בשבוע שעבר נפתחה במוזיאון ישראל תערוכה המציגה את סדרת הציורים הנודעת "יעקב ובניו", אשר מגיעה לראשונה ישראל. את הציורים יצר האמן הספרדי הנודע, פרנצ'סקו דה סורברן, אשר עבד על היצירות בין השנים 1640 ל-1645.
בציוריו הופך סורברן את דמויותיהם של יעקב ובניו לגדולות מהחיים, כאשר כל ציור הוא בגובה שני מטרים. כל אחת מהדמויות מאופיינת היטב ומבודלת מהאחרות.
היצירה מתייחסת לפרק מ"ט מספר "בראשית", שבו יעקב על ערש דוויי, אומר מילים אחרונות לבניו ומנצל את ההזדמנות להגיד להם את אשר על ליבו. סורברן לקח את הפרק התנ"כי, ניתח את ההיבטים הפסיכולוגיים של הדמויות ועל בסיסם בנה את הציורים. לצד כל דמות בתערוכה, יוצגו גם הפסוקים הרלוונטיים אליה.
קורותיה של היצירות מעניינים לא פחות ממה שנעשה על הבד. עד היום לא ידוע מדוע ובאיזה אופן יצאה מספרד, אך בשורה התחתונה, בשנת 1645 הן נעלמו.
כמה עשרות שנים לאחר מכן, הסדרה צצה באנגליה ונרכשה על ידי יהודי אמיד בשם ג'יימס מנדז. לאחר מותו של מנדז, ב-1756, רכש את הציורים ריצ'ארד טרבור, בישוף כנסיית מחוז דרהאם. טרבור הצליח לרכוש רק 12 מתוך 13 הציורים, ולכן ביקש מהצייר ארטור פונד לשחזר את הציור החסר. טרבור, אשר היה פרו-יהודי ניסה להעביר חוק בפרלמנט שיהפוך את אנגליה לבית ליהודים. כאשר החוק לא עבר, כעסו של טרבור גרם לו לרכוש את קבוצת הציורים ולתלות אותה בחדר האוכל המרכזי של בית הבישוף. מאז ועד היום, מוצגים הציורים באותו המבנה, מלבד הפעמים בהן הן נשלחו לתערוכות מסביב לעולם.
