סיפורה של האמנית אביגיל שריד, אשת מילואימניק ואם לשלושה, נפרש בסדרת ציורי מים עדינים ועוצמתיים, החושפים את המאבק היומיומי של העורף המשפחתי במהלך מלחמת חרבות ברזל. הציורים, שנוצרו מתוך חוויה אישית עמוקה, מתארים שגרה משפחתית מורכבת שבה הבית עצמו הופך לחזית.
בשבוע שעבר נפתחה תערוכה של ציוריה במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בירושלים. פתיחת התערוכה התקיימה במעמד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שאמר בדבריו, כי "החברה הישראלית חייבת להכיר תודה ולהוקיר את המילואימניקים ואת בני משפחותיהם".
אמנות כדרך התמודדות
אביגיל שריד היא מורה לאמנות ובעלת סטודיו בעין כרם. לדבריה, האמנות ליוותה אותה מאז ילדותה, אך רק בשנים האחרונות הפכה למרכז חייה: "הגעתי לאמנות עוד בילדות, אבל היא תמיד הייתה מעין מקום נסתר שמחזיק את מה שאין לו מילים. רק בשנים האחרונות הבנתי שהאמנות היא לא בריחה, אלא הדרך הכי נוכחת להתמודד עם החיים”.
אחת היצירות בתערוכה (צילום: משרד מבקר המדינה)
כאשר בעלה גויס למאות ימי מילואים, מצאה את עצמה שריד נושאת לבדה בעומס הנפשי והמעשי של ניהול הבית והמשפחה. "הייתי צריכה להחזיק הכל לבד. במשך שנה ציירתי, בזמנים שבהם עוד אזרתי כוחות", היא מספרת. "ציירתי את הסיטואציות המשפחתיות שבהן אני והילדים הופכים לחיילים בלי צו 8 – מגויסים למען המצב".
בית אחד, מלחמה שלמה
התערוכה מורכבת מציורי מים המתארים רגעים יומיומיים בתוך בית אחד – בית שבו חיה ילדה עם מוגבלות, תינוק קטן שנולד אל תוך המלחמה וילדת סנדוויץ’ שמבקשת מקום ותשומת לב. "שם יש גם אותי", אומרת שריד. "אימא שכמעט לא ישנה, ומציאות חיצונית שהולכת ונסדקת".
הציורים מתאפיינים ברוך חזותי, אך נושאים בתוכם כאב עמוק, הצפה, בלגן ורגעים קטנים שמחזיקים חיים שלמים. הבחירה בצבעי מים רכים, לדברי שריד, היא בחירה מודעת: "היצירות נוצרו מתוך כאב גדול. הן נראות נעימות, אבל מחזיקות הרבה מאוד דברים. המשפחה שלי מגויסת כבר עשר שנים, מאז שהבכורה שלי נולדה על הרצף. המלחמה העצימה את ההתמודדות: אבא לא בבית, הבדידות גדולה, והבית עובר דברים".
לדבריה, חלק מהיצירות עוסקות בקרע ובאיחוי, ולא רק בתוך המשפחה אלא גם ברמת המדינה. "יש יצירות על בני הבית, ויש יצירות שמדברות על הקרע והניסיון לאחות אותו. הכל משתלב יחד".
רוצים להישאר מעודכנים?
חיזוק העורף כחובה לאומית
בפתיחת התערוכה התייחס מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לחשיבות הלאומית של חיזוק העורף האזרחי והמשפחתי: "החברה הישראלית חייבת להכיר תודה והערכה, לחבק את המילואימניקים ולדאוג להסרת חסמים המעכבים את הסיוע המגיע להם. פרסמנו דוח שבדק את המענה לאנשי המילואים ונמשיך לעקוב אחר הסוגייה. נציבות תלונות הציבור עוסקת רבות בזכויות אנשי המילואים ובני משפחותיהם, ואף יצאה ביוזמה לשטח כדי לשמוע אותם מקרוב".
לדבריו, בשנים הקרובות יהפוך צבא המילואים למשמעותי יותר ויותר, ולכן נדרש עורף אזרחי חזק ויציב: "לצד התגייסות קהילתית וארגוני חברה אזרחית, מצופה מגופי הממשלה לשים את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות", אמר אנגלמן.
התערוכה "מלחמה על הבית" מחברת בין הסיפור האישי לסיפור הלאומי – בין קירות הבית לשאלות של מדיניות, אחריות והכרה. הצגתה במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור אינה מקרית, והיא מבטאת חיבור בין ביקורת, זכויות ומבט אנושי על המציאות הישראלית המורכבת. זו תערוכה שקטה בעוצמתה, המזמינה התבוננות והזדהות, ומזכירה כי מאחורי כל משרת מילואים עומד בית שלם, שמנהל את המלחמה שלו, יום-יום, בשקט.
תגובות