חשבתי רבות מה אני רוצה לאחל בטור שלי לכל ההורים שקוראים אותו לשנה החדשה. זה לא היה קשה. כי יש דבר אחד שכולנו נתקלים בו, כולנו זקוקים לחיזוקים בו, וכולנו מוצאים את עצמנו נעצרים בגללו. ביקורת סביבתית.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מי לא מכיר את הרגע הזה שהילד חוזר עייף מהגן, וחייבים לעשות סופר, וכבר במעבר הראשון הוא נשכב באמצע המעבר צורח ובוכה, ולא נותן לאף אחד לעבור. ולא משנה שאתם מדברים על לבו, בשקט וברכות, מנסים לשכנע אותו לקום ולבוא, אבל הוא בשלו. ובאותו הרגע שתנקטו צעד חינוכי ותגידו לו: "אנחנו כאן מתקדמים, כשתירגע תצטרף בבקשה". תגיע אותה נשמה מצקצקת שתגיד לעצמה, אבל בווליום של מערכת כריזה, משפט טוב לב כמו: "החינוך של הילדים היום"; או לחילופין: "הורים היום פשוט לא מתמודדים"; ועוד בסגנון, מבחר פנינים. מכירים?
ואיפה מקרים כמו שיבושי לשון. לדוגמא פעוט שצורח "מים, מים, מים", כאילו הרגע חזר מהמדבר. ולא משנה כמה מים ניתן לו, הוא בכלל מתכוון למיץ המוגז שנמצא מולו. אבל את זה רק אנחנו ההורים יודעים. בזמן הזה כבר הגיעו המוני א/נשים, שמדברים בדיסקרטיות של כתבי רכילות על "אויש, למה לא נותנים לו מים?" או "גברת, את לא שומעת שהוא צמא?" ואתם בולעים את הרוק ומתפללים בלב שתצליחו לא להתפרץ עליהם.
ומה עם הורים טריים, שעוברי אורח רק מזהים את הרכש החדש ומרגישים חובה לתת להם כל עצה: "חם לו" או "הוא נראה רעב" או "העגלה הזאת לא נראית נוחה", וכל דבר אחר שיכול לערער את ביטחונם.
אז הנה האיחול שלי לכל ההורים לשנה החדשה. שלאן שתלכו תספגו רק חיוכים ומבטי הזדהות מלאי הבנה. שתמיד יהיה לידכם הורה סימפטי שירגיש אתכם וייתן לכם חיזוק או מילה טובה. כי לשמוע "אל דאגה, גם אצלנו ככה היה" זה מעודד וממלא תקוה, ולפעמים זה כל מה שהנשמה צריכה.
שתהיו מוקפים בתמיכה וסביבה שמחפשת להקל ורעשי הרקע של הזרים המתערבים ייעלמו מאוזניכם.
תזכרו תמיד שאתם הורים מצוינים, ומה שאתם עושים למענם הוא הטוב ביותר עבורם.
שתהיה שנת הורות מופלאה, עם ילדים בריאים, נטולי וירוסים וכינים, וקופסאות אוכל שחוזרות הביתה מהמסגרות ריקות.
שנה טובה
מיכל
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
