האם מיניות היא בהכרח זוגית?
התשובה הפשוטה ביותר – היא שלא (אני מתייחסת כאן רק למיניות מקובלת "רגילה" בין בני זוג). יש אוננות. מיניות של האדם בינו לבין עצמו. מיניות בה הליבה היא התשוקה, העונג או הפורקן. אפשר להכניס לערכים האלה את הניחום והטיפול. מיניות היא, במידה רבה, כוחות החיים שלנו. המעשה המיני מכיל, אפוא, גם היבטים של איזון, ויסות וחיזוק כוחות אלה. כלומר היבטים תרפויטיים. חשוב לציין כבר כאן, שהשיח על אודות המיניות שונה מאוד בין נשים לגברים. זה בולט מאד בקליניקה שלי.
השיח על האוננות הנשית מחלחל יותר ויותר למרכז הבמה ויש רק לברך על כך. יש עוד עבודה רבה לעשות כדי להביא גם את המיניות הגברית לשיח פתוח ורציני. השיח על אודות המיניות הנשית ממלא צורך אישי וחברתי שאין להפחית מחשיבותו. חשוב מאוד שאישה והגבר יגיעו מוכנים למפגש מיני. כל אחד מהם צריך להכיר את גופו. לצערי אני פוגשת יותר מדי נשים שלא יצרו קשר אינטימי כזה בינן לבין עצמן – בין אם הן בתולות, בזוגיות או כבר אימהות.
כשזוג מתעלס, לא מדובר באוננות באמצעות הפרטנר. לא נכון יהיה לחשוב שהאישה באה "לשרת" את הצרכים של הגבר ולא נכון יהיה לחשוב כך שגבר "משרת" את האורגזמה של האישה. לעשות אהבה בשניים אין פירושו לאונן בארבע ידיים.
מדובר ברובד אחד של המיניות – רובד שלישי אם תרצו. המיניות של השניים היא שונה מזו של כל אחד בנפרד. בעולם הרגש, חוקי המתמטיקה לרוב לא תופסים… 1+1 אינם בהכרח 2.
ממש כשם שאוננות אינה מיניות זוגית, כך מודל המיניות, שמוצג למשל בסרטי פורנו, הוא מודל שמייצג את המיניות הגברית בלבד (גם אם אפשר למצוא נשים בקוטב הזה). זהו מודל-קצה שמייצג תשוקה ופורקן ואין רחוק ממנו בייצוג מיניות נשית ו/או מיניות זוגית מלאה.
אם הדחייה מעולם הפורנו כמודל למיניות זוגית, אוניברסאלית, לצערי, בצד השני, אני שומעת נשים מתייחסות לתשוקה שלהן כאל יצר גופני שהוא שלהן, ללא קשר לבן זוגן. התשוקה הינה תופעה ביולוגית בה רק ההורמונים שלה מעורבים. לכאורה, אין לקשר הרגשי עם בן הזוג השפעה על התשוקה.
במקרים היותר חריגים, זה מתבטא במשפטים כגון "הוא יצטרך להסתדר" עם מה שהגוף שלה אומר לה. למען הסר הספק: אני הראשונה לעודד נשים להיות מדויקות עם המיניות שלהן. השאלה היא: האם יש בכך העצמה נשית אם "הצד השני" יסתדר על פיו. האם זה לא נשמע יותר כמלחמת כוחות שאנו כופות על המערכת הזוגית בשם השוויון?
אני עוצרת לרגע מאחר שאני שומעת את הקולות (כמו שאני שומעת אותם בקליניקה) המזדעזעים ממילותיי. אז אני כבר מדגישה: אינני מדברת על זוגיות שכיום נהוג לכנותה "פרימיטיבית" בה הגבר כופה את עצמו על האישה. ברור שאני מתייחסת למיניות של בני זוג אוהבים, המחפשים הדדיות בחוויה המינית.
גישה זו קשה בעיניי כשהיא מושלכת על המיניות הזוגית, כוחנית ואף חמור מזה מחלישה את האישה במקום להעצים אותה. מה שמעצים את האישה לבדה, מחליש אותה במפגש עם בן הזוג.
אהבה היא מעשה של הדדיות, קבלה ונתינה.
תשוקה היא ביטוי של קשר בין בני הזוג זה כלפי זו. היא כוח החיים הנמצא בכל אחד מאיתנו ומופעל מכוח האהבה. בזוגיות טובה היא מפסיקה להיות צורך ביולוגי שמחפש ביטוי – זה צורך ביולוגי שהפך להיות צורך רגשי. העצמה של צד אחד, אינה דיכוי של הצד השני. נהפוך הוא וחשוב לזכור משוואה זו. אין כאן כל מלחמת כוח.
אוסיף ואומר: אני תמיד מופתעת לשמוע שיחסי מין הם "כיף". ללכת לסרט – זה כיף; ללכת למסעדה עם חברים – זה כיף; לטייל עם הילדים – זה סופר כיף. אבל סקס… – זה לא קשור לכיף. ביחסי מין, יש כמובן עונג רב, אלא שהמילה "כיף" כהגדרה ליחסי מין מצמצמת ומפספסת את העיקר בהם.
גם אורגזמה הינה רק אקורד הסיום של ההנאה ובניגוד לכל מה שאולי ניתן לדמיין (בעיקר מהזווית של המיניות הגברית) – היא הרבה פחות משמעותית במיניות הנשית. מה שאישה תרצה לחפש הוא גל של הנאה – האומנות של האהבה היא בעוצמת הגל ובאורכו. הסיום הוא רק הסיום גם אם קוראים לו אורגזמה. היא אינה המטרה של המפגש המיני. אם נתמקד בה, אז נתבלבל בין המטרה לדרך. למען הסר ספק: המטרה דרך המיניות.
זאת ועוד, אין לחבר בעיני, בין החדירה לאורגזמה. – חדירה קשורה אמנם גם להנאה של האישה, אך במקרים רבים, היא אינה מובילה מבחינתה לאורגזמה. הזיהוי חדירה = אורגזמה, מעוותת לחלוטין את מיניות האישה.
כשבוחנים עדויות של נשים וגברים על החוויה המינית שלהם מתברר פער מובנה בין מיניות נשית למיניות גברית. זה לא אותו גוף – זה לא אותו תהליך – זו אינה אותה הנאה. מאחר שמדובר בחוויה חושית/גופנית בלבד – בניגוד לכל חוויה אחרת – היא אינה משותפת לשני המגדרים. אם גברים ונשים שווים בכל תחום אחר של החיים, ישנו כאן פער מובנה בלתי ניתן לגישור במסגרת החוויה. במובן הזה, הגרעין של הנשיות וזה של הגבריות לא יפגשו לעולם. זה חלק מאיתנו שאינו אוניברסאלי.
אישה יכולה לדבר עם המאהב שלה, עם גברים אחרים ולהתרשם כיצד הם מופעלים. אך היא לא תוכל לתת מענה מתוך הזדהות מאחר שהחוויה שלו אינה טבועה בזו שלה. אין אפשרות להבין בחושים שלנו ללא חוויה חושית. הבנה אינטלקטואלית טובה לתיאוריה אבל האהבה היא תורת המעשה החושי… העונג המיני איננו אינטלקטואלי, הוא גופני.
זוגות שמגיעים אלי, לקליניקה הפרטית בירושלים, מאוד חפצים להיטיב זה עם זו. גברים שואלים וחוקרים את נשותיהם ומקבלים תשובה מה צפוי לענג אותן באותו זמן. מאחר שהחוויה שלהם שונה לגמרי, הם הופכים את התשובה לסוג של פרוטוקול – כלומר חוזרים פעם אחר פעם על אותו רצף. אבל מה לעשות? האישה אינה מכונה ומה שהתאים לה באותה הפעם האחת כבר לא רלוונטי לפעם הבאה. הגבר מאוד נבוך והאישה מתוסכלת. ומכאן, נובעות לא מעט מאי-ההבנות בין גבר ואישה והתחושות של מלחמה ביניהם.
כל הבעיות שמניתי עד כה חוסות תחת אותה מטרייה, שגם מציעה להן פתרון לכאורה פשוט, במילה אחה: תקשורת. תקשורת מינית שוטפת ואיכותית – היכולת לשתף את הצד השני בצרכים המיניים הקונקרטיים בכל מפגש מיני. ברגע שישנה תקשורת – יש אפשרות של נתינה וקבלה. נתינה וקבלה זו התקשורת באקט המיני וכאן, אנחנו כבר מגיעים לרובד האוניברסאלי של המיניות הזוגית.
חשוב לי להדגיש שוב כיועצת זוגית העובדת עם לא מעט זוגות: יחסי אישות בין גבר לאישה לא נדונים לכישלון – להיפך. הדגש הוא: צריך אמנם ללמוד זה את זו אך ההעצמה נעשית במפגש בין גבר ואישה ולא בהעמקה חד-צדדית במיניות של צד אחד בלבד.
מיניות היא כמו מוזיקה: תו אחד יכול להיות מלודי מאוד אבל אם משמיעים אותו עם תו נוסף, אז כבר נוצרת הרמוניה. מיניות של אישה או של הגבר לבד לעולם לא תהיה עוצמתית כמו מיניות בשניים (או שתיים). אוננות כלל אינה מתקרבת לעוצמה של התעלסות.
רוצים להישאר מעודכנים?
תוכן שיווקי
