סיפור מרגש, מלא עוצמה ומעורר השראה במסדרונות הרפואיים של הבירה, מציג מודל יוצא דופן של נתינה, ערבות הדדית וסגירת מעגל אישית.
איילה ירט, ילדה ירושלמית בת עשר בלבד, מגיעה מדי שבוע בצורה קבועה, ממוקדת ונחושה אל המחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים בבית החולים הדסה עין כרם. המטרה שלה אינה לקבל טיפול רפואי, אלא להעניק כוח, חיוכים ותקווה יקרה לילדים ולבני המשפחות המאושפזים במקום, מתוך המקום שבו עמדה היא עצמה רק לפני שנים ספורות.
איילה, בליווי הוריה חווי ושמריהו, מחלקת למאושפזים ארוחות חמות ומזינות, משוחחת עמם בגובה העיניים, ומפזרת אופטימיות. היא משתפת את הילדים המפוחדים בסיפורה האישי והקשוח: בגיל ארבע וחצי בלבד, בעיצומה של מגפת הקורונה, היא אושפזה באותה המחלקה בדיוק לאחר שחלתה בלוקמיה (סרטן הדם) מסוג נדיר אצל ילדים. לאחר מסע טיפולים ממושך ואינטנסיבי שנמשך שנתיים, היא החלימה לחלוטין וחזרה לשגרה מלאה.
בדיקת הדם השגרתית שחשפה את הממצא המבהיל
הקשר המיוחד של המשפחה עם המרכז הרפואי הדסה החל עוד לפני גילוי הסרטן, כאשר איילה הייתה בת חצי שנה בלבד ונפגעה בראשה כתוצאה מנפילה ביתית. היא עברה בהדסה ניתוח ראש מורכב ודחוף שהסתיים בהצלחה, מה שביסס אצל ההורים את התחושה שזהו המקום הבטוח ביותר עבורם בעת צרה. כעבור ארבע שנים, במהלך תקופת הקורונה, חלו כל בני המשפחה ותסמיני חום גבוה סירבו לעזוב את איילה הקטנה.
בדיקת דם שגרתית שנועדה לשלול הדבקה בנגיף חשפה ממצא חריג ומבהיל, ואחות קופת החולים הפנתה אותם בדחיפות לחדר המיון של הדסה. למחרת בבוקר, הגיעה אל החדר משלחת של רופאים ועובדת סוציאלית כדי לבשר להורים את הבשורה המרסקת: הבת שלהם חולה בלוקמיה. ההורים נזכרים ברגעי השוק המוחלט, אך מציינים לטובה את הצוות הרפואי שמיד עטף אותם נפשית, העניק להם קרקע יציבה לעמוד עליה ונוסך בהם את הביטחון שהכל בר טיפול וייגמר בשלום.
איילה כמטופלת עם איש צוות רפואי (צילום: דוברות הדסה)
התחפושת המיוחדת של האחיות והמיזם שנמשך 4 שנים
כיום, איילה זוכרת את חווית האשפוז כחיובית, בעיקר בגלל צוות הרופאים והרופאות, האחיות ובנות השירות של הדסה שהיו שם בשבילה. היא מספרת על האחות שישבה והקריאה לה סיפור, את החיוך שתמיד קידם את פניה ואת החיבוק שנתנו לה כשהייתה צריכה. הצוות מצידו זוכר את הילדה המתוקה שהפכה לבת בית ונכנסה ללבבות של כולם. בתקופת הטיפולים המאתגרת, בפורים, סיפרה לצוות כי החלום שלה הוא להתחפש לאחות במחלקה, ממש כמוהן. האחיות תפרו במיוחד תחפושת התואמת למידותיה של איילה וכך הגשימו עבורה חלום קטן, דווקא בימים לא פשוטים. בפעם אחרת, הם מספרים, לאיילה כאבו האוזניים, ואחות שהייתה נוכחת הלכה מיד, קנתה טיפות אוזניים ועשתה לה עיסוי עדין באיזור.
הזיכרונות החמים של איילה מתקופת הטיפול בהדסה הם גם הסיבה שכיום היא חוזרת למחלקה מרצונה, לא כמטופלת אלא כמי שמבקשת לחזק ילדים אחרים הנמצאים במקום שבו הייתה היא עצמה.
איילה כמטופלת עם איש צוות רפואי (צילום: דוברות הדסה)
רוצים להישאר מעודכנים?
הגעתה של איילה למחלקה משפיעה רבות ומותירה אוירה נעימה ומחויכת על כלל המשפחות והמטופלים. איילה מגיעה ומספרת את הסיפור שלה לכל הילדים המאושפזים, ובעצם כך מהווה עבורם דוגמה חיה לכך שניתן לעבור את הטיפולים, להחלים ולחזור לשגרת חיים מלאה. ביקורם של איילה ומשפחתה נותן למאושפזים כוחות להתמודד עם המצב הנתון, ונוסך בליבם תקווה לגבי העתיד. "כשאנחנו מגיעים ממקום של משפחה שהיתה שם ועברה את כל מה שהם עוברים, כולל הרגשות והחששות, ההתמודדויות והתקוות, ואנחנו תומכים בהם, זה הדבר שהכי ממלא אותנו והכי מרגיע אותם. זו שליחות מטורפת שזכינו וזוכים לעבור, מהרגע שאיילה סיימה את הטיפולים ועד היום".
ד"ר סיגל וינרב, אונקולוגית וסגנית מנהל מחלקת המטואונקולוגיה ילדים בהדסה, היתה הרופאה שטיפלה באיילה לאורך תקופת התמודדות עם מחלתה. "איילה הגיעה אלינו ילדה קטנה, חמודה ומפוחדת, אך לאט לאט הכירה את אנשי הצוות, וכולם הכירו ואהבו אותה. במיוחד בלט הכישרון שלה בציור ויצירה, ותמיד תליתי בחדר ציורים שהכינה לי. היא סבלה מלויקמיה מסוג נדיר אצל ילדים והטיפול היה ממושך וקשה, עם תופעות לוואי רבות. לשמחת כולם, לבסוף החלימה. גם הוריה של איילה השתלבו במחלקה, התחברו עם ההורים האחרים, קיבלו כוחות מהם וכיום הם נותנים כח לאחרים. במהלך הטיפולים נולד אחיה הקטן של איילה, דבר שהוסיף קושי טכני אך גם הרבה שמחה. היום, כשאיילה מגיעה לביקורות כולנו נהנים לראות אותה גדלה, לקבל סרטונים שלה מחוג ריקוד או מבית הספר והיא מגיעה בשמחה ומרגישה במחלקה כמו בבית. כל המשפחות שמאושפזת בסופי שבוע נהנות מהאוכל שמשפחת ירט מקפידה להביא כל שישי ולפנק את כולם, זה מחמם את הלב".
את ההתנדבות בחרה משפחת ירט לקיים בימי שישי דווקא, מהסיבה שבשאר הימים ישנם ארגונים שונים שבאים להתנדב ועוזרים למטופלים, אך בסופי שבוע מפלס ההתנדבות יורד בשל חוסר זמינות של רוב האנשים, ולכן, דווקא אז העזרה של משפחת ירט והשמחה שהם מביאים בולטות ומורגשות יותר במחלקה ובכלל.
בנוסף, מעבר לחלוקת המנות החמות בימי שישי למאושפזים ולשוהים במחלקה, המשפחה דואגת לסיר חמין גדול עבור אלו שנשארים לשבת במחלקה, ואף מחלקת מגשי פיצה לצוות ולמשפחות במוצאי שבת. ההתמדה של משפחת ירט במיזם המיוחד מחזיקה מעמד כבר 4 שנים ברצף, כולל בתקופות שטסו לחו"ל במשך השבוע, וחזרו בסופ"ש להדסה כדי לא לפספס אפילו פעם אחת של התנדבות.
אביה של איילה מסכם בהתרגשות: "הדסה היא בית בשבילנו, 'גרנו' שם שנתיים. בכל בית-חולים אתה נספר כעוד מטופל, אבל בהדסה אתה מרגיש את המשפחתיות וההסתכלות הרחבה על כל צדדי הטיפול שמעניקים שם: מקצועית, נפשית ואנושית. בהדסה רואים אותך כבן אדם ורואים את המשפחה של המטופל, ואני לא יודע אם יש עוד בית חולים כזה בארץ או בעולם. זכינו להיות שם, ואני יודע שעוד משפחות חושבות ככה".
תגובות