לא רבים מודעים לעובדה כי יצחק רבין נולד בירושלים. לציון 30 שנה להירצחו, כותב שורות אלו חזר בשנית אל הבית ברחוב אתיופיה 9 בירושלים – המקום בו נולד יצחק רבין ב-1 במרץ 1922.
הביקור הקודם בבית ברחוב אתיופיה היה בראשית שנת 2022, אז התברר בהפצעה מוחלטת שעל הבית מס' 9, אין שלט המציין כי ראש הממשלה לשעבר, שהירצחו זעזע ועדיין מזעזע את החברה הישראלית, לא זכה בטבלת ציון על בית היוולדו.
לאחר שהתברר לי המחדל ההיסטורי, הסבתי את תשומת לב המחלקה לתרבות בעיריית ירושלים לעניין. סגן ראש העיר ומחזיק תיק התרבות יוסי חביליו, הרים את הכפפה ונרתם למשימת ייצור ותליית שלט זיכרון על הבית. בשיתוף העמותה לשימור בתים, הוכן שלט מאיר עיניים שהורכב בסמוך לכניסה לבניין, עם סיפור דיירי הבית לדורותיהם – וכך הרמטכ"ל וראש הממשלה יצחק רבין, זוכה גם פרס נובל לשלום, קיבל את האזכור המוסיף כבוד לירושלים המנציח את עובדת היותו יליד העיר.
שער הבית בו נולד יצחק רבין ברחוב אתיופיה 9 (צילום: אדם אקרמן)
יצחק רבין נולד בביתו של הסופר מרדכי בן הלל הכהן, שהיה הדוד של רוזה רבין, אמו של יצחק. הוריו, נחמיה ורוזה, עלו מרוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה ועוד טרם נישואיהם, לקחו חלק בפעולות "ההגנה" בעת פרעות שנת 1920. רוזה (הכהן) שנודעה גם בפעילותה בהסתדרות העובדים, עלתה ארצה ב-1919 באוניה "רוסלאן" יחד עם עוד כ-700 עולים, ביניהם רבים שהפכו לשמות מאד ידועים בהשפעתם על היישוב. נציין את רחל המשוררת, ההיסטוריון יוסף קלאוזנר, האדריכל זאב רכטר, ישראל גור (אביו של המשורר חיים גורי), הצייר ליטבינובסקי, ד"ר חיים גליקסון (לימים עורך "הארץ"), ד"ר חיים יסקי (מנהל בית החולים הדסה שנרצח בשיירה להר הצופים ב-1948) ואחרים, שעל שמם רחובות רבים בארץ.
קודם שכרעה ללדת את בנם יצחק, עקרה רוזה עם בעלה מחיפה לבית דודה (האח של אביה), מרדכי בן הלל הכהן ברחוב אתיופיה. היה זה בית דו קומתי מפואר שנבנה על ידי רג'יב נשאשיבי, שכיהן אז כראש העיר. מרדכי בן הלל הכהן (1936-1856) היה אדם רב פעלים: עסקו ציבורי, איש עסקים, עיתונאי וסופר מוכשר.
יצחק רבין (צילום: ארכיון הכנסת, CC BY-SA 4.0, מתוך ויקיפדיה)
בשנת 1917 גורש מרדכי בן הלל הכהן על ידי השלטונות הטורקיים מתל אביב. אחרי כיבוש ירושלים בידי הבריטים, עבר להתגורר בשכירות בבית המרווח ברחוב אתיופיה 9. הוא התגורר עם משפחתו בקומה העליונה, שמנתה 20 חדרים – ובאולם רחב הידיים בקומת הקרקע, פתח את משרדי אגודת הלוואה וחיסכון ירושלים בע"מ. האגודה התרחבה, והייתה היתה לבנק מצליח, שמרדכי בן הלל הכהן היה למנהלו.
האגודה שירתה בעלי מלאכה, בעיקר אנשי העלייה השלישית ושמה לה למטרה, עזרה הדדית בתחומי המסחר והמלאכה. בקומה העליונה התגוררה גם משפחת ד"ר ארתור רופין – מנהל מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, שנשא לאשה את חנה בן הלל (בתו של מרדכי).
חנה קיבלה בשמחה את רוזה ובעלה, וכאשר הגיעה עת הלידה, לקחה אותה לבית החולים "שערי צדק" הישן (ברחוב יפו). יצחק נולד ב"שערי צדק" ובחודשיים הראשונות לחייו שהו הוריו עמו בבית המפואר – ואז עברו להתגורר בת-אביב. יצחק הילד המשיך להגיע בחופשות לבית הכנסת, והתיידד מאד עם שני ילדיו של ארתור רופין – כרמלה (שנישאה ליגאל ידין) ואחיה הצעיר רפי (רפאל רופין). הדוד מרדכי בן הלל היה מבקש מיצחק ורפי לעזור לו בסידור ספרייתו הענקית, ובכך רצה להחדיר בהם הערכה למילה הכתובה.
השלט שהוצב בכניסה לבית שבו נולד יצחק רבין (צילום: אדם אקרמן)
יצחק ורפי אהבו לטייל בעיקר בעיר העתיקה. בזיכרונותיו מספר רבין שעל מנת להגיע לכותל, הם נאלצו להיכנס לעיתים קרובות לתגרות ידיים עם נערים ערבים, אשר זרקו עליהם אבנים. התגרויות ותקיפות של הצעירים הערבים, לא הפחיתו את משיכתו של הנער רבין לעיר העתיקה. וכך כתב: "מגיל צעיר ראיתי בירושלים סמל יהודי לקיומו הרוחני של העם היהודי, וכשהלכתי ברחובות העיר הייתי מתמלא בתחושה מיוחדת. הרגשתי כאילו אני חי בעת ובעונה אחת בשתי תקופות – בימי האבות ובימינו. כשחזרתי מידי שנה ללימודים, ציפיתי בכיליון נפש ליום בו אחזור ירושלימה".
ואכן יצחק חזר פעמים רבות בחייו לירושלים. כנער, כלוחם, כרמטכ"ל וכראש ממשלה (פעמיים). הוא, כמעט מיותר לציין, אף נקבר בעיר – בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
רוצים להישאר מעודכנים?
בגיל 26, בשנת 1948, הוא היה למפקד חטיבת "הראל", שמפקדתה היתה בקיבוץ קריית ענבים. כמפקד החטיבה הצעיר ביותר בתולדות צה"ל, הוא נאלץ עם כוח אדם מוגבל ונשק קל, לקבל החלטות קשות ולמנוע את ניתוק ירושלים משאר חלקי הארץ. ירושלים היתה למרכז המערכה במלחמת העצמאות, והערבים ריכזו את מרבית מרצם וכוחם לכיבוש העיר ולשליטה עליה. יצחק רבין פיקד על שיירות האספקה אל ירושלים. "הצטרפתי לשיירה השנייה וזכורות לי היטב עיניהם המשתאות של ילדי ירושלים שהצטופפו סביב המשאיות שהביאו קמח, סוכר, ירקות ופירות – מצרכים שהעיר לא ראתה שבועות רבים. הילדים זעקו לעברנו 'תיזרקו לנו מלפפון' – ואנו זרקנו להם מהמלפפונים הטריים שהבאנו", הוא כתב.
יצחק רבין זכה כרמטכ"ל לראות ב-1967 את ירושלים המאוחדת. הוא ראה בטקס באמפיתיאטרון בהר הצופים, בו הוענק לו תואר דוקטור של כבוד לפילוסופיה על ידי האוניברסיטה העברית – את אחד מרגעי השיא של חייו. ב-29 ביולי 1967 נשא רבין נאום בלתי נשכח וסמלי, בו הבליט את העובדה כי צה"ל הוא צבא העם וחוזר אל העם. יצחק רבין היה גם ראש הממשלה הראשון שנולד בישראל.
***
הבית הדו קומתי ברחוב אתיופיה 9 ובית המידות הצמוד לו (מספר 7), שאף הוא בעל שתי קומות, נרכש על ידי שתי משפחות אמידות, ששיפצו אותם בשנת 1996. למעשה שני הבתים הצמודים והמוקפים חומה הם מקשה אחת מבחינה ארכיטקטונית, ושניהם נבנו על ידי בני משפחת נשאשיבי. בחזיתם משתרעת חצר גדולה ומטופחת, ומאחור ישנה חצר קטנה הפונה לרחוב בני ברית. יצוין כי בבית מספר 7 התגורר בשכירות המחנך ואיש ציבור דוד ילין, שייסד בו את בית המדרש העברי למורים. היתה זו אחת מתחנות הביניים של בית המדרש, עד שהגיע למקומו הקבוע בשכונת בית הכרם (ב-1929).
קבר רבין בחלקת גדולי האומה בהר הרצל (צילום: אדם אקרמן)
בניין מספר 9 נרכש על ידי יהודי בעל אמצעים מצרפת, שהקים בקומתו הראשונה מוסד לסיוע לעולי צרפת בקליטתם בארץ בשם "קעליטה". עובדי המקום ובעל הבית מודעים לעובדה שכאן נולד יצחק רבין. הם גם בקיאים בסיפורו של אליעזר בן יהודה, שהתגורר בבית השכן (מספר 11). מחייה השפה העברית היה מיודד מאוד עם מרדכי בן הלל הכהן ומבאי ביתו. ברם, קביעת לוח הנצחה עם שמו של יצחק רבין על חזית הבניין, לא היתה עניינם, אלא נתונה ליוזמתה של עיריית ירושלים והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מותו של יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 היכה בתדהמה את עם ישראל. רבבות נרות זיכרון הודלקו ברחבי המדינה. לווייתו ומצבת הקבורה בהר הרצל של רבין – היו יוצאי דופן בתולדות האומה. עשרות אלפים עברו על פני ארונו אשר הוצב ברחבת משכן הכנסת. כ-40 ראשי מדינות ונשיאים הגיעו לטכס הקבורה. בין הבאים היה ביל קלינטון, חוסין מלך ירדן, נשיא מצרים חוסני מובראק ומזכ"ל האו"ם בוטרי ראלי. רבין נקבר בטכס צבאי והספיד אותו נשיא המדינה עזר וויצמן. מרגשים היו דבריו של ביל קלינטון, כאשר בתום דבריו התכופף לעבר ארונו של רבין ואמר "שלום חבר".
לייצור מצבת הקבר נבחר ידידם של לאה ויצחק רבין – האדריכל משה ספדיה. בספרו האוטוביוגרפי "אילו קירות יכלו לדבר", מספר ספדיה כי לאה רבין התקשרה אליו וביקשה שיתכנן מצבה לקבר משותף לו ובבוא העת יהיה גם לה. היא ביקשה שיתכנן מצבה שונה מהמצבות הממלכתיות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. מצבה שלא בעיצוב סטנדרטי, מאבן בזלת שחורה מרמת הגולן, שהן כולן זהות בצורתן ובגודלן. לאה סברה שמאחר ומדובר באירוע טראומתי שעשה הד בעולם כולו יש צורך עיצוב מיוחד. הממשלה אישרה את העיצוב המיוחד שהציע ספדי – שתי קוביות דמויות קונוס הפוך – וביניהם נוצרה גומחה בה הוצב נר זיכרון תמידי. גוש הבזלת השחור נקבע כקברו של רבין, וגוש מאבן גיר לבנה עבור קברה של לאה. ספדי התבקש על ידי לאה לתכנן גם את מרכז רבין בתל אביב כהיכל להנצחת זכרו ומורשתו, וקיום תערוכות מתחנות חייו ואכסניה לארכיוניו.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
ש. שובל
תבורך על פעילותך, שגרמה לנוגעים בדבר בעירית ירושלים, להתעורר ולהציב את השלט – בכניסה לבנין, בו חי מילדותו, יצחק רבין המנוח.
יישר כוחך!