חודש אוקטובר, חודש המוכר לנו כחודש של אחרי החגים, חודש של חזרה לשגרה, חודש המסמל הגעה של תקופת רגיעה.
אבל בנוסף לזה, חודש אוקטובר גם מוכר בכל העולם כחודש המודעות לאובדן הריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. 15 באוקטובר הוא היום המדויק. וזה יום שלמרבה הצער לא כולם מודעים אליו. ועצוב מכך, יום שלמרבה הצער לא רבים יודעים עליו. והוא צוין ביום ראשון האחרון ועבר בלי שכמעט דיברו עליו.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
הטור הפעם קצת קשה לקריאה, התוכן הוא מסוג הדברים שמדברים עליהם בשקט. אבל הוא מדבר על תופעה קיימת, וחייבים לתת לה את המקום והדעת וללמוד לחבק ולהכיל גם אותה. אז נשימה עמוקה…. ובואו נפתח את הנושא.
(צילום: הילה כהן אייס)
אז מהי בעצם לידה שקטה? במשפט אחד, הריון שמסתיים בלידת תינוק ללא רוח חיים, תינוק רך – תינוק שנולד טרם זמנו ונפטר בסמוך ללידתו.
בהרחבה, מדובר באובדן של ילד. בכאב עצום של ציפייה שמתנפצת, משפחה שמתרסקת, מוות של ילד שנולד ולא זיכה את משפחתו באור בשמחה ובתקווה שנתלו בו.
הכאב הוא עצום, ולמצער המערכת לא באמת ערוכה להתמודדות איתו. אין בארץ תוכנית למשפחות שחוו אובדן שכזה. אין מערכת תמיכה. אין הכרה במערכת ניהול המדינה בתופעה. התחושה היא שזה פשוט יעבור, ייעלם.
אבל זה לא עובר. וזה קיים. וזה אובדן לכל דבר ועניין. ומשפחות חיות עם החלל הזה יום-יום שעה-שעה. כי לאובדן של ילד אין חוקים. אם הוא עובר, או וולד, או חייל. ילד הוא עולם להוריו מהרגע שהבטא חיובית ועד עולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
בירושלים, נחנכה לפני כשנה פינת זיכרון בחיבוק בגן החיות התנכ"י. בסמוך לפנדות מאחורי המפל תגלו גם נטע עץ דובדבן המסמל את ההמשכיות, הצמיחה והחיים לצד האובדן. היוזמה היא של שלוש אמהות מופלאות ובשיתוף אמהות מקבוצת התמיכה של הדסה והמיילדת מלכה נוקריאן, שממקום בו פעם הכאב הפרטי שלהן, החליטו לקחת את המושכות ולמצוא מקום שיאפשר להתייחד עם האובדן. הילה כהן אייס, שרית גלנטי-ויזל ויעל ויטנברג יעקב. בזכותן המקום קיים.
בשישי האחרון גם נערך בו מפגש למשפחות שחוו אובדן, והגיעו להתייחד, לחבק ולהתחזק. יוזמה מבורכת, וחשובה.
אני מזמינה כל קורא/ת לספר לקרובים לו על הפינה הזאת. לא תמיד אנחנו יודעים מי זקוק לה, וישמח לדעת על קיומה.
ואם אצטרך לסכם, משפט אחד שיחזיר אותנו להתחלה. אני מבקשת, מכל הלב, לעולם לא לומר לאמא "לא נורא". לא על הפלה, ולא על לידה שקטה.
זה נורא, והיא צריכה חיבוק ותמיכה. אז העניקו לה את זה. והתפללו איתה שיהיו לה הכוחות להתרומם חזרה.
