השבוע, בתכנית המנהיגות של "ג'רוסלמה", קיבלנו תרגיל בסטוריטלינג: "מה ירושלים צריכה?". מהר מאוד התרגיל התגלגל לשיחה מלאת אמוציות של אנשים שאוהבים את העיר הזאת באמת. לא כפרנסה או כתפקיד מקצועי, אלא כאג'נדה. כדרך חיים.
כי להיות "ירושלמית" זו הגדרה, לא רק כתובת במשרד הפנים.
אני עומדת מול כל המשפחה שלי שכבר עזבה, מול החברים שעוד פה ומאיימים לעזוב, ואלה שכבר מזמן במחוזות אחרים.
אפילו מערכת נישואין אחת שלי הסתיימה, בין השאר, על יחסי האהבה-שנאה לירושלים.
מעולם לא שמעתי על תנועת "לא עוזבים את כפר סבא" או "שומרים על ראש העין". בירושלים ההישארות היא שליחות. ואכן ישנן אינספור יוזמות שצמחו מהשטח, אך הן יוצאות לרחבי העיר כבודדות, ולא מחוברות יחד.
לכל ירושלמי יש רגע כזה, רעיון שבוער לו בבטן. יוזמה חברתית, הופעה בחצר האחורית, שוק איכרים בין הבניינים או גלריה בנכס שעומד ריק כבר עשור. ואז מגיע ה"אבל". אבל "הבירוקרטיה", אבל "למי פונים בעירייה?". ובדיוק ברגע הזה, "סינדרום ירושלים" שלנו עובד הפוך. במקום להשתגע מהעיר, חבורה של אנשים שרק אוהבים את ירושלים ורוצים גג משותף מוציאים חלומות מהמגירה לשטח.
בואו נניח את האמת על השולחן, אנחנו לא רוצים להיות תל אביב.
אני ירושלמית מצויה. כזאת שבערב שישי עושה קידוש ו"המוציא" על שולחן השבת בבית, ולא במסעדות. רגע אחרי זה אני אעבור לטלוויזיה.
יש שבתות שאני רק נחה, ויש שבתות שבהן הכי משמח אותי לשים מוזיקה ברכב, לנסוע בכבישים הריקים בלי פקקי הענק של המרכז, ולמצוא את הגלידה הפתוחה או את הפארק הקרוב.
אני אוהבת את ימי שישי כאן. את אווירת הקדושה של רגע לפני. כל פעם שאני עוברת את שער הגיא בדרך חזרה לעיר הריאות שלי מתמלאות באוויר כבר מגינות סחרוב.
ירושלים שלי היא לא זירת קרב של ימין ושמאל .היא עיר של חיבורים.
לכן הקמתי את "סינדרום ירושלים". המיזם הזה לא בא להניף את דגל החילוניות, אלא את דגל הירושלמיות. האירועים שלנו שומרי שבת ומכבדים את כל המגזרים, מתוך הבנה שכל קהילה צריכה לכבד בו את רצון השנייה. אנחנו רוצים לתת לירושלים דופק, מבלי לגעת בקוויה העדינים והיפים.
המטרה שלנו היא לייצר "מסלול עוקף בירוקרטיה" שמאפשר לחיים לקרות בזמן שהעיר נבנית . אנחנו קוראים לחברות הנדל"ן שמשנות את פני העיר להצטרף אלינו כמכפיל כוח. אנחנו מזמינים אתכם להפוך את ירושלים למרחב אימפקט קהילתי כבר עכשיו לפני תהליכי הבנייה הארוכים .
אנחנו לא מחפשים רווח, אלא שותפות.
הדס מרציאנו (צילום: אלבום פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו מגייסים משאבים מחברות נדל"ן שרוצות להתחבר באמת לשכונות שהן בונות בהן, ומחזירים כל שקל ישירות לשטח. ליצירת תוכן, תרבות וקהילה. זהו מודל שבו כולם מרוויחים.
היזם מקבל קהילה שמעלה את ערך הסביבה, והתושבים מקבלים עיר שכיף להישאר בה.
אנחנו כבר פועלים, השבת נשיק את הסיור השני שלנו, ובקיץ הקרוב נייצר פעילויות למשפחות צעירות בפארקים רגע לפני שבת.
ירושלים צריכה דופק יומיומי, מעבר למוסדות התרבות הספורט הפנאי והמורשת המפוארים שבה.
היא צריכה שנחזיר לתושבים וליזמים את המפתחות למרחב הציבורי.
"סינדרום ירושלים" הוא מיזם שפותח את היכולת להסתכל על העיר בבנייה וכבר לראות שכאן יקרה משהו טוב, ולבחור שזה יקרה עכשיו.
המאבק על ירושלים הוא המאבק על השאלה אם הילדים שלנו ירצו להישאר כאן כי אין מקום דומה לה בעולם.
מה ירושלים צריכה?
ירושלים צריכה חיבורים. היא לא צריכה לשאוף להיות עיר אחרת והירושלמים צריכים להמשיך ולבחור בה , בעסקים שלה, בקהילה שלה ולתת מקום לכולם.
אנחנו קוראים לכל מי שיש רעיון לפני שייצא עוד חץ נפרד בוא נחבר את היוזמות לצבא אחד של ירושלים.
- הכותבת היא ירושלמית מלידה, אקטיביסטית חברתית ומייסדת מיזם ״סינדרום ירושלים״ — מיזם קהילתי ללא מטרות רווח הפועל ליצירת שיח, חיבור והשפעה חברתית.
אחת העם
קבוצת הפייסבוק של החילונים: עושים תרבות בשבת בירושלים
עינת
מה שחשוב הוא שיש לנו בירושלים את הבארים ומועדני הלילה שבהם הכנסייה הארמנית מציפה את מרכז העיר
נאוה
את כל כך צודקת. בואי ניקח את שוק מחנה יהודה כדוגמה לירושלים קטנה. פעם בעלי הדוכנים היו מחוברים, כולם היו שותפים לאותו מחסור ולאותו שפע, ואפילו הילדים התחתנו ביניהם.
אמרה מה, בעלי דוכנים מכרו לערבים ונוצרה תחרות לא בריאה, שפע זר, צעקות, סמים, אני כבר לא קונה שוק כמה שנים.
שמעתי שברחוב בן יהודה יש חנויות שנמכרו לערבים. אז הלוח של ירושלים שמאחדת דתיים וחילונים, עם אחד בלב אחד, מתפוגג.
עכשיו יש הרבה חרדים שלא איכפ. להם בין אדם לחברו , לא קמים באוטובוס לזקן, העיקר הם ביחד,נגד הציונים, ממש כמו הערבים. אז יקרה, אית נתחבר שירושלים כבר לא שלנו? גם אני נולדתי בה ואוהב אותה, אבל היא הפכה ךסיר לחץ עם אוכל שאני לא אוהבת, ואת? כל כת צודקת, זה יתפוצץ לנו בפרצוף, השנאה חינם הזו… לאן ללכת, עדיין מהרהרת.
תודה, חזקים ואמצי.
נועה
היי הדס, כל הכבוד על היוזמה המבורכת. איך ניתן ליצור איתך קשר?
אלכס
מה ירושלים צריכה? עתיד. אנשים עובדים, צעירים חילונים. ירושלים חייבת להיות דינמית וצופה פני עתיד כדי לשרוד את האלף השלישי. עלינו להשאיר את העבר לעיר העתיקה ולבנות ירושלים חדשה, אטרקטיבית ודינמית.