דוח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצביע על שורת כשלים מהותיים בהיערכות המדינה לפינוי אוכלוסייה במהלך מלחמת חרבות ברזל, ומשרטט תמונה מורכבת של האופן שבו הפכה ירושלים לאחד ממוקדי הקליטה המרכזיים של מפונים, תוך התמודדות עם עומס חריג ומשאבים מוגבלים.
מתקפת הטרור של 7 באוקטובר והפינוי הנרחב שבא בעקבותיה הובילו להגעת אלפי משפחות מהדרום ומהצפון לבתי מלון ולמתקני אירוח בירושלים. בתוך זמן קצר נדרשה עיריית ירושלים להפעיל מערך רווחה, חינוך ולוגיסטיקה רחב היקף, במציאות שלא נצפתה מראש.
על פי הדוח, בשלושת החודשים הראשונים למלחמה פונו או התפנו מבתיהם כ-210 אלף אזרחים. ירושלים נשאה בתקופת שיא הפינוי בכ-13 אחוז מכלל המפונים שנקלטו ברשויות שנבדקו – נתון הממקם אותה בין הרשויות שנשאו בעומס הכבד ביותר.
היעדר תוכניות אופרטיביות
המבקר קובע כי עם פרוץ המלחמה לא היו למדינת ישראל תוכניות אופרטיביות מוסכמות ומאושרות לפינוי אוכלוסייה – לא לתרחיש של התפנות עצמית, לא לשהייה ממושכת מחוץ לבית ולא לפינוי ערים שלמות כפי שאכן התרחש בפועל.
לעיריית ירושלים הייתה אמנם תוכנית חירום לקליטת מפונים, אך היא נועדה לתרחיש מקומי קצר טווח ולא לפינוי ארצי ממושך למלונות ברחבי הארץ, ולכן לא התאימה למציאות שנוצרה.
שירותים בסיסיים – בעיקר בזכות מתנדבים
רבים מהמפונים הגיעו לירושלים ללא ציוד בסיסי, לעיתים ללא מזון, תרופות, מסמכים או טלפון נייד, ונדרש סיוע מיידי שכלל ביגוד, מוצרי היגיינה, מזון ושירותי כביסה, לצד סיוע בגישה לשירותים דיגיטליים.
מהדוח עולה כי חלק ניכר מהשירותים הבסיסיים סופקו באמצעות תרומות ומתנדבים, בתיווך הרשויות המקומיות, ולא באמצעות מערך ממשלתי מסודר. בירושלים נרשמה התגייסות רחבה של מתנדבים, שהיו גורם מרכזי במתן המענה. בדוח מצוין כי ללא התגייסות זו, המענה לצרכים הבסיסיים היה לוקה בחסר.
רוצים להישאר מעודכנים?
מחסור בכוח אדם וסיוע כספי זעום
למרות היקף הקליטה הגבוה, משרד הרווחה הקצה לעיריית ירושלים 21 תקנים בלבד – לעובדים סוציאליים, עובדי מנהל ועובדי סיוע – יחס של תקן אחד לכ-890 מפונים.
בנוסף, משרד הפנים העמיד לרשויות סיוע של חמישה שקלים בלבד ליום עבור כל מפונה, סכום שלדברי המבקר אינו משקף את ההוצאות בפועל ואינו סביר ביחס להיקף השירותים שנדרשו.
גם תהליך הקליטה במלונות התנהל לעיתים ללא תיאום מוקדם, כאשר מפונים נקלטו ישירות בבתי המלון ולא באמצעות הרשות המקומית, והשיבוץ נעשה לפי זמינות חדרים ולא לפי שיקולים קהילתיים, מה שפגע במקרים מסוימים בשלמות הקהילות.
פערים חמורים במערכת החינוך
כ-48 אלף תלמידים פונו מבתיהם, ובינואר 2024 לא היה למשרד החינוך מידע אם כ-39 אחוז מהם משובצים במסגרות לימוד. לגבי אלפים נוספים כלל לא היה מידע על מקום הימצאם.
הרשויות הקולטות, ובהן ירושלים, הקימו מסגרות חינוך ייעודיות ושילבו תלמידים במערכת הקיימת, אך הלימודים התקיימו לעיתים במתחמים מאולתרים ובשעות מצומצמות, בשל היעדר תקציבים והיערכות מוקדמת.
בדוח מודגש כי הרשויות המקומיות עשו מאמצים משמעותיים להתמודד עם האתגר, אך ללא היערכות ממשלתית מספקת, תקנים ותקציבים, לא ניתן היה להעניק מענה רחב יותר.
הביקורת מציפה את הצורך בגיבוש מדיניות סדורה לפינוי אוכלוסייה בעת חירום ובהבטחת משאבים מתאימים, כדי למנוע הישנות של פערים דומים בעתיד.
תגובות