יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)
יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

סנסציה קוריאנית בלב הרובע היהודי

יהונתן ועמית נכנסו ל"סיאול האוס" - מסעדה קוריאנית כשרה בעיר העתיקה, חלצו נעליים, התיישבו על הרצפה, כמיטב המסורת, והכריזו כי הארוחה מצדיקה נסיעה מכל מקום בארץ, כן בדיוק כך. אל תפספסו

פורסם בתאריך: 15.5.19 22:58

יהונתן: תשמע, היום אני הולך להוביל אותנו למקום שאני מודה שאני לא יודע עד כמה הוא אמיתי אפילו.

עמית: לרוב הרפתקאות לא קשורות זה המנדט שלי במדור, מה קרה?

יהונתן: אז ככה – עשיתי לייק לאיזה קבוצת פייסבוק ירושלמית שחבריה – רובם ככולם – דתיים ממוצא אנגלוסכסי. בשבועות האחרונים שמתי לב למקום ששב ועולה שם בתדירות גוברת והולכת.

עמית: מסעדה?

יהונתן: שים לב – ממש לא סתם מסעדה. מסעדה קוריאנית. וזה לא הכל – מסעדה קוריאנית, כשרה, בדגש צמחוני שנמצאת – שים לב לפאנץ' – בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה.

עמית: אני רוצה להיות בטוח שהבנתי – מסעדה קוריאנית כשרה ברובע היהודי?

יהונתן: בדיוק כך.

עמית: ובטוח שלא מדובר באיזה מתיחת אחד באפריל או משהו אכזרי אחר? כי חייבים להודות שמדובר בצירוף שהתואר "הזוי" יהיה קטן עליו.

יהונתן: אם לא נבדוק לעולם לא נדע. ובסוף שבוע שבו ארצנו מארחת את אחד מאירועי המוזיקה ההזויים בעולם נראה לי אך מתבקש לבדוק מה עומד מאחורי הפרסומים. כי אם יש מקבילה קולינרית לזמרת עם זקן או לתחרות אירופית שבה גם אוסטרליה משתתפת, הרי שזהו הצירוף – מסעדה קוריאנית כשרה ברובע היהודי.



עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

עמית אהרנסון ויהונתן כהן, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

זמן רב מאוד חלף מאז ביקרו יהונתן ועמית בעיר העתיקה. לאור זאת הם מחליטים להקדים את הגעתם לאזור ולבצע סיור רגלי ארוך לאיתור מטרות, שמתחיל ביציאה מחניון ממילא ועושה דרכו דרך שער יפו ובמורד רחוב דוד לעבר רחוב חב"ד, שם שוכנת המסעדה הקוריאנית.

עמית: לפני שנתיים פחות או יותר פרסמנו מעל דפים אלה ארבעה מדורים רצופים שהוקדשו לקולינריה של העיר העתיקה, שהסתיימו עם מסקנה חותכת מאוד.

יהונתן: לאדם האוכל ושומר הכשרות אין מה לחפש באמת בעיר העתיקה. למעשה, זה מתחיל עוד קודם, בשדרת החנויות של ממילא. כמה יפה ומטופח שם, כמה שמור וכמה נקי – וכמה לא מעורר תיאבון. שורה של בתי אוכל גנריים, משמימים ולא מעניינים.

עמית: זה ממשיך ברחבת הכניסה שבין שער יפו לרחוב דוד, עמוסת מלכודות התיירים, וממשיך לרובע היהודי בואכה הכותל. חתונות, בר מצוות, התרות נדרים, הרבה דברים אפשר לעשות שם ובכל המקרים את הארוחה שלפני או אחרי עדיף לעשות מחוץ לחומות.

יהונתן: הדברים הקשים שלנו תקפים כמובן לרובע היהודי בלבד. מעבר לו, מרחק של מטרים בודדים לפעמים, שוכן לונה פארק קולינרי של ממש, עם החומוסיות הנהדרות, דוכני אוכל הרחוב, הממתקים והקבבים של הרובע המוסלמי, אלא שכל אלה אינם כשרים, ועל כן משמעותית פחות נגישים.

עמית: מדהים איך ברגע שבו חוצים את הגבול שבין הרובעים לתוך האזור היהודי הנוף משתנה, הכל נראה נקי ומתוחזק יותר.

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

שלט נייד נגלל ועליו הכיתוב "סיאול האוס" אשר ניצב בחלקו המקורה של רחוב חב"ד מסמן למבקרים כי היעד קרוב. מטרים ספורים לאחר מכן נפער פתח הדומה למערה באחד הקירות. יהונתן ועמית מציצים פנימה, ובאחת נשאבים למה שנדמה במבט ראשון כעולם אחר: קירות המקום מדופנים עץ, הישיבה בחלקה נעשית בסגנון מסורתי, ומעל דלפק ההגשה תמונות צבעוניות ואף דוגמאות מפלסטיק של מנות התפריט.

עמית: טוב, לזה לא הייתי מוכן. זה אפילו לא לשפשף עיניים בתדהמה. מה זה המקום הזה?

יהונתן: הקלישאה תהיה שלהיכנס למקום כזה באמצע הרובע היהודי זה קצת כמו להיכנס לחומוסיה בסיאול, אלא שזה הרבה יותר – אולי כמו למצוא בסיאול חומוסיה של תימני ישיש שאופה פיתות בחצר וחבריו יושבים בכניסה למקום ולועסים גת. אני כבר הרבה זמן לא זוכר מקום שנראה כל כך שונה ולא קשור לסביבתו כמו זה.

עמית: היו לנו כבר שתי מסעדות קוריאניות בעיר בעבר – "קוריאה האוס", שפעלה בנחלת שבעה ו"היהלום שבכתר" הנהדרת, שבה ביקרנו יחד בסוף 2010. אף אחת מהן לא נראתה כל כך אותנטית ויזואלית. תמונות המנות, המודלים של האוכל מהפלסטיק – זה לא משהו תיירותי, זה באמת ככה בקוריאה וביפן.

יהונתן: ככה אפשר לעשות אמת בפרסום ויש מעט מאוד מקום להפתעות, כי רואים את המנות לפני שמזמינים. מאחורי הדלפק צוות רב לאומי על טהרת הנשים שכולל אמריקאיות, קוריאניות וגם ישראליות. מסתבר שאת המקום פתחה גיורת קוריאנית מבוגרת, שחלמה להביא לעיר את בשורת המטבח הקוריאני ולהנגיש אותו לקהל הרחב גם דרך הכשרות.

עמית: התפריט כולל את כל השמות שוברי השיניים של הלהיטים הקוריאניים המובילים – ביבימבאפ, קימבאפ, טוקבוקי, צ'אפצ'ה וכמובן קימצ'י.

יהונתן: כל המחירים בין 40 שקלים ל-60 שקלים, פרט למנה אחת של דג על הגריל, ויש המון דברים שנשמעים מסקרנים, כולל לא מעט אלכוהול קוריאני, שעליו ניאלץ לוותר הפעם מפאת המשך יום העבודה.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

המבקרים בוחרים לפתוח בשתי מנות קלאסיות – ביבימבאפ, שהיא קערת אורז עם ירקות מוקפצים וביצת עין, ומנת קומבו המשבלת בין טוקבוקי – מעין בצקניות אורז מלוחות ברוטב חריף – לבין קימבאפ, שהוא מה שמכונה לעתים הסושי הקוריאני. את מקומם תופסים יהונתן ועמית בפינת הישיבה המסורתית, המחייבת חליצת נעליים.

עמית: אי פעם אכלנו בישיבה על הרצפה במדור?

יהונתן: מעולם לא, ובטח שמעולם לא אכלנו בישיבה על ספק מחצלת ספק סדין חשמלי שיכול להתחמם. בטח בחורף הירושלמי זה עוד יהיה שימושי. עם מה מתחילים?

עמית: עם הבסיס של הבסיס. הקימצ'י. שזה לקוריאנים מה שלנו אפשר להגיד "חמוצים". המרכיב שאף ארוחה אינו שלמה בלעדיו – כרוב או ירק אחר שמותססים עם פלפל צ'ילי מיוחד, מלח ובגרסת המקור גם רוטב דגים או שרימפס. פה קיבלנו קימצ'י כרוב קלאסי וקימצ'י צנוניות וקולורבי, שניהם פיקנטיים, פריכים ומצוינים. זה טעם שהוא קצת נרכש ומאוד "כרובי", אבל אי אפשר שלא להתמכר אליו.

יהונתן: צריך לומר – בסופו של דבר אין לנו באמת יכולת לשפוט את האוכל פה מבחינת נאמנות מוחלטת למקור. אוכל קוריאני כמעט ולא קיים בארץ, שנינו לא ביקרנו מעולם בקוריאה ופרט לחוויות מזדמנות במסעדות קוריאניות בחו"ל אין לנו בסיס להשוואה ואין לנו בסיס לדעת האם טעמי האוכל כאן השתנו כתוצאה מהכשרות.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

עמית: עם זאת, יש לנו יכולת לדעת באופן הכי פשוט ובסיסי מה טעים ומה לא. והקימצ'י הזה, כמו הביבימבאפ שלצדו, פשוט טעימים.

יהונתן: קערת הביבימבאפ כל כך יפה עד שכמעט חבל היה לערבב אותה. שלל רצועות ירק בצבעים שונים, כל ירק קיבל טיפול מדויק, ביצת עין עשויה בצורה מושלמת, רוטב פיקנטי ותיבול עדין שמורגש בו בעיקר שמן סומסום. בביס ראשון העסק מרגיש קצת עדין, אבל אז הכל מתחבר.

עמית: אכלתי לפני כחודשיים ביבימבאפ במסעדה קוריאנית ביפן ואני חייב לומר שאני לא מצליח להבחין בשום נקודת שוני. מנה מעולה.

יהונתן: עדינות היא שם המשחק גם במנת הקימבאפ, שלא לחינם מכונה "סושי קוריאני". זה בעצם רול בסגנון מאקי – אצה בחוץ, אורז בפנים, עם תוספות של טופו, חביתה וירקות. המנה לא מוגשת עם רוטב לטבילה והיא מתובלת מראש במטבח.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

עמית: בתוך הרול יש איזה ירק כבוש חמצמץ שנותן לכל הביס מי פריכות רעננה. יש משהו מרענן ומשמח בלראות מסעדה שלא מגישה טריאקי וספייסי מיונז לצד הסושי שלה. יש משהו אפילו יותר מרענן במנת הטוקבוקי, שאני לא זוכר שאכלתי אי פעם במסעדה בארץ.

יהונתן: בצקניות די גדולות מקמח אורז ששוחות ברוטב חריף עדין מאוד. ליוצאי צפון אפריקה זה עשוי להזכיר את המנה שנקראת "נוקידס", ובאופן מפתיע הטעם לא מאוד רחוק משם. הרוטב חריף בטירוף, עם חתיכות של בצל ותיבול מאוד עז.

עמית: המרקם של הטוקבוקי מאוד מיוחד. יותר מוצק מניוקי תפוחי אדמה ויחד עם החריפות הלא מתפשרת נוצרת מנה שאי אפשר להפסיק לאכול ממנה. בהמלצת אחת העובדות ניסינו לכרוך אצבע אורז כזו באצת נורי פריכה שמוגשת כתוספת, וזה פשוט אדיר.

יהונתן: המנה הזו העיפה לי את הראש. היא פשוט גאונית, ואם יש פה מנה שיכולה לפתוח בפני אכלנים ירושלמיים חששנים וקצת מקובעים את הדלת למטבח הקוריאני ולגשר על הפערים שבין מזרח רחוק לקרוב הרי שזו המנה הזו. רוטב אדום חריף, בצל, בצק – מין טעם נורא מוכר ועם זאת יש בו משהו אחר, טעים בצורה בלתי רגילה, ויש מצב שמצאתי את אחת ממנות השנה שלי עד כה.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

הארוחה נמשכת בשתי מנות נוספות. הראשונה היא "צ'אפצ'ה" – אטריות זכוכית שמוקפצות עם ירקות ברוטב עדין. השנייה היא "הווה דופ באפ" – קערה של אורז ועליה קוביות של דג סלמון נא, שלל עשבי תיבול ונבטוטים ומעט רוטב אדום פיקנטי. ההמלצה החד משמעית של העובדות במקום – כמו במנת הביבימבאפ – היא לא לפחד להשמיד את העיצוב הנאה של הצלחת ולערבב יחד היטב את כל המרכיבים.

עמית: קערת הסלמון הזו? אז ככה הייתי רוצה שארוחת הצהריים שלי תראה לפחות שלושה ימים בשבוע. הכי נכון לקיץ המטורף שלנו, עד כמה שזה נשמע לא קשור. קליל, רענן, בריא ומאוזן.

יהונתן: זאת מנה עצומה בגודלה, על גבול הזוגית, עם כמויות אורז שבלתי אפשרי לא לשבוע מהן ואף מינון יותר מראוי של דג. אני די המום מזה שאחרי הערבוב לא הרגשתי צורך להוסיף למנה שום דבר – לא סויה, לא תיבול – כלום.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

עמית: זה מתחיל באורז, שעשוי נפלא ולא צריך כמעט שום דבר כתוספת. אורז לבן כזה וקצת קימצ'י יכולים לסדר יופי של ארוחה – מן גרסה קוריאנית לאורז שעועית, אם תרצה.

יהונתן: מבין שתי מנות הסיבוב הזה אני מעדיף דווקא את האטריות המוקפצות. זה בית ספר להקפצה – האטריות שמרו על מרקם נשיך, הירקות לא סמרטוטיים ולמרות שאין רוטב נוזלי בקערה בכלל הכל ספוג בטעם.

עמית: ושוב העדינות מדברת בקול גדול. שנים ארוכות מדי התרגלנו בארץ לאוכל אסיאתי שצועק התאמות מקומיות – מתוק מדי, חריף מדי, גס מדי. פתאום מגיעה מנת מוקפץ כזו ומזכירה כמה טעם יכול להיות בדברים כשעושים אותם בשקט ובעדינות.

יהונתן: וכמו שאמרנו בתחילה – אינני יודע מה כללי הטקס הקוריאניים. אינני יודע האם המנות האלה היו עוברות לו הוגשו ברחובות סיאול או בוסאן, ואינני יודע האם קוריאני אסלי היה מבחין שחסר בהן דבר או שניים. אני כן יודע שכל מה שאכלנו עד כמה טעים לי בצורה שקשה להסביר. אלה טעמים לא מוכרים ועם זאת הם מצליחים לייצר תחושות ידידותיות, זה לא אלמנטרי.

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

"סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

בתפריט הקינוחים של "סיאול האוס" רק שתי אופציות, או למעשה אופציה וחצי. "הו טוק" הם פנקייקים במילוי בוטנים קינמון וסוכר ואילו "סו ג'ונג קווה" הוא משקה קינוח מסורתי עם קינמון, סוכר וג'ינג'ר. הפנקייקים המסקרנים, למרבה הצער, אינם בנמצא ביום הביקור של יהונתן ועמית, וכך נחתמת הארוחה בכוס צוננת של המשקה המסורתי.

עמית: לא חושב שמשקה בתור קינוח זה משהו שהייתי מאמץ…. זה מתוק וחביב, עם טעם עז מאוד של קינמון ואיזה פרחוניות כזו שגורמת לי לחשוב שאולי הגיע בכלל מאחד ממוכרי המיצים בשער שכם.

יהונתן: כן, קצת חבל שאין את הפנקייק, כי על הנייר זה נשמע כמו גרסה קוריאנית לעטאייף המקומי.

עמית: חבל שאין לנו מקום לטעום עוד כמה מנות מסקרנות מהתפריט – מרק קימצ'י למשל או פנקייקים מלוחים במילוי דג.

יהונתן: אלא שכאן נגמרים כל ה"חבלים". המקום הזה הוא אחת הסנסציות הגדולות בתולדות המדור, לא פחות. מקום שנשמע כמו התחלה של בדיחה – קוריאני, כשר, צמחוני, בעיר העתיקה – מתגלה כפיסת אותנטיות נדירה שלא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים.

עמית: יש פה מעט מאוד התפשרות עבור הסועדים המקומיים וטוב שכך. גמרנו את עידן ההנגשה והתאמת הטעמים. יש פה מספיק דברים שידברו לחיך המקומי ויפתחו את הצוהר לעולם הרחב של האוכל הקוריאני. הרבה פעמים במדור אנחנו מסכמים ביקורות ואומרים על מקומות שהם טובים ונחמדים אבל לא בהכרח מצדיקים נסיעה מהקצה השני של העיר – ובכן, "סיאול האוס" מצדיקה נסיעה מהקצה השני של הארץ. כן, עד כדי כך.

יהונתן: אז מצאנו את תגלית השנה? ואולי מתמודדת ראויה למסעדת השנה?

עמית: פתיחת השנה, אומץ השנה, הכל נכון. ושנית קוריאה בירושלים לא תיפול. אסור שהמקום הזה ייסגר כמו שקרה עם "היהלום שבכתר", כי לירושלמים מגיע אוכל כזה. ואולי בכל זאת יש עוד "חבל" אחד…

יהונתן: חבל שאין לי מקום לעוד מנה טוקבוקי.

עמית: נכון. וחבל שאנחנו לא יכולים לשוב לכאן כבר בשבוע הבא.

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "סיאול האוס" (צילום: אסף קרלה)


סיאול האוס, חב"ד 34 (הרובע היהודי), 074-7040404. כשר

חשבון:
סיאול האוס קומבו – 58 שקלים
ביבימבאפ – 48 שקלים
הווה דופ באפ – 58 שקלים
צ'אפצ'ה – 58 שקלים
קימצ'י – 15 שקלים
סו ג'ונג קווה – 18 שקלים
סך הכל – 255 שקלים

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. יהודה

    וואו נראה ונשמע מטורף! סוף סוף מקום שעושה חשק להתאמץ בשביל להגיע אליו… אלך עם הבת זוג, תודה על התגלית.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר