בגיל 93, מדירת בדיור המוגן במגדלי הים התיכון בשכונת ארנונה בירושלים, ארנולד קלאבס נושא עמו סיפור חיים בלתי נתפס. הוא נולד בליטא, שרד את מחנות השואה, עבר את אושוויץ-בירקנאו ואת דכאו והקים חיים חדשים. היום, כאב לשניים וסב לארבעה, הוא מספר ל"כל העיר" על רגעי האימה, ההישרדות והניצחון האישי.
"נולדתי בשנת 1933 בליטא", הוא מספר בפתח דבריו. "כשהגרמנים פלשו ב-1941 ניסינו לברוח לרוסיה במשאית צבאית, אבל נתפסנו והועברנו לגטו בקובנה. אמא שלי הצליחה לשכנע קצין לשחרר אותנו, אבל המחיר היה כבד – איבדנו את כל הרכוש ונשלחנו לגטו".
ארנולד קלאבס (צילום: אלבום פרטי)
איך נראו החיים כילד בתוך המציאות הזו?
"בגיל 10 כבר יצאתי לעבוד כדי שלא ימצאו אותי וייקחו אותי. בהמשך הופרדתי מאבא ונשלחתי לדכאו עם קבוצה של ילדים. אחרי זמן קצר הועברנו לבירקנאו ושם שלחו אותנו ישר לתאי הגזים. ברגע האחרון ממש, מישהו אמר שצריך עובדים. נער שהיה איתנו אמר לנו להתנהג כמו מבוגרים וזה הציל אותנו".
אביו של קלאבס לא שרד את המלחמה. "אבא שלי הבין מה עומד לקרות והחביא אותי ועוד ילדים. הוא הציל אותי, אבל לצערי הוא עצמו נרצח בדכאו ולא הצליח להינצל".
פגשת את ד"ר מנגה הידוע לשמצה. מה אתה זוכר מאותו מפגש?
"עמדתי מול יוזף מנגלה. אמרתי לו שאני בן 14, למרות שהייתי קטן יותר, בן 11. הוא לא האמין, ביקש שאוריד בגדים, הסתכל, היכה אותי בפנים ושאל שאלות. איכשהו, אני לא יודע איך, הוא החליט להשאיר אותי בחיים. אהב את התשובות שלי כנראה. חברים שלי לא שרדו, ראיתי סביבי המון גופות. זה היה מראה שאי אפשר לתאר".
בניגוד לכל הסיכויים, קלאבס השרד גם את צעדת המוות, בתנאים בלתי אפשריים."הלכנו בלי אוכל, בלי בגדים חמים. כל יום היה מאבק לשרוד עוד שעה. ארבע ימים וארבע לילות".
מה אתה זוכר מרגע השחרור?
"זה היה רגע מזעזע. בלילה אחד הפציצו האמריקאים את המחנה. בבוקר ראינו הרס וגופות שרופות בכל מקום. היו אנשים כל כך מורעבים, שהם אכלו חלקי גופות. זה הדבר הכי קשה שראיתי בחיים שלי".
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר השחרור הגיע לבית יתומים ברומא שבאיטליה, לבדו לגמרי, ללא אימו וללא אחותו כשהוא לא יודע מה עלה בגורל משפחתו לאחר המלחמה. "הייתי בן 12, לא ידעתי לקרוא או לכתוב", הוא נזכר ומוסיף, "עשו איתי ראיון בעיתון ובזכות זה מצאו אותי אימי ואחותי, ששרדו והגיעו לבודפשט. את המפגש הזה אני לא אשכח לעולם".
לאחר המלחמה הוא עבר לארצות הברית, שירת בצבא האמריקאי במשך שנתים, למד רפואת שיניים והקים משפחה. "אחרי כמה שנים הגעתי לשיקגו, למדתי מקצוע, התחתנתי ונולדו לי שני ילדים". הוא ביקר באשוויץ-בירקנאו לפני כשנה, סוג של סגירת מעגל. "כשהגעתי שוב לאושוויץ-בירקנאו זה הרגיש כמו רגע של ניצחון. חזרתי לשם, אבל הפעם עם הילדים והנכדים שלי, זה שונה ואחרת וזה הניצחון הכי גדול שיש".
רק לפני כחמש שנים, לאחר פטירת אשתו, עלה לישראל והגשים את חלומו כציוני אוהב ישראל. "היום אני גר בירושלים, ליד הילדים והנכדים שלי. זה משהו שלא חלמתי שיקרה".
קלאבס מתייחס גם למציאות הביטחונית הנוכחית בישראל: "לא צריך להשוות מה שקרה ב-7 באוקטובר ליהודים בארץ ישראל למה שקרה בשואה. ביום אחד נרצחו בבירקנאו יותר יהודים מאשר ב-7 באוקטובר, אבל כל הרציחות האלה הן נוראיות. גם אז רצחו יהודים וגם פה, אבל היום יש הבדל אחד – יש לנו מדינה, יש לנו צבא שיכול להחזיר מלחמה ולהגן עלינו ואז לא. אנחנו חזקים ואנחנו נקום מזה".
הוא מסיים במסר ברור:"אני גאה בנכד שלי שמשרת בסיירת גולני, זה הנצחון. לא חלמתי שתהיה לנו מדינה חזקה כל כך זה נס משמיים. אני ציוני, אוהב את ישראל, וצריך לשמור עליה חזקה. אמרתי גם לשגרירים שפגשתי במפגשים שונים: אסור לתת לאיראן נשק גרעיני או נשק קטלני בכלל. חייבים לעזור להגן על המדינה שלנו".
תגובות