הפינה ההיסטורית: השוד המושלם של שעוני המלכה

על חזית המוזיאון לאמנות האסלאם ברחוב הפלמ"ח 2 בירושלים, מתנוססים מחדש שלטי הפרסום לתערוכת השעונים הנדירים בתוכו. מדי יום שישי מתקיימים גם סיורים מודרכים במקום, המושכים מבקרים מכל הארץ ליהנות מיופיים ומורכבותם, ולהאזין מחדש לדרמה המבהילה שפקדה את המקום בסוף השבוע של 16-15 באפריל 1983. באותו לילה אירע שוד האמנות הגדול, הנועז והמתוחכם ביותר בתולדות מדינת ישראל. השוד הסתיים בהיעלמותם המוחלטת של 106 שעונים יוקרתיים מתוך כ-200 פריטים יקרי ערך שהיו באוסף.

הגניבה הכתה בתדהמה מוחלטת את הנהלת המוזיאון, את בלשי משטרת ישראל, את ארגון האינטרפול הבינלאומי, שנרתם מייד לסייע, ואת הציבור כולו בארץ. מאמצים מודיעיניים עצומים הושקעו בגלוי מבצעי הפשע, אך במשך כ-25 שנה, עד שנת 2006, לא נמצא שום קצה חוט או רמז שיכול היה להוביל לפיענוח התעלומה הקשוחה. שנתיים נוספות, עד שנת 2008, נמשכו החקירות המורכבות ואיתור השעונים ברחבי העולם ובארץ.

מתוך אוסף השעונים המוצגים במוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: אדם אקרמן)

האוסף במוזיאון הירושלמי הוא אחד האוספים החשובים והנחשבים ביותר בעולם של שעוני פאר ויוקרה מהמאות ה-18 וה-19, שרק בידי מלכים, נסיעות, נסיכים ואצילים אירופאיים ואספנים בודדים הייתה האפשרות הכלכלית לרכשם. אוסף השעונים המרהיב הזה הורכב על ידי הבנקאי ועורך הדין הבריטי, סיר דיוויד סלומונס (1923-1851), בן למשפחה יהודית אמידה, מדען חובב ובעל ידע רב בשעונים מורכבים עתיקים. גולת הכותרת של 200 השעונים שאסף במשך חייו הם 55 שעונים ופריטים מעשי ידיו של אברהם לואי ברגה הפריזאי, גדול השענים בהיסטוריה של האמצעים למדידת הזמן.

בתו של סלומונס, ורה סלומונס, הקימה את המוזיאון בירושלים שנפתח רשמית בשנת 1974, והחליטה להציג בו לזכר אביה את אוסף השעונים היוקראתי שירשה ממנו, אף על פי שלכאורה אין שום קשר תוכני בין אוסף השעונים שיוצרו באירופה לבין אמנות האסלאם.

כרזות התערוכה על חזית המוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: אדם אקרמן)

שעון המלכה מארי אנטואנט בשווי 80 מיליון דולר

ברגה (1823-1747)  היה שען פורץ דרך ושעוניו במורכבותם הגאונית הקדימו את זמנם והיו הבסיס לפיתוח של השעון המודרני. הוא היה הממציא של מנגנון השעון הנמתח מאליו perpetuelle, ושעוניו נחשבים למדויקים, אמינים ופונקציונליים בצורה יוצאת דופן.

ברגה נחשב עוד בחייו לשען הטוב ביותר בתקופתו, ולקוחותיו היו אנשי ציבור ובני אצולה שרכשו את שעוניו המושקעים והמהודרים בכסף רב. השעון המפורסם ביותר שבנה עבור המלכה מארי אנטואנט, ששוויו הצרכני הנוכחי נע בין 40 ל-80 מיליון דולר, נרכש בשעתו על ידי דיוויד סלומונס ומהווה את לב ליבו של האוסף הירושלמי ברחוב הפלמ"ח. כל חייו עמל ברגה על המצאת מנגנונים מורכבים לשעונים שהתגברו על מגבלות טכניות ועל כוח משיכת האדמה. הוא יצר גם שעונים מיוחדים ששימשו את כוחות היבשה של נפוליאון בונפרטה ואת הצי הצרפתי, אך שעוניו המיטלטלים והפרטיים שנמכרו לשועי אירופה, שהתאפיינו באלגנטיות ובחן שלהם, הם שובי העין ביותר ומעוררים השתאות והתפעלות בקרב החוקרים. איש לא הצליח לשפר אותם מאז שיוצרו, וייצורם הופסק בשל עלותם הגבוהה. הם היו מצופים בזהב טהור, בדולח ופנינים, והקושי הכרוך בהרכבתם גרם לכך שברגה נכשל בניסיון לייצור המוני שלהם. אי לכך, 55 משעוניו המוצגים בירושלים מהווים את המצבור הגדול ביותר של שעוני ברגה בעולם כולו.

מתוך אוסף השעונים המוצגים במוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: אדם אקרמן)

האוסף הירושלמי נחשב כיום לשלישי באיכותו בעולם, אחרי האוסף במוזיאון פטק פיליפ בז'נבה ומוזיאון ברגה בפריז. מלבד יצירותיו של ברגה, ניתן לראות במוזיאון שעונים יוקרתיים ומבחר רב של שעוני כיס מפוארים, שעוני אורלוגין, תיבות נגינה וקופסאות אמייל עם דמויות וצלליות נעות, זוגות רוקדים וציפורים מזמרות. כולם מצוידים במנגנון עם שעון זעיר ומתוחכם. ישנם שעונים הנראים כמו יצירות פיסול מורכבות ומעוררות עניין רב, ובהם שענים מפורסמים כמו ז'אקה-דרו, ויליאם אנתוני, פיגה ומיילאן, ורוברט רודין. כך למשל, שעון המכונה "שעון ורסאי" משנת 1785 של רוברט רודין, שגובהו כחצי מטר, נראה כמו דגם מיניאטורי של ארמון ורסאי המעוטר בדמויות שבהפעלה ידנית נעות במהירות ומפעילות מיתרי כסף היוצרים פרץ מדומה של ממזרקות קטנות. בולט גם שעון בצורת אקדח בעל שני קנים המצופה בזהב יצירת חברת האחים רושה השוויצרית, ושעון מרשים דמוי פרפר שכנפיו פרוסות בגוון כחול וזהב משנת 1810. בנוסף, בתצוגה ישנם 12 שעונים עות'מאניים מסוגננים ומפוארים שהוזמנו על ידי הסולטנים עצמם, המעוטרים בספרות ערביות, ציורי הכעבה במכה ודיוקנאות מלכותיים.

אברהם לואי ברגה (צילום: מתוך ויקיפדיה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הפיאצה הריקה בבוקר יום ראשון והאליבי המזויף של השודד

האטרקציה המרכזית באוסף היא כאמור שעון הכיס היקר בעולם של המלכה מארי אנטואנט, שהוזמן בשנת 1783 בדרישה לשלב בו את מיטב החידושים ללא הגבלת מחיר או זמן. המלכה מעולם לא זכתה לראות אותו שכן הוצאה להורג בשנת 1793, ומלאכת השלמתו הסתיימה רק בשנת 1827, ארבע שנים לאחר מותו של ברגה. השעון מורכב מ-820 חלקים הנדסיים זעירים והורכב במשך 44 שנים, כאשר כל הלוחית, הגשרים והגלגלים עשויים זהב טהור. בשנת 1917 רכש סיר דיוויד סלומונס את השעון המופלא, וציין כי "לשאת שעון כיס כה משובח של ברגה זה כמו לשאת מוח של גאון בכיס".

סיפור גניבתו של האוסף המטורף הזה הפך ברבות השנים למושא לסרטונים בטלוויזיה ואף הוסרט עליו סרט תיעודי. ההפתעה וההלם היו עצומים כאשר בבוקרו של יום ראשון מצא השומר את האגף שבו הוחזק האוסף של 192 השעונים מרוקן ברובו מהנכסים. בחקירה התברר כי השודד כופף בתושייה את סורגי החלון של פתח האוורור האחורי של הבניין, וחדר פנימה באמצעות סולם חבלים פשוט. הוא נטרל את מערכת האזעקה המרכזית, שהה במקום שעות ארוכות ורוקן ביסודיות את ארונות התצוגה, וכל זאת כאשר שני השומרים של המוזיאון ישנו שנת ישרים עמוקה בקומה העליונה.

רק לאחר 23 שנים ארוכות ומתישות נחשפה סוף סוף זהותו של השודד המסתורי: נעמן דילר, המכונה "הפורץ הקיבוצניק" מקיבוץ עין החורש. דילר היה ידוע במעשי השוד המתוחכמים שלו, וחוקרי המשטרה לא חשדו בו בזמנו משום שהוא הכין לעצמו מראש אליבי עם "הוכחות", שהוכיח כי בזמן השוד שהה כביכול בנמל בהולנד. דילר נהג ללמוד בקפדנות ובאופן מדעי את האוצרות שתכנן לשדוד, כפי שעשה בשנת 1967 כשחפר מנהרה תת קרקעית לבנק בתל אביב. הוא לא היה פושע רגיל שמחפש רק בצע כסף, אלא ראה בעצמו אמן הגאה בכישרונותיו.

מתוך אוסף השעונים המוצגים במוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: אדם אקרמן)

מתוך אוסף השעונים המוצגים במוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: אדם אקרמן)

הפתקים בארגזי הקרטון והביקור ההיסטורי של הנין מפריז

נעמן דילר גנב מהמוזיאון את רוב עבודותיו של ברגה, מעל ל-40 מהן, ובראשן את שעון המלכה מארי אנטואנט. שוויים של 106 השעונים שנתפסו בידיו הוערך אז בקרוב ל-200 מיליון דולר, ופרס כספי מסיבי בסך שני מיליון דולר שהובטח על ידי הנהלת המוזיאון למוצא האוצר האבוד לא נפדה מעולם. הפרשה המפותלת פוענחה לבסוף לגמרי במקרה, ארבע שנים לאחר שדילר נפטר ממחלת הסרטן. הוא הוריש בצוואה חשאית לבת זוגו, נילי שמרת, את המידע המדויק על המיקומים שבהם טמונים השעונים הגנובים. כאשר שמרת החליטה למכור אותם ופנתה לעורכת דין תל אביבית, זו הציגה חלק מהם לאספן מומחה, שזיהה מייד כי מדובר בשעוני ברגה האבודים והודיע על כך בדחיפות למנהלת מוזיאון האסלאם.

החוקרים נדהמו לגלות כי השעונים הגנובים והיקרים היו פזורים ב-15 אתרים שונים בשלוש יבשות ברחבי הגלובוס, שמורים בכספות מאובטחות בבנקים בארצות הברית, בשווייץ, בצרפת ובהולנד. דווקא השעונים הנדירים והיקרים ביותר, ובהם שעון המלכה, הוסתרו בתוך ארגזי קרטון מרופטים וישנים בתוך מחסנים מוזנחים ברמלה ובדרום תל אביב. מרבית הפריטים נמצאו שלמים, אולם בחלקם חסרו יהלומים, אבני ספיר ועיטורי זהב. אחדים מהשעונים נמצאו כשהם מפורקים לחלקים, ולצידם פתקים בכתב ידו של דילר עם הוראות מדויקות כיצד לחברם שנית. במשך שלוש שנים ארוכות עמל שען המוזיאון על מנת להחזיר את כל 96 הפריטים שנמצאו למצבם המכני התקין, והמוזיאון פתח את שעריו מחדש עם תערוכת הענק "תעלומת הזמן הגנוב". עשרה שעונים מהאוסף המקורי טרם נמצאו עד היום, לאחר שדילר הספיק למכור אותם בחו"ל. האוסף חזר לגדולתו הבינלאומית, ובשנת 2022 נרשם ביקור היסטורי ומרגש במוזיאון כאשר סגן נשיא חברת ברגה העולמית הגיע במיוחד מפריז לירושלים וזכה להחזיק בידיו את שעון מארי אנטואנט; עבורו זו הייתה סגירת מעגל משפחתית ואנושית מטלטלת, שכן הוא נכד נינו של האמן ואבי השענות המודרנית, אברהם לואי ברגה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"