חג הפסח, חג החירות, מביא עימו באופן מסורתי מחשבות על שחרור מכבלים ויציאה מעבדות לחירות. אך עבור עשרות אלפי ישראלים ומשפחותיהם, המושג "שחרור" אינו סמלי, אלא פיזי לחלוטין. בעבר, לאורך עשרות שנים, ההתמודדות עם מחלת הסרטן נתפסה ככניסה למנהרה חשוכה שהאור בקצה שלה לא מובטח; גזר דין שהכניס את הגוף והנפש למצב של עבדות מוחלטת לפחד, לטיפולים המייסרים ולסטטיסטיקות העגומות.
אלא שבשנת 2026, המנהרה הזו מוארת באור חדש וחזק מאי פעם, ובהדסה יותר מגאים לחלוק את הבשורות הטובות. האונקולוגיה המודרנית עוברת רעידת אדמה של ממש, כזו שמשנה את הכללים, טורפת את הקלפים, ומאפשרת ליותר ויותר חולים לצאת ממצבים שונים ומורכבים לחירות אמיתית. מי שניצב בחזית המהפכה הזו הוא פרופ' אהרון פופובצר, מנהל מכון שרת לאונקולוגיה במרכז הרפואי הדסה. פרופ' פופובצר, המככב בקביעות ברשימת הרופאים הטובים ביותר של מגזין "פורבס" עם מאות מעמיתיו מהדסה ונחשב לאחד המומחים המובילים בישראל ובעולם באונקולוגיה, קרינה וגידולי ראש-צוואר, מביא עימו משב רוח של אופטימיות זהירה, אך מבוססת מדעית.
"לפני עשור או שניים, היו קיימים מספר טיפולים מוגדרים ושבלוניים לסרטן", הוא מסביר בפתח דבריו. "מי שלא נכנס למשבצת הטיפולית או מי שהטיפול הרגיל נכשל אצלו, היה נאלץ פעמים רבות בעצם להרים ידיים ולקבל את גזר הדין. כיום, בעיקר בהדסה, אנחנו עדים להתפתחויות דרמטיות בתחום. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים לרפא לחלוטין חולי סרטן, שפעם לא היה להם סיכוי, ובחלק גדול מהמקרים אנחנו מצליחים להאריך את חייהם באופן משמעותי ולהפוך את המחלה מסופנית למחלה כרונית. המשמעות של מחלה כרונית היא שאפשר להמשיך לחיות איתה ולצידה".
המהפכה המותאמת אישית
כדי להבין את גודל הבשורה, יש להבין כיצד פעלה האונקולוגיה בעבר. הטיפולים הכימותרפיים המסורתיים דמו במובנים רבים ל"הפצצה" של חומרים רעילים שהוחדרו לגוף במטרה להרוג את התאים הסרטניים, אך על הדרך, בעל כורחם, פגעו קשות גם בתאים בריאים, מה שהוביל לתופעות הלוואי הקשות והמוכרות של נשירת שיער, חולשה קיצונית ופגיעה במערכת החיסון.
"השינוי המרכזי שחל בטיפול, ושאותו אני מחלק לשני מישורים, הוא קודם כל המעבר לרפואה מותאמת אישית", מסביר פרופ' פופובצר. "בעבר, כל החולים שהוגדרו תחת אותה 'כותרת' – סרטן – ולא משנה אם שד, גרון, לבלב – קיבלו את אותו טיפול למחלה. היום המדע התקדם לנקודה שבה אנחנו מתאימים את הטיפול לא לפי שם המחלה, אלא לפי הביולוגיה הספציפית של האדם והגידול שלו. במרכז הרפואי הדסה, למשל, אנחנו מבצעים כמעט לכל החולים בדיקות גנטיות מקיפות, כמו בדיקת 'פאונדיישן' (Foundation), וכן בדיקות שאנחנו מבצעים בתוך הדם ('ביופסיה נוזלית'). הבדיקות הללו מכוונות אותנו לדנ"א ולביולוגיה הספציפית של אותו מטופל וכך יודעים להתאים את הטיפול למצבו באופן מדויק".
ומה ההשפעה של זה בפועל על המטופל?
"זה מאפשר לנו לתת טיפולים שמכוונים באופן כירורגי ומדויק לביולוגיה של הסרטן המסוים, איתו מתמודד החולה, ולא באופן כללי לכל הגוף. זה פותח אפשרויות אדירות לחולים שלכאורה נכשלו בטיפולים הקלאסיים, כי פתאום אנחנו מוצאים מוטציה מסוימת שאפשר לתקוף. מעבר לזה, מכיוון שהטיפולים הללו ממוקדים – ממש כמו 'צלף' שפוגע רק במטרה ולא בסביבה – הם הרבה פחות רעילים למערכות הגוף, ואיכות החיים של המטופל נשמרת".
המישור השני של המהפכה, שעליו מדבר פרופ' פופובצר, הוא האימונותרפיה – תחום שזכה בפרס נובל ושינה את פני הרפואה. "במקום להפעיל רעלים נגד התא החולה בגוף, אנחנו רותמים ומפעילים את המערכת החיסונית של האדם עצמו כדי שתילחם בסרטן", הוא מתאר. "הנושא הזה קיים כבר כעשור, אבל מה שאנחנו מפתחים היום יותר ויותר זה את היכולת להתאים גם את האימונותרפיה אישית למחלה הספציפית של המטופל. אנחנו גורמים לגוף עצמו לזהות את הסרטן – שעד עכשיו הצליח 'להתחבא' מהמערכת החיסונית – ולפעול נגדו בצורה אפקטיבית וחזקה".
פרופ' אהרון פופובצר, מנהל מכון שרת לאונקולוגיה (צילום: דוברות הדסה)
פרופ' פופובצר מציין כי בחלק מהמקרים, האימונותרפיה משולבת עם טיפולים כימותרפיים. היא ניתנת לפני או אחרי הקרנות או במקביל לטיפולים ביולוגיים חדשניים הנקראיםADC (Antibody-Drug Conjugates) – נוגדנים חכמים שנקשרים ספציפית לתא הסרטני, חודרים לתוכו, ורק שם משחררים מטען רעיל שהורג אותו מבפנים, מבלי לפגוע באיברים סמוכים. "כך שלמעשה, אם יגיעו אליי היום שני חולים עם סרטן המעי הגס, בהחלט ייתכן שכל אחד מהם יקבל טיפול אחר לגמרי, המותאם בדיוק לפרופיל שלו", הוא אומר.
התקווה של חולי סרטן הלבלב
התוצאות של הטכנולוגיות הללו נראות היטב בשטח. סוגי סרטן שעד לפני עשור נחשבו לקטלניים ומהירים, הופכים היום לסיפורי הצלחה. "אנחנו רואים הבדלים מאוד גדולים בסרטן הריאה – חולים שפעם היו חיים בקושי שנה, חיים היום הרבה מאוד שנים ובאיכות חיים טובה", אומר פרופ' פופובצר. "כך גם בסרטן המעי ובסרטני העור השונים כמו מלנומה, שבעבר החולים בה לא היו שורדים וכיום חיים שנים ארוכות".
לדבריו, בשנה האחרונה התרחש מהפך עצום גם בתחום סרטן הראש והצוואר. "היינו שותפים בהדסה למחקר היסטורי שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי בעולם. במסגרת המחקר בדקנו חולים עם סרטן מקומי מתקדם – מצב שבעבר רק כמחצית מהחולים היו מצליחים להחלים ממנו. גילינו שאם מקדימים תרופה למכה, ונותנים למטופל טיפול אימונותרפי המעורר את מערכת החיסון עוד לפני שמתחילים את הטיפול הרגיל נגד הסרטן, סיכויי ההישרדות וההחלמה שלו קופצים ב-15 אחוז. בעיניו של אדם רגיל 15 אחוזים עשויים להישמע כמו שינוי קטן, אבל בעולם האונקולוגיה מדובר ברעידת אדמה של ממש, שמשנה לחלוטין את סיכויי הריפוי".
אלא שהמערכה עדיין לא הוכרעה בכל החזיתות. כשפרופ' פופובצר נשאל על האתגרים הקשים שנותרו, הוא מצביע על שניים מרכזיים: סרטן המוח וסרטן הלבלב. "בסרטן המוח עוד לא קרתה תגלית בעולם שמשנה את פני הטיפול, וגם סרטן הלבלב, שהפך למחלה נפוצה מאוד, עדיין מהווה אתגר עצום. לכן, אנחנו ממשיכים לפעול ביתר שאת למען החולים הללו, במחקר ופיתוחים של טיפולים שבכל פעם מקדמים את העולם הרפואי בעוד צעד".
מי שמכיר את המכון בהדסה יודע שייאוש אינו חלק מתוכנית העבודה, להפך. "נחישות" היא המוטו המוביל את הצוות. גם במגרש של סרטן הלבלב, נרשמות בימים אלה התפתחויות שעשויות להפוך לתקווה עולמית. "לחלק גדול מחולי סרטן הלבלב יש שינוי גנטי במוטציה שנקראת KRAS. במשך המון שנים לא היה טיפול מכוון אליה, אך כעת נכנסו טיפולים ספציפיים, ומתקיימים אצלנו מחקרים המכוונים ספציפית לגן הזה. אנחנו רואים כבר לא מעט חולים שמגיבים היטב, ומקווים שזה ייקח את סיכויי ההחלמה למקום אחר".
המהפכה השנייה שקשורה לסרטן הלבלב היא פריצת דרך ישראלית של ממש, שמבוססת על פיתוח של חברת 'אלפא טאו' הירושלמית. "אנחנו, בהדסה, מובילים את המחקר הגדול סביבה שעכשיו מתרחב לעולם כולו", חושף פרופ' פופובצר. "במסגרת הטיפול, מעבר לכימותרפיה הרגילה, אנחנו משתילים בתוך הגידול עצמו קרינה מיוחדת הנקראת 'קרני אלפא'. בניגוד לקרני בטא או גמא, קרינת אלפא היא אפקטיבית ועוצמתית פי כמה ברמה הביולוגית, אבל טווח הפעולה שלה קצר מאוד. המשמעות היא שהיא משמידה את הגידול מבלי לפגוע ברקמה הבריאה מסביב ומבלי לייצר תופעות לוואי קשות. ראינו במחקר הראשוני שלנו בארץ שחולים שתוחלת החיים שלהם עמדה על 13-12 חודשים, חיים יותר מ-20 חודשים. זה עדיין בשלב מחקרי, אבל זה נראה מבטיח מאוד".
להציל את החיים ולשמר צלם אנוש
תת-ההתמחות של פרופ' פופובצר היא גידולי ראש וצוואר (פה, לוע, גרון). מדובר באחד מסוגי הסרטן המורכבים ביותר, לא רק בשל סכנת החיים, אלא גם בשל הפגיעה הדרמטית באיכות החיים. רבים זוכרים את הזמרת והיוצרת האגדית אהובה עוזרי ז"ל, שאיבדה את מיתרי קולה הנדירים, ונאלצה לעבור הליך שאיפשר פתח נשימה דרך הצוואר. עבור רבים, החור בגרון ואובדן יכולת הדיבור הם פחד של ממש. אך גם במקרים הללו, הפרופ' מהדסה מציג תקווה.
"היום המטרה העליונה שלנו היא להשתדל לא להגיע למצב של החור הזה בגרון או לפגיעה אסתטית ותפקודית קשה", אומר פרופ' פופובצר. "אנחנו עושים זאת באמצעות הקרנות יעילות ומדויקות הרבה יותר עם פחות רעילוּת ובשילוב עם אימונותרפיה. גם במקרים שבהם המחלה חוזרת, שבעבר היו מובילים אוטומטית לניתוח כריתה אגרסיבי, יש לנו היום יכולת לבצע הקרנה חוזרת באמצעות מרכז הפרוטונים שלנו, הפועל כיום במסגרת טיפולים מחקריים ותוצאותיו נראות מבטיחות בהחלט. היתרון העצום של קרינת פרוטונים הוא שהיא מאפשרת מתן קרינה למחלה חוזרת מבלי להוסיף רעילוּת הרסנית לרקמות שכבר הוקרנו. כך, אנחנו מרפאים חלק לא מבוטל מהחולים ללא צורך בניתוח מסיבי וחוסכים להם את הפגיעה באיכות החיים. כמובן שיש מקרים שבהם אין ברירה ומבצעים את הניתוח, ואז תפקידנו להוכיח למטופל שאפשר לחיות חיים מלאים וטובים גם אחריו. אבל המניעה היא תמיד במקום הראשון. אגב, הדרך החשובה ביותר למנוע חזרה של סרטן גרון לאחר החלמה היא להפסיק לעשן. המשך עישון הוא קריטי לחזרת המחלה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כדי להמחיש את עוצמת הטכנולוגיה בשילוב עם רוח האדם, פרופ' פופובצר משתף בסיפור מרגש. "היה לנו מטופל בן 62, עם סרטן גרון. הוא עבר הקרנות, המחלה חזרה, והוא נאלץ לעבור את אותו ניתוח קשה של חור בגרון שדיברנו עליו. למרות הכל, לפני כשלוש שנים, התרחשה אצלו חזרה מסיבית וקשה של הסרטן. בשלב הזה, כשהוא בן 63, הסטטיסטיקה וההיסטוריה הרפואית אמרו שזה הסוף. הוא חשב שהוא הולך למות בתוך חודשיים. בנקודת הזמן ההיא, החלטנו ללכת על קו טיפולי מחקרי ומתקדם. שילבנו אימונותרפיה יחד עם אותה השתלה מיוחדת של קרני אלפא ישירות לגידול. התוצאה הייתה פשוט פלאית: היום, יותר משנתיים אחרי שחשב שימיו ספורים, הוא אדם בריא. כעת, לכבוד חג הפסח, הוא נמצא על מטוס בדרכו לוושינגטון כדי לחגוג את ליל הסדר עם בתו, המשרתת שם מטעם השגרירות הישראלית. הסיפור הזה מוכיח למטופלים שגם כאשר לכאורה נראה שאין שום סיכוי, אפשר להבריא ולצאת לחירות אמיתית".
"תמיד להשאיר מקום לתקווה"
עם כל הטכנולוגיה, ה-AI ומאיצי החלקיקים, הרגע הדרמטי והקשה ביותר באונקולוגיה נותר הרגע האנושי: המפגש בחדר שבו רופא נדרש להסתכל למטופל בעיניים ולבשר לו שחייו השתנו לעד. פרופ' פופובצר, הידוע בגישתו האמפתית ובגובה העיניים, רואה בעצמו אחראי על רגע רגיש של ממש ומקפיד בו מאוד.
"הגישה שלי היא לומר את האמת, ומיד לעטוף אותה בפתרונות – ויש פתרונות. אני מתחיל בכך שיש מחלה, מגדיר את השלב שלה, אבל מיד, באותה נשימה, עובר לדבר על הטיפולים. אני מדגיש שיש המון חולים שמבריאים ושיש היום מה להציע. הרגישות בחדר מגיעה לנקודת שיא, והפן הרגשי חשוב לי מאוד. כמובן שאסור לשקר למטופל, ובמקביל החובה שלנו היא להבהיר שתמיד, כל עוד יש תקווה, שווה להתאמץ. היום אנחנו לא רק מאריכים חיים, אלא עושים זאת תוך שמירה על איכותם, וזו השאיפה של כל אחד ואחת מאנשי הצוות במכון".
כמנהל מכון שרת בהדסה, לאן אתה מנווט את הספינה הזו בשנים הקרובות?
"המכון שלנו מכוון למקום אחד ברור: רפואה מותאמת אישית מוחלטת לכל חולה וחולה. אנחנו ננצל יותר ויותר את הביג-דאטה ואת מערכות הבינה המלאכותית (AI) כדי לזהות באופן עמוק תתי-סוגים של מחלות ולהתאים להן מולקולות ספציפיות. בתחום הקרינה אנחנו בעיצומה של מהפכה טכנולוגית. יש לנו טיפולי קרינה מונחי MRI שהם הרבה יותר מותאמים בזמן אמת, טיפולי פרוטונים מתקדמים וטיפולים אדפטיביים שמשתנים מיום ליום לפי התגובה של הגידול. כל המערך הזה נועד למטרה כפולה: להאריך את החיים, ולשפר את איכותם".
ולסיום, אחרי 20 שנה באונקולוגיה, תפקיד שחשוף לכל כך הרבה התמודדויות, מה נותן לך אישית את החירות לקום בבוקר, ולהישאר כל כך אופטימי?
"ההצלחות הן שנותנות לי את הכוח להמשיך, המטופלים שלנו, שמגיעים לביקורות וזוכים להרבה הרבה יותר שנים. ההצלחות באונקולוגיה המודרנית הן פשוט מטורפות, ואיתן מגיעה חירות לחולים ומשפיעה עלינו, הצוותים. כשאתה מצליח לרפא לחלוטין חולה שלא היה לו בעבר סיכוי להירפא, או כשאתה מצליח להאריך לו משמעותית את החיים ולשפר את איכותם – זה מטעין אותך בכל כך הרבה עוצמה. היכולת הזו לחולל שינוי, וההבנה העמוקה שכל כך שווה להתאמץ עבור החולים הללו, כי באמת יש תקווה – זה מה שמחזיק אותי, ואת כל הצוות שלנו, בכל בוקר מחדש".
תגובות