״אליפות בלי מאמן״, זעקו השלטים והאוהדים בניצחון של בית״ר ירושלים על הפועל פ״ת במאי 2007. זה היה ניצחון אפור, לאחר עונת אליפות ראשונה מזה עשור – אבל זה לא הספיק לאוהדים בצהוב-שחור.
הכדורגל של יוסי מזרחי הזכיר לקהל את ימי אלי גוטמן וגד זאבי, והיה מנוגד לדי.אן.איי של האוהדים – שתמיד העדיפו כדורגל ססגוני, תוסס ומרהיב, על פני תוצאות יעילות, אך אפורות ומשעממות. ברק יצחקי אמנם היה אז רק בן 23, אבל כבר אז הבין את העיקרון הפשוט – בבית״ר קודם כל משחקים כדורגל, באים לחגוג ולהנות. קצת כמו בשכונה. תוצאות? 0:1 קטן? תשמרו את זה למועדונים אחרים.
בית״ר ירושלים מודל 2026 מבוססת בדיוק על המודל הזה. את מה שהבין יצחקי הצעיר, מבין עוד יותר יצחקי המבוגר. על מה שארקדי גאידמק היה זועק ״פוצ׳ימו?״, מנחיל ברק אברמוב ביציעים ובמועדון. וזה באמת בלתי נתפס.
קודם כל, העובדה שטדי מלא שבוע אחרי שבוע, חלק במנויים, מילה שהיתה גסה בבית וגן עד לפני כמה שנים, ועם אוהדים שמחסלים כרטיסים שבועות לפני שריקת הפתיחה – היא באמת דבר שמנוגד לחוקי הטבע.
שנית, אחרי שנים שבהן למדנו שהמועדון מתנהל קצת כמו בשכונה, לפעמים בלי מחשבים למנהלים, פתאום בית״ר מתנהלת כמו המועדון הגדול שהיא. המוזיקה חזרה ליציעים, בכל שבוע יש טקס אחר שמכבד את העבר המפואר, את זכרם של הגיבורים הקדושים או מעלה על נס את בר קופרשטיין ורום ברסלבסקי. בית״ר ירושלים תמיד היתה החגיגה הכי טובה על המגרש, היום זו ההצגה הכי טובה בליגה – על המגרש, ומחוצה לו.
השבוע צצו בתקשורת הספורט ידיעות על עימות בין דור חוגי לזיו בן שימול. לא רק מיטיבי לכת זוכרים כמה ידיעות כאלה היו מאפיינות את בית״ר כמעט בכל שבוע, והיום? שקט תעשייתי. מועדון מנוהל, קבוצה מאומנת וקהל שמצביע ברגליים.
רוצים להישאר מעודכנים?
את כל השבחים והמילים החמות צריך לתת לברק אברמוב (וביחד איתו למנהל המקצועי אלמוג כהן ולמאמן ברק יצחקי), בלי קשר לאיך תסתיים העונה הנוכחית. הדבר החשוב יותר הוא שהבנייה הזו תימשך ושאחרי כמה שנות הבראה תקציבית, בית״ר תעשה את קפיצת המדרגה ותעלה לליגה של מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע – גם בתקציב – כי בכדורגל היא ממזמן שם.
ביתרי
ותודה למשה אוחיון המקצוען.