הפינה ההיסטורית: אוסף "הידיד" שהגיע לירושלים

כ-80 שנה לאחר מותו של אורד וינגייט (1903–1944) זכתה הספרייה הלאומית בנכס חשוב לחוקרי בניית הצבא העברי בתקופת המנדט, כאשר ארכיונו האישי של "הידיד", מייסד פלוגות-הלילה המיוחדות ללחימה בטרור, נוסף לאגף האוספים הנדירים שלה. ארכיון וינגייט כולל מסמכים מבצעיים של הפל"מ, הקרויות גם "פלוגות האש" ותוכניות תקיפה, מכתבים מתקופת שהותו בארץ ובבורמה, בה נהרג בהתרסקות מטוס בהיותו בן 41 בלבד. כמו כן, באוסף ישנם מחברות ללימוד עברית, תצלומים, מפות ושרטוטים מהמבצעים בהם השתתף, ומסמכים המעידים על קשריו עם מנהיגי היישוב ואנשי מודיעין. מסמכים אלו שופכים אור על האינטנסיביות של פעילותו בארץ במשך כשנתיים ו-4 חודשים (1936-1939), ועל עוצמת השקפתו הפרו-ציונית. הם גם מורים על ניסיונותיו להשפיע על קובעי המדיניות בלונדון לשנות את מדיניותם האנטי ציונית. וינגייט גרס כי האויב של בריטניה הם הערבים ולא היהודים. הוא התפעל מהישגי היישוב ודבקותו בהיאחזות בארץ, סלד מן הטקטיקות הבריוניות של המופתי הירושלמי ומאנטישמיות של קצינים בריטים והכריז: "כולנו נגד היהודים – לכן אני בעדם".

הקפטן אורד וינגייט נשלח לארץ בעיצומו של המרד הערבי הגדול (1939-1936), שהיה התקוממות אלימה נגד שלטונות המנדט הבריטי והיישוב היהודי, שמטרותיו היו עצירת העלייה היהודית. הוא התבטא באירוע טרור, לוחמת גרילה, התנגשויות ופעולות טרור של כנופיות חמושות. כאשר הגיע ארצה בספטמבר 1936 לסייע בהדברת המרד, הוא צורף למפקדה המודיעינית במטה הכללי של הצבא הבריטי בירושלים. הוא נפגש בארמון הנציב עם הנציב העליון, להציע למחוץ את התפרעות הערבים, בכל האמצעים האפשריים. הוא הציע להכשיר לוחמים יהודים, להגיע למוקדי ההתקוממות, לתפוס את מנהיגי הכנופיות ובכך להעביר את ההתקוממות אל המתקוממים. וינגייט קבע את מטהו במלון פאסט ליד שער יפו. הוא עבר להתגורר עם רעייתו לורנה, בדירה ברחוב חובבי ציון 18 בשכונת טלביה היוקרתית (בבניין בו התגורר הסופר חיים הזז, וספרייתו פתוחה במקום לקהל עד היום).

אורד וינגייט (צילומים: מתוך ויקיפדיה)

וינגייט נפגש עם הגנרל ארצ'יבלד וייוול, מפקד הכוחות הבריטים בארץ ובעבר הירדן. הוא הציע לו להקים כוח בריטי-עברי קטן ונייד, לפעולה בצפון הארץ להגנה על היישובים ולהפסקת הפיגועים בצינור הנפט מעירק לחיפה, שהיה בעל חשי祹ות כלכלית עליונה עבור בריטניה. הגנרל נתן גיבוי מלא לוינגייט וכך נסללה הדרך להקמת פלוגות הלילה המיוחדות – בהן שירתו כ-80 יהודים ו-40 בריטים. וינגייט היה מפקד קשוח, יצר יחידה התקפית ויוזמת למלחמת גרילה בלילות. הוא הכשיר מפקדים כמו משה דיין ויגאל אלון שיישמו טקטיקות אלו עבור ה"הגנה" ולאחר מכן אומצו גם על ידי הסיירות המובחרות בצה"ל. מנהיגי היישוב העברי העריצו אותו: חיים ויצמן קרא לו "לורנס איש יהודה" (היפוכו של הקצין הבריטי "לורנס איש ערב" שסייע לערבים במלחמת העולם הראשונה). וינגייט יצא לכל מבצע חמוש בספר התנ"ך והיה מקריא ממנו פסוקים או מראי מקומות טרם היציאה לפעולות.

אוסף המסמכים שנרכש עבור הספרייה הלאומית הוצג למכירה על ידי חברת מכירות פומביות בלונדון. בשלהי שנת 2025 נדרש עבורו סכום של 50 אלף ליש"ט. הנהלת הספרייה, שנודע לה על המכירה, הצליחה לרכוש את האוסף בעזרת תורם נדיב: אספן יהודי בשם קלייב לואיס מלונדון. לואיס ביקר בקיץ 2025 בספרייה בירושלים, התרשם מאד ממנה והגדיר אותה מהמרשימות בעולם בהן ביקר. לדבריו הוא שמח לרכוש ולהעביר את האוסף לירושלים, כי וינגייט גורש למעשה בשל עודף התלהבותו מהמפעל הציוני והיה שמח לדעת שמסמכיו מופקדים בירושלים.

מחברת וינגייט ללימוד עברית מהאוסף בספרייה (צילום: אדם אקרמן)

וינגייט תרם רבות לגיבוש האתוס הישראלי עד ימינו. הוא לא רק יזם את הפעולות נגד הטרור הערבי אלא השתתף בקרבות ותמיד הלך בראש פקודיו. לוותה אותו אמירתו של השופט גדעון בן יואש "ממני תראו וכן תעשו" (שופטים ז:יז) ופלוגות הלילה כונו גם "הגדעונים". לכוח שהקים בתחילת 1941 במזרח אפריקה, על מנת לסייע לגירוש הצבא האיטלקי שפלש לאתיופיה, וינגייט קרא "כוח גדעון".

בניגוד לאהבה הרבה שהורעפה עליו מהיישוב היהודי שראו בו איש חזון ציוני, מפקדיו קראו לו "הקפטן המשוגע", ו"בלתי מאוזן". הגדיל להתבטא הפילדמרשל ברנרד מונטגומרי, שמונה בשנת 1938 לראש הכוחות הבריטים בארץ ישראל, שלא סבל את צידודו של וינגייט בצד היהודי. הוא כינה אותו: "מעורער בנפשו הנוהג כאילו הוא המפקד ולא אני". יחד עם זאת זכה וינגייט "באות השירות המצוין" המוענק לקצינים על פיקוד יוצא דופן וגבורה בעת לחימה.

השלט על הבית בו התגורר ברח' חובבי ציון 18 בטלביה (צילום: אדם אקרמן)

יומניו של וינגייט מוכיחים עד כמה היה איש מבריק ורואה למרחוק, מסודר, קפדן ומציאותי. הוא האמין בצדקת מאבקו של היישוב לעצמאות ומשוכנע היה כי התמיכה הבריטית צריכה להינתן ליהודים ולא לערבים. לדבריו התברר לו שהערבים הם אלו המאיימים על היהודים ולא כפי שהוסבר לו טרם בואו ארצה, כי היהודים מנצלים ומנשלים את הערבים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

המגע הישיר עם ארץ ישראל, עם אנשי ההתיישבות החדשה, החקלאים, אנשי ההגנה ומנהיגי היישוב והכרת הבעיות בדרך לעצמאות הדליקו בו אהבה גדולה לעם היהודי. חיבתו לעם העברי הקדום, דבקותו רבה בתנ"ך והערצתו את חזון הנביאים, עוררו בו רצון לקחת חלק פעיל בהקמתה של מדינה יהודית. בפגישתו עם אחד מידידיו הראשונים ממנהיגי היישוב, דוד הכהן, הוא אמר: "אני חושב זאת לזכות לתת לכם את ידי במלחמתכם ולמטרה זו אקדיש את חיי".

וינגייט החדיר בלוחמים העברים שהרכיבו את "פלוגות האש" את "רוח המכבים". הוא האמין שהיישוב היהודי יצליח להקים צבא שיעלה ביכולת לחימתו, לא רק על זו של מדינות ערב, כי אם גם על זו של הצבא הבריטי. הוא היה למופת עבור הנוטרים העבריים בארץ באומץ ליבו, במקוריותו וביכולתו לאתר פתרונות בשטח, במצבי לחץ צבאיים. כאשר נוכח בשלהי שנת 1938 שמדינתו לא תאפשר להקים צבא עברי, וכי רוח הסכם מינכן מגיעה גם לאזור והבריטים עומדים להפקיר את היישוב העברי, נסע ללונדון ונרתם למסע שכנוע לשינוי המדיניות הבריטית. הוא נפגש עם וינסטון צ'רצ'יל ועם מלקולם מקדונלד שר המושבות, שפרסם את "הספר הלבן" שהגביל את עליית היהודים ארצה. אולם הוא לא הצליח למנוע את המדיניות הפייסנית כלפי הערבים. וינגייט לא היה דיפלומט – ופגעו בו דווקא יושרו, הלהט בו הגן על הציונות ותוכחותיו על הבגידה הבריטית וזניחת הצהרת בלפור – שהטיח במאזיניו. מפקדיו בארץ היתרו בו לא פעם שייסוג מנטייתו הפוליטית לטובת היהודים. אחרי שקיבלו את הדו"ח מלונדון על מגעיו עם מעצבי המדיניות הבריטית, מנעו ממנו כל אינפורמציה סודית והוא לא הוחזר יותר לתפקידו במודיעין. במאי 1939 נאלץ וינגייט לעזוב את הארץ ובתיקו נרשם: "אורד וינגייט חייל טוב. במידה ומדובר בארץ ישראל, הריהו סיכון ביטחוני ואין לתת בו אמון. האינטרסים של היהודים חשובים בעיניו יותר מן האינטרסים של ארצנו".

אורד וינגייט עם משה שרת (מתוך אוסף הצילומים בארכיון ויגיינט)

וינגייט הועבר לפקד בזירה האתיופית ולאחר מכן לבורמה. לאור הצלחתו הצבאית בארץ ובאתיופיה, וינגייט נשלח להודו בשנת 1942. שם הקים את יחידת הצ'ינדיטים – כוח בריטי-הודי מיוחד שאומן ללוחמה בג'ונגל, למסעות ממושכים ולפשיטות מאחורי קווי האויב. וינגייט החדיר אלפי לוחמים לעומק השטח שבשליטת יפן, שפוצצו גשרים ומסילות ברזל, ושיבשו את מערך האספקה היפני. אלפי לוחמים הוטסו בשנת 1944 ביוזמתו לעומק שטח האויב והקימו בו בסיסים, ומשם ביצעו פעולות נגד היפנים. ב-24 במרץ 1944 התרסק מטוסו של וינגייט וצוותו, מעל אזור הלחימה וכולם נספו. מורשתו בבורמה נותרה משמעותית עד היום: לוחמה לא שגרתית, אספקה אווירית ופעולות בשטח אויב, והיא השפיעה על הקמת יחידות עילית רבות בצבא הבריטי, האמריקאי ובצה"ל. בזכות פעילותו בבורמה הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל – המקבילה לדרגת אלוף.

אולם תצוגת קבע בבית שטורמן (צילום: באדיבות בית שטורמן)

אלמנתו של וינגייט, לורנה פיטרסון, אותה הכיר בעת אחד מביקוריו בלונדון ועמה התחתן בשנת 1935, היתה לו לשותפה מלאה באהבתו לעם היהודי ובתמיכתו בציונות. שישה שבועות לאחר מותו של בעלה, נולד בנם אורד ג'ונתן. לורנה הפקידה אותו לא פעם בידי אמה (שהיתה מעריצה גדולה של וינגייט ואף כתבה ספר עליו), וטסה ארצה כדי להשתתף באירועים ממלכתיים וגם באירועי הנצחה לבעלה.

בירושלים, בנוסף לשלט על הבית בו התגורר, נמצאת לו כיכר מרכזית בלב שכונת טלביה הקרויה על שמו "ככר וינגייט".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"