עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

מזקקה: תפריט מעדנייה דלוקס

עמית ויהונתן קפצו למקום הכי חם במרכז העיר - "מזקקה", שברחוב שושן, שמציע גם ברנצ'ים בשבת, שיכולים להתאים למשפחות. משופרא דשופרא

פורסם בתאריך: 19.9.19 08:49

עמית: חדשות טובות, יהונתן. אחרי המרמור המסוים שחווית בשבוע שעבר נוכח חצאי הבאגט אצל "דוד לאור", היום אני יכול להבטיח לך שלא תצטרך לעבוד קשה מדי ולהרכיב לעצמך את הכריך.

יהונתן: זה השלב שבו אני מתחיל לפנטז שאתה מדבר על משהו כמו סניף חדש לבאגט הפעמון…

עמית: אז אנחנו שמים נפשנו התעבורתית בכפנו ויוצאים למרכז העיר…

יהונתן: או אולי קאמבק של באגט מרציאנו?

עמית: היית רוצה. הולכים למקום בשם "המזקקה" – משהו בין מעדנייה לבין בית קפה, שהחל לפעול ברחוב שושן. כי אנחנו בסך הכל עדיין מאוד קרובים לפתיחת שנת הלימודים ותמיד טוב לקבל רעיונות למה לשים בסנדוויץ'.

יהונתן: העובדה היחידה שאני מוכן לכל כך הרבה שבועות רצופים בלי אוכל אמיתי, מבושל, זה שאני יודע שמעבר לפינה מחכה לנו מדור סיכום השנה המסורתי, וצריך לשמור מקום. אחרת אתה יודע שזה לא היה עובר.


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]


"המזקקה" שוכנת ברחוב שושן, הלכוד בין רחוב יפו לבין הרחובות כורש ושלומציון המלכה. חשיבה אופטימית לא אופיינית ואף תמוהה מובילה את המבקרים לנסות את מזלם ולחפש חניה ברחוב. כמחצית השעה לאחר מכן הם עדיין תקועים ברכב.

עמית: כמעט בכל ביקור שלנו באזור הכללי של "מורדות שלומציון" אנחנו מדברים על מצב התחבורה הבלתי נסבל, אבל הפעם זה שובר שיאים. חניון העירייה מלא, החניון שבתחילת רחוב כורש מלא, החניון הקטן ברחוב ינאי מלא.

יהונתן: בלתי נגיש בעליל, בלתי נסבל. שומעים לאחרונה לא מעט בתקשורת הארצית על מצוקות החניה של התל אביביים או מצוקות התנועה של תושבי יפו. אנחנו הירושלמים יכולים להיות גאים – בכל מה שקשור לסיוטי תחבורה – אנחנו לא רואים אף אחד ממטר.

עמית: אז נכון, יש באזור לא מעט משרדים. אפילו הרבה – עירייה, בתי משפט, משטרה, משרד הפנים. אבל איך לעזאזל מקומות, שתלויים בקהל שהוא מעבר לזה שעובד כאן באזור, אמורים לשרוד? אמורים לבנות את עצמם לטווח ארוך?

יהונתן: אני באמת לא מבין איך אנשים אמורים להגיע לכאן. מילא בערב שאולי קצת יותר רגוע… וברור לי שיקומו עלינו עכשיו ויגידו – תעזבו את הרכב הפרטי. היינו שמחים, אבל גם בלעדיו אין לנו איך להגיע לכאן.

עמית: הרכבת הקלה לא רלוונטית לנו, אנשי דרום העיר, ואוטובוסים – אולי עדיף כבר ללכת ברגל, ובוודאות יותר מהר.


יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


אחרי כ־40 דקות של עצבים מצליחים סוף סוף המבקרים למצוא חניה. בממילא. 10 דקות הליכה מאוחר יותר הם נשאבים אל תוך האוויר הקריר בתוך חלל בית הקפה של "המזקקה", שם מיד מוגש להם קנקן מים קרים להשבת הנפש.

עמית: קודם כל אמת בפרסום – אשכרה יש פה מזקקה ומכינים פה ליקר עשבים ביתי.

יהונתן: זה ממש לא הדבר היחיד שיש כאן. זה חלל עצום בגודלו שמחולק לכמה חללי משנה. בצד אחד אולפן הקלטות וסאונד שנראה מקצועי לגמרי, בצד השני אולם לא קטן בכלל להופעות, מאחורי דלפק העבודה והמעדנייה אפשר לראות את המטבח שמשתרע לעומק – כל כך לעומק עד שלא אתפלא אם המקום מתחבר בסופו לחניון העירייה…

עמית: חתיכת קומפלקס. מה שאתם הצעירים אוהבים לקרוא לו "מתחם". הכל מעוצב ברישול חינני מוקפד ומאוד מודע לעצמו, מאוד יפה, מאוד מזמין, מאוד – איך הולכת המילה הזו שאתה לא אוהב?

יהונתן: היפסטרי. מאוד. אני מבין שהמקום עובד חזק מאוד בשעות הערב כבר אלכוהול ומקום להופעות, שזה אולי מה שתמיד אפיין את רחוב שושן, שרחוק מלהיות רחוב של אוכל.

עמית: ה"שושן" אחד מהמקומות החשובים בתולדות הקהילה הגאה בעיר, פעל כאן ממול. גם "הטוביה". עכשיו יש את ה"שושנה" ומקום בשם "קקטוס" שאנחנו כנראה באמת כבר זקנים מכדי להכיר.

יהונתן: אנחנו מטבע הדברים נמשכים לצד הקולינרי של המקום, הקפה-מעדנייה, שבמבט ראשון נראה מאוד מזמין ובעיקר מוקפד. מקום שאין כל כך כמוהו באזור.

עמית: אני חושב שבכל מרכז העיר אין כמעט מקומות כאלה, אולי למעט "אורן ויאני" נניח, או אולי "כוהנ'ס דלי". מקומות מזן שאין דרך אחרת להגדיר אלא כ"איכותיים", שבעיקר קניינותם אמנותם.

יהונתן: בין כל ים הדוכנים המהירים שסביב מתבקש שיהיה פה סוף סוף משהו שהוא מעל לרמת הסביח-פלאפל-באגט-בורקס-תאילנדי. והדבר הכי מפתיע אולי – המקום לא כשר באופן די מובהק, ועושה מה שמעט מאוד מקומות בעיר מעזים לעשות – יש פה חזיר.

עמית: זה מתחבר לפעילות בסופי השבוע ולעובדה ששמעתי כבר שארוחות הבראנץ' שנערכות כאן בשישי-שבת הפכו למבוקשות במיוחד בקרב צעירי העיר החילונים.


"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


תפריט המזקקה כולל שישה כריכים, סלט אחד, ושלל צלחות ופלטות המבוססות על מוצרי המעדנייה. הממרחים והריבות כולם נעשים במקום, הגבינות בעיקר מ"ברקנית", הנקניקים משלל יצרנים והבאגטים מ"לחם פיינגולד". המבקרים בוחרים בכריך בשרי העונה לשם "היפנוטיק" ומכיל שלל נקניקים, ובכריך גבינות שמומלץ על ידי המלצר ועונה לשם "שימי". לצד הכריך הבשרי מוזמנת צלוחית של סלט תפוחי אדמה הנעשה במקום.

יהונתן: אני יודע שזה נוקדני, אבל חייב להתחיל מזה שהמחיר של שני הכריכים האלה הוא כמו מה ששילמנו ב"דוד לאור", ופה אנחנו לא צריכים לעבוד!

עמית: נו, אז כבר משתלם. כריך ה"היפנוטיק", ואני אומר זאת כמחמאה הכי גדולה שאפשר – הוא כריך אשכנזי לתפארת. סלמי מפולפל, קורנדביף ובחצי שלי גם שוק לבן מעושן, יחד עם חרדל, רוטב טרטר, קצת ירקות טריים. פשוט נהדר.

יהונתן: לחלוטין כריך שמזכיר את המורשת המפוארת של המעדניות היהודיות בארצות הברית. הוא עבר חימום קצר, שנועד בעיקר לתת לבאגט פריכות קלה, ואני חושב שהיה מרוויח מאוד מחימום מקדים של הנקניקים. זו מנטרה שלי כמעט כמו התלונות על החניה במרכז העיר – נקניקים, שהם דבר נפלא שמשוחר לא בצדק, תמיד ירוויחו מחימום שישחרר מהם חלק מהשומנים.


"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


עמית: סלט תפוחי האדמה מעולה. כמעט כמו פירה של תפוחי אדמה, בצל מטוגן ומיונז. יחד עם הקורנישונים זו מנה נהדרת.

יהונתן: יפה שנותנים את האפשרות לוותר על הבשר הלבן ולהפוך את הכריך לפחות "לא כשר". כריך הגבינות, ובו על פי התפריט מנצ'גו כבשים ותבור עיזים, פחות מוצלח. איכות המרכיבים השונים ניכרת, אבל עבודת ההרכבה פחות מדויקת ובעיקר מינוני הגבינות קצת נמוכים. זה מפתיע לאור כמות הנקניק העצומה בכריך השני.

עמית: בעיני להרכיב כריך גבינות טוב זה אתגר מורכב במיוחד. הפסטו שמרחו כאן בבאגט טוב מאוד כשלעצמו, אך הוא משתלט על הטעם בצורה קיצונית ולא מותיר למרכיבים האחרים סיכוי. יש ארטישוק טוב, יש עגבניות מיובשות, אלא שהכל נבלע בעננת העשבים והשום של הפסטו.

יהונתן: כריך לא מספיק מאופיין. לא משהו שיהיה קשה לתקן. המרכיבים מעולים כשלעצמם, גם הבאגט, עכשיו לדייק מינונים.


"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


הסלטים ב"מזקקה", על פי התפריט, "משתנים מדי יום". המבקרים שואלים מה נשתנה בסלט היום ונענים שמדובר ב"סלט שוק", של ירקות עם אגוזים וקרוטונים, אליו הם מחליטים להוסיף גבינת פטה. לצד הסלט, מן המעדנייה, צלוחית של פטה כבד תחת מעטה דקיק של סוכר שרוף לצד ריבת עגבניות ולחם.

יהונתן: אני חושב שאין בעולם האוכל הישראלי כולו ביטוי שחוק וחסר משמעות יותר מאשר "סלט שוק". למה לא פשוט "סלט ירקות"? למה צריך להשתמש ב"שוק" כדי לשדר איזה טריות או השקעה?

עמית: למרות שאם כבר "סלט שוק" – אז שיהיה ככה. זה סלט יוצא מהכלל טוב. כל הירקות כולם נחתכו ברגע ההזמנה והם מצוינים.

יהונתן: התיבול בסיסי, אך מושלם – שמן זית, לימון, מלח, אלא שיש תחושה כאילו כל פיסת ירק עטופה היטב ברוטב שנוצר. סלט שלא צריך לערבב כלל או לתקן לו תיבול הוא עניין די נדיר. הקרוטונים ביתיים, פריכים וטעימים והאגוזים מוסיפים עוד קצת אדמתיות.


"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

"מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


עמית: גבינת הפטה מאיכות טובה וניתנה בנדיבות שמצדיקה לגמרי את תוספת המחיר – 6 שקלים שמביאים את מחירו הסופי של הסלט הזה, שבקלות מתברג לצמרת העירונית, ל-36 שקלים מצחיקים למדי. אחרי שהתרגלנו לשלם 50 שקל וצפונה על סלט בבתי קפה, לפעמים אפילו הרבה צפונה, נחמד להיזכר שיש עוד מקומות שלא מאמינים בתמחור חזירי.

יהונתן: והמחיר כולל לחם, למי שתהה. לא מכיר עובד עירייה שלא היה שמח לסלט כזה בצהריים, ובעיני זו המנה הטובה ביותר שעלתה על שולחננו.

עמית: פאטה הכבד מזכיר את הניינטיז בקטע טוב. פאטה מאוד חלק וחמאתי, אולי עם מעט אלכוהול. השימוש בטכניקה של ברולה נותן משחק מרקמים חביב, וסך הכל זה יופי של נשנוש מעדנייה שאולי מתאים יותר לערב לצד אלכוהול.


יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "מזקקה" (צילום: יובל כהן אהרונוב)


העוגות והמאפים המתוקים שמוצעים ב"מזקקה" מגיעים, למרבה האירוניה, מבית המאפה של דוד לאור, בו ביקרו יהונתן ועמית אך בשבוע שעבר. לאור זאת הם מחליטים לקנח בממתק קוקוס בעבודת יד ובצ'ייסר ממשקה הבית המזוקק במקום ואשר עונה לשם "לענה".

עמית: האג'נדה הקבועה שלנו בקינוחים קובעת שתמיד עדיף להכין במקום, ואם לא אז לדעת איפה לקנות. כאן בהחלט יודעים. את דעתנו על דוד לאור תוכלו לקרוא בשבוע שעבר, כמו שאומרים, והממתקים השונים הם תוצרת של הילה הוכמן, מבכירות תחום הממתקאות בארץ.

יהונתן: ירושלמית?

עמית: כרכוראית כמדומני, שעושה גרסאות בוטיק איכותיות לממתקי הילדות של כולנו, כמו סוכריות תרנגול, מרציפן וקוקוס ורוד, שהוא בכלל לבן. כי קוקוס בטבע, כידוע, אינו ורוד.

יהונתן: מסתבר שזה טעים גם בלי צבע המאכל. ומה אנחנו שותים?

עמית: זה אולי הדבר הכי מפתיע. בירות בוטיק ויקבים מעולים הם כבר משהו נפוץ במחוזותינו. זיקוק בוטיק, לעומת זאת, הרבה פחות. מרשים לראות מקום שמצדיק את שמו ומציע תזקיק צמחים ביתי שמבוסס, כך עולה משמו, בעיקר על לענה.

יהונתן: מה עושים עם לענה, תזכיר לי?

עמית: יש המון סוגי לענה, שרובם מרים מאוד. שיבא שמכינים ממנה תה, עשב התיבול טרגון – כולם סוגים של לענה. זה הצמח שממנו מפיקים את משקה האבסינת' המפורסם, שמכיל את החומר הפסיכואקטיבי תוג'ון.

יהונתן: ולפי הריח בגרסת רחוב שושן יש בעיקר לא מעט אלכוהול. דרך נהדרת להתחיל בשריפת החטאים לקראת סוף השנה המתרגש עלינו לטובה.

עמית: אז אפשר לברך ובעיקר לקוות לעוד ועוד מקומות מהסוג הזה בעיר. אני חושב שזה בדיוק פיצוח נכון לסגנון מקום שלא מספיק נפוץ אצלנו – גם מקום לקפה וכריך עם המחשב, גם אופציה לצהריים קלילים, ערב או לילה.

יהונתן: הבחירה – למרות המטבח רחב הידיים שנראה שמסתתר מאחורי הדלפק, לדבוק בתפריט מעדנייה איכותי ומצומצם – ראוי לשבח, כמו גם היכולת לבחור את הספקים הטובים ביותר של חומרי גלם. תוסיפו לכך את הצוות הנעים והידעני ואת האווירה הנינוחה בשעות הצהריים וקיבלתם מקום שאפילו אני אשמח מאוד לחזור אליו.

עמית: רק לא באוטו. לחיים!

מזקקה, שושן 3, 02-5822090. פתוח בשבת.

חשבון:
כריך "היפנוטיק" – 38 שקלים
כריך "שימי" – 36 שקלים
סלט שוק עם פטה – 36 שקלים
סלט תפוחי אדמה – 14 שקלים
פאטה כבד – 14 שקלים
2 X צ'ייסר "לענה" – 28 שקלים
סך הכל – 166 שקלים



רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון

 


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. עידן

    נסעתם 15-20 דקות, חיפשתם חניה 40 דקות, צעדתם 10 דקות, דחילק אל תגידו לנו שנסיעה באוטובוס הייתה אורכת יוצר משעה…

  2. Dj yan

    נכון, והפתרון היותר מקובל לחנות בגבעת התחמושת לעלות על רכבת קלה לרדת בתחנת ספרא ומשם שתי דקות ברגל מקסימום חצי שעה, בהצלחה בפעם הבאה

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר