הטיפול באתגרי התעסוקה במזרח ירושלים, מאז איחוד העיר בשנת 1967, אינו יכול להיחשב כסיפור הצלחה.
אחד הנתונים המובהקים המעידים על כך הוא שיעור תעסוקת הנשים במזרח ירושלים בגילאי 46-25 אשר עמד בשנת 2022 על כ-25 אחוזים ובקרב אקדמיות על כ-40 אחוזים בהשוואה ל-40 אחוזים ו-70 אחוזים (בהתאמה) בקרב כלל הנשים הערביות בישראל (מתןך סקר כוח אדם, הלשכה המרכזית לססטיסטיקה). משמעות הנתונים היא כי המדיניות התעסוקתית הממשלתית הביאה במהלך עשרות שנים לידי כך שבשנת 2023 יעמוד מספר הנשים העובדות במזרח ירושלים על כ-21 אלף עובדות בלבד, מספר הנמוך בכ-11 אלף נשים עובדות לו שיעור התעסוקה של נשים במזרח ירושלים היה דומה לזה של כלל הנשים הערביות בישראל.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
ההפסד בשיעור התעסוקה של ערביי מזרח ירושלים הוא פועל יוצא של חסמים כמו למשל תעודת בגרות פלסטינית הנלמדת בחלק מבתי הספר במזרח העיר, אי ידיעת השפה העברית על בוריה, נורמות חברתיות, מחסור במקומות עבודה במזרח העיר וכו'. על אף שחלק מהחסמים זהים לחסמים שאיתם מתמודדים ערביי ישראל, אלא שבירושלים הם מאופיינים בעוצמה גבוהה ומורכבת יותר.
יתרה מכך, תרגום הפסד התעסוקה להפסד תקבולי שכר ברוטו בשנת 2023 מלמד שנשים ממזרח ירושלים יפסידו שכר בהיקף שנתי של כ-750 מיליון שקל. סך הפסד השכר המצטבר במשך כלל שנות תוכנית החומש לצמצום פערים חברתיים וכלכלים במזרח ירושלים (2023-2018) יגיע לכמעט 2 מיליארד שקל, הדומה לסך תקציב תוכנית החומש הממשלתית הפועלת כיום במזרח העיר.
המדיניות התעסוקתית במזרח ירושלים מושפעת מהגישה השגויה הרווחת בישראל מזה שנים רבות ביחס למעורבות הממשלתית בכלכלת שוק. זוהי תפיסה הנשענת על מתן "חכות במקום דגים" – כלומר, ההנחה היא כי תפקידה של המדינה הוא לסייע לאוכלוסייתה ליצור את האמצעים להשתלב בשוק העבודה. אך התנאי להצלחת המדיניות היא להבטיח את "גובה מפלס הנהר", קרי לוודא כי השוק מציע מקומות עבודה.
נטע פורזיקי (צילום: אביגיל פיפרנו-באר)
בני פפרמן
זוהי למעשה תמציתה של מדיניות התעסוקה הממשלתית במזרח ירושלים, אשר מחד, התבססה על תשתית תעסוקתית של מערב העיר, ומאידך, לא קידמה יצירת מקומות עבודה במזרח העיר. כתוצאה מכך, יותר ויותר תושבים ממזרח העיר נאלצו למצוא את מקום עבודתם במערב העיר, בעבודות הדורשות השכלה ומקצועיות נמוכה יחסית. כך נאלצו גברים משכילים יחסית להשתלב בעבודות במערב העיר בשכר נמוך תוך פגיעה ברמת חייהם ורווחתם של משקי הבית, בעוד שנשים עובדות בכלל ואקדמאיות בפרט, יצאו מכוח העבודה בשל ריבוי החסמים בשילובן בתעסוקה במערב העיר והיעדר מקומות עבודה במזרח העיר, דבר שמנע במשך שנים גידול משמעותי בשיעור תעסוקתן.
בשנה הבאה תסתיים תוכנית החומש הראשונה למזרח ירושלים. לתוכנית יש הישגים אך ברור לכל, ששינוי מהותי בתחום התעסוקה במזרח ירושלים יושג אך ורק אם נושא התעסוקה בתוכניות החומש הבאות יועלה לסדר עדיפויות גבוהה יותר ויישום תוכנית החומש הבאה (3791) היא ההזדמנות הראשונה לכך.
רוצים להישאר מעודכנים?
לשם כך יש להגדיל מאוד את סך מקומות עבודה במזרח העיר המתאימים למאפייני אוכלוסייתה. מדובר כמובן בהפעלת מדיניות תעסוקתית ארוכת טווח ולשם כך נדרשים שני תנאים הכרחיים:
ראשית, השקעות ותקציבים גדולים במיוחד, שלא יוכלו להתבסס אך ורק על תקציב המדינה, אלא בעיקר על תמיכה של ממשלות בעולם, יזמות עסקית והקמת קרנות בינלאומיות שלמדינות ערב שכוננו עימנו קשרים יהיה ודאי חלק בהם.
שנית, רגיעה ביטחונית, שהיא "מיכל החמצן" לקיום ההשקעות והבטחת צמיחה כלכלית בת קיימא לתושבי מזרח ירושלים. צמיחה שתביא העלאה משמעותית ברמת החיים, גידול ברווחה וצמצום הפערים בתחומי חינוך, בריאות, דיור, תשתיות ותעסוקה במזרח ירושלים ביחס לערבי ישראל וכלל אוכלוסייתה.
- הכותבים הינם נטע פורזיקי, חוקרת במכון ירושלים למחקרי מדיניות ודוקטורנטית בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית; ובני פפרמן, מנהל תחום כלכלה ותעסוקה במכון ירושלים למחקרי מדיניות. שימש בעבר כמנהל מינהל המחקר במשרד הכלכלה.
