כאוהד הפועל התרגלתי להיות במשך שנים בעמדת הלוזר הניצחי, כאשר הפעם האחרונה שהפועל היתה קבוצת צמרת בליגה העליונה בישראל היתה אי שם בשנות ה-70 – אז אני הייתי ילד ואני לא זוכר מזה כלום. כך שהחוויה העונה, של קבוצת צמרת, זרה לי וכמו רבים אני לא ממש מבין איך להתמודד עם המצב החדש. למה לצפות כשרצים למעלה? מקום באירופה? מה עושים עם כל הטוב הזה? התחושות ממש מוזרות וצריך להתרגל אליהן.
הפועל ניצחה השנה דרבי בליגה אחרי 31 שנה. הפועל הביסה השנה את מכבי חיפה האלופה 0:3, ניצחה בבלומפילד את מכבי ת"א (מתי זה קרה בפעם האחרונה?) ועוד ועוד. עונת חלום.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
נכון, סיבוב השני היה פחות טוב, אבל הקבוצה מגיעה לכל משחק לשחק כדורגל ועומדת טוב על המגרש. קשה לנצח את הפועל ירושלים מודל 22/23. היו הרבה משחקים שהסתיימו בתיקו, אבל יש אופי ושערים בדקות האחרונות (לא אופייני לנו להיות ווינרים).
אז יכול להיות שהגיע הזמן לשחרר את התסביכים שלנו מהעבר ולהתחיל לחשוב אחרת. יש לנו אחות בכדורסל שהפכה לאימפריה והיא צריכה להיות המודל שלנו. גם בתחום הקהל. אנחנו חייבים להגדיל את הכמויות ביציעים כי הקהל הוא הדלק של הקבוצה. מי שעשה את המהלך הגדול בכדורסל הוא אורי אלון ועכשיו הוא אצלנו בכדורגל. אני מאד מקווה שההנהלה ואורי יגיעו להסכמות על הגדלת התמיכה שלו במועדון באופן משמעותי. הגדלת התקציב יכולה להפוך את העונה האחרונה לאירוע לא חולף ואת הפועל לחברה קבועה בצמרת הכדורגל הישראלי.
ולסיום כמה מילות פירגון. שאפו להנהלה על ניהול מקצועי ברמות הגבוהות ביותר. שאפו לצוות המקצועי בראשות זיו אריה שהוכיח שהאמון בו היה משתלם והפך לאחד המאמנים הטובים בארץ. ולצהובים מעבר לכביש אגיד רק דבר אחד: אנחנו פה כדי להישאר ולהיות הקבוצה הבכירה בעיר הבירה. יאללה הפועל.
