משה חביבי גר בגפו בדירה קטנה בנחלת אחים. כמו כל בני השכונה הוא סלד מהשם נחלאות, שהיאפים הדביקו לה שלא בטובתה. יש נחלת אחים ויש נחלת ציון. "נחלאות היא פרי דמיונם של האשכנזים", אמר למעטים שהיו מוכנים לשמוע. הדירונת שלו שופצה קצת לעומת הפחון שעמד שם קודם, בניגוד לכל חוקי העזר העירוניים. הפקחים לא אהבו לריב עם אנשי השכונה האותנטיים, אמר חביבי לחבריו המעטים בשוק. גם בשוק יש מעמדות וחביבי לא היה בצמרת. הוא עבד בכמה חנויות, היה לסירוגין מוכֶר, כרוז וסבל ואיש לא התייחס אליו ברצינות. אפילו יומרתו להיות אוהד בית"ר התקבלה בשוק בספקנות רבה. חביבי לא הלך למשחקים, ובכלל שנא רעש והתקהלויות. בשוק הוא היה בטריטוריה שלו, וקיבל את ההתנהלות שם בשלווה. אנשי השוק היו משפחה, גם אם התייחסו אליו ביותר משמץ של לגלוג. הוא היה איש נקי במיוחד, לבושו ללא רבב גם בעבודה והיה אדיב "כמו אנגלי". כאשר פרצו ויכוחים פוליטיים בשוק, בעיקר אחרי פיגועים, חביבי שמר מרחק. הוא היה איש לאומי עד גבול מסוים, אהב מאוד את יום העצמאות והלך לבית הכנסת של החאלבים בנחלת ציון בחגים. אבל לא היתה בו שנאה. הוא הבין את מצוקתם של הנדכאים יותר מאשר את זחיחותם של המדכאים, אבל לא נתן לדברים ביטוי פוליטי.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- בינתיים, בשוק מחנה יהודה, בעלי העסקים נגד ליצמן
הוא לא אהב את השאלה "מדוע אינך מוצא לך אישה", וגם לא את הצעות השידוכים שקיבל לפעמים. אפילו חברו יהודה לא הבין, שחביבי חשש מנשים, ורצה לחיות את חייו כפי שהם. הוא חמד נשים מסוימות, אבל לא הסכים לשעבד את חייו לגחמותיהן. בהדרגה השלימו כולם עם רווקותו הנצחית של חביבי. הוא התיידד קצת עם מירי, שהיתה לה חנות ירקות משגשגת. מירי היתה יפה, עליזה ובריאת גוף, אבל בגיל 35 עדיין חיה עם אביה האלמן. היא קלטה מיד שחביבי היה בחור הגון ובעל נפש, וראתה באורח חייו גזירת גורל. לפעמים באה אליו לשתות קפה, אבל תמיד שמרו על מרחק נגיעה. הידידות הזו היתה חשובה מאוד לחביבי. יהודה אמנם האיץ בו לקחת את מירי למיטה, אבל עד מהרה הבין שעליו להניח את חביבי לנפשו. הוא לא הזיק לאף אדם, ובמשך השנים כולם בשוק קיבלו אותו כפי שהוא. גם כאשר צחקו עליו קצת הוא קיבל את הדברים בהומור. חביבי ידע היטב שהוא די מקובל בשוק חרף מעמדו הצנוע.
הוא קיבל את עצתו של יהודה ונרשם למכון כושר בעיר. התרגילים שיפרו מאוד את מצב רוחו. הוא רזה במקומות הנכונים ואפילו הלך לספר שיעצב לו תסרוקת חדשה. הוא ידע שיקניטו אותו בשוק, אבל להפתעתו החברים לא הגזימו. הם הודו גם בפני עצמם שיש שיפור רב בהופעתו החיצונית של חביבי וכמה מהם עיינו ברצינות באפשרות להירשם למכון. מירי שיבחה אותו בלבביות. לא היה לה שום עניין בחביבי כגבר, ודווקא זה איפשר לה להיות חברה מסורה ומעודדת. היא הלכה איתו לבחור בגדים חדשים, וחביבי הופתע לטובה מהמבחר הגדול בשוק. השלווה התאכלסה עתה בלבו של חביבי, כאילו מצא את מקומו תחת השמש. בפעם הראשונה רכש מקלט טלוויזיה, ובילה את ערביו מול המרקע. ההרגל החדש הזה העצים את השלמתו עם חייו בשוק. מירי הגיעה אליו לפעמים לצפות בתוכניות האהובות עליה. היא סיפרה לו שאין לה שום עניין בגברים שמסתובבים בשוק. היה לה מאהב נשוי שלימד באוניברסיטה ופגש אותה בסינמטק. זה הספיק לה לגמרי. לעיתים דיברה עליו עם חביבי, והוא התרשם שמירי לא היתה מאוהבת במרצה. האם ה"פרופסור" התבייש קצת בחברתו מהשוק? לא היה שום סימן לכך. הוא פשוט נהג כמו בורגני נשוי, כפי שטען יהודה. מירי רק רצתה שהדברים יישארו כמות שהם.
שוק מחנה יהודה (צילום: אסף קרלה)
חביבי לא היה מוכן לדרמה הגדולה, שהתחוללה בבוקר של יום ראשון אחד בתחילת הסתיו. הוא השכים קום כדרכו, ומצא ליד פחי האשפה בחצר האחורית שלו נער כבן 16, חבול כולו וזב דם. סעיד, כך קראו לנער, חטף מכות רצח משוטר מג"ב שתפס אותו משוטט בערב בלי ניירות או רישיונות כלשהם. השוטר הזהיר את סעיד להתרחק מהשוק לתמיד, והוא חשש מאוד שלא יוכל עוד להכניס כמה מאות שקלים לחודש לפרנסת המשפחה בכפרו. הוא היה נער נאה, אבל באותו בוקר של יום ראשון היה מכוסה באבק ובדם. סעיד בכה כמו ילד קטן ולבו של חביבי נכמר. חביבי הכניס אותו לדירה, דאג לו למקלחת ולבגדים חלופיים שהיו קצת גדולים עליו. סעיד פחד ממשמר הגבול ומהמשטרה בכלל, והעדיף להישאר בביתו של חביבי. עד מהרה קלט שלחביבי לא היו דרישות מיניות. הוא ראה בסעיד ילד במצוקה, ולא התייחס כלל לשייכותו הלאומית. מקץ כמה ימים לא היה מנוס מפגישה עם מירי, שנהגה לפקוד את ביתו של חביבי לפחות פעם בשבוע. היא קיבלה את סעיד בהבנה מוחלטת שהפתיעה מאוד את חביבי. "לא כולם בני זונות בשוק", אמרה, "ואתה חביבי בחור מצוין. אני מקווה שלא תשתנה".
רוצים להישאר מעודכנים?
סעיד היה שקט מאוד, אולי אפילו שקט מדי, וחביבי קלט שהוא חשדני אפילו כלפיו. הוא לא סיפר דבר על כפרו או על משפחתו, ולגביו משמר הגבול ייצג את ישראל ולא חביבי או מירי. נוכחותה של מירי בכל זאת הרגיעה את סעיד. הוא הכיר אותה מחנות הירקות שבה עבד לפעמים בניקיון. כאשר יהודה הגיע לבקר את חביבי, מירי הסבירה לו שעליו לשמור על סודיות. יהודה לא היה אוהב ערבים גדול, אבל הבין מיד את המצב. הקהילה הקטנה בדירתו הזעירה של חביבי מנתה עתה ארבעה בני אדם. אוכל לא היה חסר, והאווירה בבית היתה נינוחה. חביבי חשש כל הזמן שמשהו לא טוב עלול לקרות, אבל מירי הרחיקה מחשבות כאלה ממוחו. "סעיד ישוב עד מהרה לביתו, אבל בינתיים הוא נראה מבוהל מאוד", אמרה לחביבי. כך נמשכה האידיליה חודשים אחדים. יהודה הבית"רי, מירי הא' פוליטית, חביבי שהיה בסתר לבו מפא"יניק כמו אביו וסעיד, בנו מעין קומונה הרמונית, בלי הרטוריקה של שנות ה-60. בערב קר אחד פרצו השוטרים את הדלת בבעיטה הם לקחו איתם את סעיד המפוחד. נראה שאחד השכנים ראה אותו והלשין, חשב לעצמו חביבי. השוטרים לא שבו עוד וגם לא סעיד, שחביבי לא ידע מה עלה בגורלו.
