הקיץ מגיע לסיומו, גם המונדיאל מאחורינו והמשחק מול הפועל תל אביב היה הרבה יותר ממשחק הכנה. הוא סימן את יריית הפתיחה לעונת 2026/27, וכמה כיף היה לראות את בית"ר ירושלים, גם עם הרכב משני ברובו, עושה בית ספר לכדורגל לאדומים מתל אביב.
ועכשיו למסקנות הראשונות: דניאל וורקו ויוג'ין אנסה, לפחות נכון לעכשיו, מסתמנים כבינגו. מדובר בשתי החתמות שעשויות לעשות את ההבדל דווקא מהמקום שבו בית"ר התקשתה בעונה שעברה – עומק הסגל. ככל שהעונה התקדמה, העומס על שחקני ההרכב הראשון פגע באיכות המשחק, ולכן ספסל שמסוגל להכריע משחקים בדקות קריטיות הוא אולי השדרוג המשמעותי ביותר שהקבוצה עשתה.
ועדיין, למרות התחושה החיובית, חלון ההעברות רחוק מלהסתיים. אם בית"ר באמת רוצה ללכת עד הסוף ולהיאבק על כל התארים, היא חייבת לסגור עוד כמה פינות.
בראש ובראשונה, הגיע הזמן להיפרד מטבארש ולהחתים קשר אחורי טבעי. שחקן שייצור איזון במרכז השדה, יספק אלטרנטיבה לבוריס אינו במקרה של היעדרות, ובעיקר יאפשר לו יותר חופש להצטרף להתקפה כשהוא משחק. בקישור כל כך יצירתי ודינמי, חסר העוגן ההגנתי שיחבר את כל החלקים. אין מנוס מהחתמה כזו ויפה שעה אחת קודם.
גם במרכז ההגנה נדרש חיזוק. בית"ר ירושלים של עונת 2026/27 עדיין אינה אותה קבוצה ללא צמד הבלמים האימתני גדראני-קראבאלי. המשחק מול הפועל המחיש עד כמה הפער בין ההרכב הראשון לבין המחליפים משמעותי.
אורי דהן הוא דמות מוערכת במועדון, ואין ספק שהוא נתן לא מעט לבית"ר לאורך השנים. אבל בכדורגל של צמרת, הערכה לבדה אינה מספיקה. אם המועדון באמת מכוון לאליפות, הוא חייב להוסיף בלם איכותי שייתן מענה אמיתי גם במקרה של פציעות או רוטציה.
על הנייר, כל הסימנים מעידים על קבוצה שיכולה לרוץ עד הסוף. הסגל איכותי יותר, המאמן מקבל יותר אפשרויות, והשחקנים מבינים היטב את גודל הציפיות.
ומעל הכול – יש את הקהל. כ-20 אלף מנויים צפויים למלא את אצטדיון טדי במהלך העונה (למעט תקופת משחקי המכבייה בתחילתה). מדובר בשיא היסטורי ובאמירה ברורה של הקהל הבית"רי, שמביע אמון חסר תקדים במועדון ובדרך שבה הוא הולך.
שיא מנויים – אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: באדיבות אתר הרשמי של בית"ר ירושלים)
רוצים להישאר מעודכנים?
במשך שנים דבק באוהדי בית"ר הדימוי של קהל שמעדיף לקנות כרטיס ביום המשחק ולא להתחייב למנוי. השנה המציאות השתנתה. תרבות המנויים חדרה גם ליציעים הצהובים-שחורים, והמספרים מוכיחים שהמועדון והאוהדים צועדים יחד בכיוון חדש.
כעת נותר רק לקוות שהאמון הזה יזכה לתמורה על כר הדשא, שהמסורת החדשה תמשיך להתעצם, ושבית"ר תמשיך לשבור עוד ועוד תקרות זכוכית.
בסופו של דבר, זה היה קיץ אינטנסיבי. הוא התחיל עם לא מעט סימני שאלה סביב מדיניות המועדון והסתיים עם סימני קריאה בדמות סולד אאוט כמעט מוחלט של המנויים. אבל כך זה תמיד בבית"ר ירושלים – גם פגרת הקיץ מרגישה כמו רכבת הרים.
מה שבטוח הוא שהפרפרים בבטן כבר כאן, הספירה לאחור הסתיימה, התפאורה מוכנה – ועונת 2026/27 יוצאת לדרך. יאללה בית"ר.
אוהד ביתר
לא לתת את.טאברש בחינם אלא להקפיא אותו שישב ביציע ולהביא זר אחר במקומו
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
צריך מאמן עם קבלות ולא אחד שיתגלח על הזקן של אחרים.
וכן שחקנים מוכשרים צעירים ונמרצים על כל המגרש