בחירות 2024 הן ככל הנראה המאתגרות והמורכבות ביותר שהיו כאן אי פעם. הקשב הציבורי מופנה בימים אלה לכל כך הרבה דברים אחרים – החטופים והחטופות בעזה, המפונים והמפונות מיישובי קו העימות בדרום הארץ ובצפונה, המשפחות השכולות, הפצועים ועוד ועוד.
אז אחרי שתי דחיות – נקבע והוחלט שביום שלישי הקרוב, 27.2.2024, היא יום הבחירות לעיריית ירושלים (ולכלל הרשויות המקומיות למעט מספר מועט של יישובים שעדיין מפונים מבתיהם). הבחירות, כאמור, נדחו פעמיים – בפעם הראשונה (סוף אוקטובר 2023) כי המדינה היתה עדיין בהלם מהמתקפה הרצחנית של ה-7/10. בפעם השנייה (סוף ינואר 2024) כי היו מאות אלפי משרתי מילואים.
כעת, מספר המילואימניקים הצטמצם משמעותית – אבל עדיין יש רבבות משרתים ומשרתות. חלק מהם גם מתמודד בבחירות שיתקיימו ביום שלישי הקרוב. אחד מהם הוא אריאל בזיז (בן 29), נציג המחנה הממלכתי ברשימת התעוררות (מקום 3 בסך הכל) למועצת העירייה. כבר ארבעה חודשים שהוא מגויס למילואים (בעורב) ונלחם ברצועת עזה.
עכשיו תחשבו על התמרונים והג'אגלינג שצריך לעשות בין לחימה במחבלים לבין קמפיין הבחירות. לא פשוט. בכלל לא פשוט. עכשיו תכירו את תובל אליאס בזיז. רק לפני שבעה חודשים הם עמדו מתחת לחופה. והאתגר עדיין לא הסתיים – תובל בהריון, שאותו היא עוברת כמעט לבד.
תובל, בת 30, היא מורה בבית הספר לחינוך מיוחד "המעיין" בעין כרם. השניים, כמובן, מתגוררים בירושלים – בגבעת חנניה (אבו טור). ובארבעה וחצי החודשים האחרונים חייה השתנו ללא הכר. בדיוק כמו של כלל נשות המילואימניקים.
אריאל ותובל (צילום: אלבום פרטי)
"המלחמה הגיעה בהפתעה גמורה ותוך שעה מהאזעקה הראשונה בירושלים אריאל כבר עשה את דרכו למילואים, ואני עשיתי את דרכי לבית הוריי במסילת ציון כי הבנו שזה אירוע גדול ושזה הולך להיות ארוך", משתפת תובל בשיחה עם "כל העיר". "כך התחיל המסע, שנפתח בהרבה אי ודאות ומעט מאוד תקשורת עם אריאל. הוא נכנס ויוצא מהרצועה כל הזמן. העובדה שאני בהיריון הוסיפה למורכבות. אני מתמודדת עם הרבה דאגה וניסיתי ליצור קשר עם אריאל ולהתעדכן גם בדרכים עוקפות".
מה זאת אומרת דרכים עוקפות?
"דרך המפקדים, דרך אנשים שהיו איתנו בקשר בתקופה הזאת. נפתחה קבוצת וואטסאפ של משפחות מילואימניקים, ששם המפקדים מעדכנים אחת לכמה ימים על המצב. למעשה, זו בעצם היתה רוב ההתקשרות איתו בתקופה המורכבת הזו. ומצד שני, הצוות של אריאל הפך מאז ה-7/10 למשפחה. יש קבוצות של הנשים, וקבוצות של הצוות – ושם התקשורת היא על בסיס יומיומי, וזה נותן תמיכה לא מבוטלת".
רוצים להישאר מעודכנים?
חשבת לבקש ממנו לעבור לתפקיד עורפי יותר בגלל ההיריון?
"שום מחשבה. הצוות הזה יותר מעשור ביחד. בכלל לא היתה שאלה. הם בחזית, הם נלחמים והם הכי חשובים כרגע".
מלבד הדאגה, מה הקושי הכי גדול שלך בחודשים האלה?
"העובדה שהוא לא נוכח. אחרי החתונה עוד הספקנו להיות חודש שלם במקסיקו. אבל מאז שחזרנו, אני פתחתי שנה בבית הספר ואז פרצה המלחמה. מאז שהוא גויס בצו 8 הוא היה בבית רק בשני סופי שבוע, וגם אז הוא הגיע רגע לפני כניסת השבת. אחת לשלושה וחצי שבועות הוא מקבל אפטר של עד 48 שעות – ובזמן הזה שהוא בבית הוא צריך לפגוש גם את הוריו, כך שאין לנו הרבה זמן ביחד".
את חושבת שהוא היה צריך לוותר על משהו – על הלחימה או על ההתמודדות למועצת העירייה?
"לא. אריאל נלחם ואני גאה בו על כך מאוד. אני גאה בו שהוא עושה את הכל מהכל – הוא לוחם, הוא סטודנט, וגם מועמד למועצת העירייה. אבל זה מורכב וקשה, כי הוא לא היה באף בדיקה חשובה במהלך ההיריון ופספס תקופה מאוד חשובה עבורנו. אם להיות כנה, ההיריון הפך להיות משהו זניח. בימים כאלה קשה להתעסק עם משהו שהוא משמח".
בזיז המילואימניק (צילום: אלבום פרטי)
אריאל, בזיז בפי כל, הוא חלק מהפנים הצעירות החדשות והאנרגטיות של 'התעוררות'. הוא כמעט ולא נוטל חלק בקמפיין, אבל כפי שמעידה תובל – זה לא מונע ממנו להיות שם כשהוא מגיח לחופשות קצרצרות. "אריאל רוצה מאוד להיות חלק והוא עושה מה שהוא יכול. לפעמים הוא מרגיש מנותק ממה שקורה וזה לא קל. אבל הוא עדיין עושה מה שהוא יכול במסגרת הזמן שיש לו. האפטרים האחרונים היו מוקדשים לקמפיין של התעוררות. נדחקתי הצידה – הוא מתמרן בין הצבא, החיים הפרטיים והקמפיין – אבל אני תומכת בו באהבה ובהבנה. אפשר להגיד שהוא רוקד על החתונות. אבל זה נושא חשוב מאוד לעתיד שלנו בעיר".
תובל ממשיכה ואומרת: "תחושת השליחות של אריאל נובעת בעיקר מהנאמנות שלו לעיר ירושלים. הוא תמיד אהב את ירושלים, אבל זה התפרץ כחיידק לפני ארבע שנים בערך, לאחר הבחירות הקודמות. בתקופת הקורונה הוא הצטרף כפעיל להתעוררות ומשם זה הלך והתעצם".
