אני והחבר'ה שלי ירושלמים מבטן ומלידה, גדלנו בעיר וספגנו ממנה את הערכים שלנו. לימים, כשגדלנו נטשנו את מגרש הכדורגל בגבעת משואה והתחלנו לחפש מקומות יציאה אטרקטיביים בירושלים. בתקופת התיכון-צבא היינו אוהבים לצאת ל"בוטקה" במתחם התחנה או ל"באב אל ימן" ברחביה. בחלוף השנים, עם כל האהבה לשני הברים האלו – מיצינו, רצינו משהו חדש. והיום, בכל פעם שאנחנו רוצים לצאת לבלות, זה תמיד נגמר בברים בתל אביב.
ואני שואל את עצמי – למה? איך זה הגיוני? הרי ירושלים היא העיר הכי יפה במדינת ישראל, שמושכת אליה קהל צעיר בעקבות המוסדות האקדמיים הרבים בה. המון סטודנטים שעשו לכאן "עלייה לרגל" חווים בערך את אותה החוויה, חיי לילה דלים ללא הרבה גיוון וללא הרבה אופציות. והציפייה, כמעט מיותר לציין, היתה אחרת. לגמרי אחרת.
בשיחה קצרה עם חבר, יובל, שעבר לירושלים לטובת לימודים אקדמאיים, הוא סיפר על האכזבה מחיי הלילה בעיר. על סצנת חיי לילה עייפה ודלה, אחרת ממה שהוא ציפה. וגם שמרבית הברים שהוא אוהב סגורים ביום שישי בערב. חבר אחר לספסל הלימודים, יהל, הגיע לירושלים מרחובות. כמו יובל, וכמו רבים אחרים, גם יהל הבחין באופציות הדלות לבילוי לילי בירושלים. ועל כן, לדבריו, הוא החליט לחסוך את הכסף של השכירות וחזר להתגורר בבית ההורים ברחובות.
בר ה'גלן וויסקי בר' (צילום: גלן וויסקי בר)
וככל שאני שומע סיפורים כאלו – אני מבין יותר ויותר לעומק את התופעה המגוחכת הזו. ירושלים שמחזיקה בפוטנציאל להיות עיר תוססת וצעירה, הופכת בשעות הערב לעיירה מנומנמת שלא מביישת את הפריפריות הרגועות ביותר בישראל. עם כל האהבה לעיר שבה גדלתי, נדמה שהיא לא מצליחה למצוא את האיזון בין קודש לחול, בין מורשת יהודית לבילוי. האופי השמרני של ירושלים פוגע בעשרות אלפי צעירים. ביניהם סטודנטים, חיילים משוחררים ואמנים שמחפשים מקומות בילוי איכותיים.
לצד הרוטשילד בר שנסגר לאחר שמונה שנים, נודע כי שלושת הברים האהובים ביותר בירושלים – גלן, בירתנו וראביט הול עומדים בפני סגירה. זאת בעקבות פרישתו של הבעלים לאון שוורץ. לכן התעוררה סערה של ממש בקרב הציבור הירושלמי, שלקח יוזמה על מנת להציל את שלושת הברים האלו. שמעבר למקומות בילוי, מהווים סמל לתרבות ירושלמית חילונית וצעירה, לאור המגמה השלילית שמציגה ירושלים שהולכת ומתחרדת, כשהמרחבים החילוניים מצטמצמים מעת לעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
בתוך כל אלו, נדמה שעיריית ירושלים שוכחת את הקהל הצעיר שיכול להפיח בה חיים חדשים. אותם אנשים שיכולים להישאר כאן ולפתח את העיר, להקים משפחות, לפתוח עסקים ולבנות קהילה תוססת. אבל בלי תרבות מגוונת ומקומות בילוי, לצערי היא פשוט תאבד אותם לערים אחרות. עם זאת, יש לציין גם את אלו שעושים עשייה טובה בשביל חיי הלילה והצעירים בירושלים. לדוגמא, סגן ראש העיר אדיר שוורץ. הגורם הכי בולט בעירייה שמקדם באופן אקטיבי את הדרך לקראת השינוי הכל כך חשוב הזה. שוורץ דיבר לא פעם על הצורך להחזיר "צבע" לחיי הלילה בעיר ועל הרצון ליצור סצנה מגוונת וחיה.
בסופו של יום, משבר חיי הלילה בירושלים אינו רק שאלה של בילוי לילי חד פעמי, אלא משבר חברתי-תרבותי עמוק. היא משקפת את המתח המתמיד באיזון בין זהותה של העיר כמרכז רוחני לבין הצורך הטבעי שלה כעיר מודרנית, תוססת שרוויה במקומות בילוי. אני רוצה להעלות תהייה עבורכם, איזו ירושלים אתם רוצים לראות כאן עוד עשור? אם התשובה היא ירושלים תוססת, מגוונת וצעירה – אני קורא לכם מכאן להשמיע את קולנו, להצטרף למאבק ולתמוך בבעלי העסקים שמנסים לשרוד. מה שיוביל לחיזוק הקהילה הצעירה בעיר, ושיפור איכות החיים של כולנו.
- הכותב הוא ירושלמי, סטודנט שנה ב' בחוג לפוליטיקה ותקשורת, המרכז האקדמי הרב תחומי
ירושלמית צעירה וגאה
כל מילה בסלע
בנימין
אף אחד לא מזכיר את מחנה יהודה . חשבתי שיש שם חיים בלילה? אם אני טועה, למה? בתור יהודי דתי, אין לי פיתרון ליום ששי בערב, אבל לכל השבוע, למה מחנה יהודה איננ פיתרון ??
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מעניין מאוד!!! בעיני יש לירושלים הרבה מה לתת, רק צריך לבוא פתוחים, חוויות שונות, פחות מסיבות יותר ישיבות שעושים על הגגות, תרבויות… והכי חשוב להפסיק להשוות לתל אביב
מסיקה שמחה
נורה שהגענו למצב הזה אבל כן צריך לא להרים ידיים עדיין יש צעירים שרוצים להישאר בירושלים לבלות ולילמוד יבורך מי שיזום משהו בעיניין