"נפלה בחלקי זכות גדולה להיות הקול של מי שהקולות שלהם מושתקים במחשכים. להשמיע את הקולות האלה ולתת להם מקום – זאת השליחות שלי", אומרת ד"ר שירי אורון, עורכת דין בכירה, מרצה ותיקה ומומחית לדיני משפחה וירושה ואלימות במשפחה.
ד"ר אורון, בת 48 ואם לשני בנים, עוסקת זה יותר מ-20 שנה בליווי נפגעות ונפגעי עבירה, בדגש על מקרים של אלימות במשפחה, התעללות רגשית ונפשית, גירושין מורכבים, תיקי נזקקות קטינים, צוואות ואפוטרופסות. היא בוגרת תואר שני במשפטים ותואר שני בלימודי מגדר, ואת הדוקטורט שלה, אותו סיימה בהצטיינות יתרה באוניברסיטת בר אילן, במסגרת התוכנית ללימודי מגדר, הקדישה לחקר אלימות מגדרית, ובפרט לאלימות רגשית. מחקרה זיכה אותה בפרסים ובאותות הוקרה רבים, בהם פרס הרקטור למצוינות אקדמית ומלגת נעמת למחקר פורץ דרך.
מעבר לעיסוקה המשפטי, ד"ר אורון פעילה גם בתחום ההכשרה וההוראה. היא מרצה למשפט טיפולי וליווי נפגעי עבירה, מלמדת גישור והכשרת מגשרים במגוון מסגרות ציבוריות ופרטיות, וממשיכה ללוות תיקים מהמורכבים ביותר – תיקים שבמרכזם אלימות סמויה, לעיתים בלתי נראית למערכת, אך הרסנית לחיי המשפחה כולה.
את דרכה המקצועית החלה ד"ר אורון במשרד שהקים אביה, עו"ד יוסף אורון, מוותיקי עורכי הדין בישראל, מי שייסד את מדור המשמעת במשטרת ישראל ושימש שנים רבות שופט בדין המשמעתי ובמשטרת ישראל. כיום היא שותפה במשרד המשפחתי במבשרת ציון, ובמקביל עומדת בראש פירמה נוספת – "באום אורון ושות'" – הפועלת ברמת השרון עם שלוחה בחיפה ועוסקת בתיקי גירושין ונדל"ן מורכבים.
לאורך השנים ליוותה ד"ר אורון כמעט את כל סוגי התיקים של דיני משפחה – גירושין, אפוטרופסות, צוואות, נזקקות קטינים, סכסוכי רכוש ונדל"ן, אבל השליחות שלה היא ליווי של נפגעות ונפגעי אלימות. עם זאת, השליחות המקצועית שלה ממוקדת בליווי של נפגעות ונפגעי אלימות. "מדובר לא רק באלימות פיזית", היא מסבירה, "אלא גם באלימות רגשית, כלכלית, מינית ופסיכולוגית – כולל תופעת הגזלייטינג המדוברת, שאותה אני חוקרת כבר שנים, וכמומחית בתחום אני שמחה לראות את המודעות הגוברת אליה". בין התיקים שבהם עסקה: נשים ששרדו ניסיונות רצח, ילדים שהוצאו מהבית בשל ניכור הורי חמור, ובני הגיל השלישי שהיו קורבן להשפעה בלתי הוגנת מצד מטפלים או קרובים שהשתלטו על חייהם. "אני מייצגת אך ורק את קורבנות העבירה – לעולם לא את הפוגעים", היא מדגישה. "זו בחירה ערכית, קו אדום ואמירה חד משמעית מבחינתי. צוות המשרד כולו, לרבות מאגר המומחים שעובד עימנו – בתחומי הטיפול, הכלכלה, הפסיכיאטריה והמיסוי – פועל במסירות, יושרה ומהימנות, תוך התאמה מדויקת לצורכיהם הייחודיים של הלקוחות".
"אף אחד לא יאמין לי"
את מה שקורה בדלת אמות לא תמיד רואים בחוץ. כך, למשל, הסיפור על אישה מצליחה, בתפקיד בכיר, שהייתה נשואה לאיש עסקים אמיד. "מבחינת הסביבה, היה לה הכל", מספרת ד"ר אורון. "בפועל? היא חיה תחת אלימות כלכלית מאוד קשה. כל ההוצאות וההכנסות שלה עברו דרך בעלה, היא חיה בפחד מצמית. אם רצתה לקנות לאמא שלה מתנה, הייתה צריכה לקבל ממנו אישור. גם אם רצתה להוציא רק עשרה שקלים. היא נדרשה לתת דוחות מפורטים. והילדים? הם פחדו פחד מוות להישאר איתו לבד. זו אלימות רגשית חמורה לא פחות מפגיעות פיזיות, גם אם היא לא משאירה סממנים חיצוניים. נשים מגיעות אליי בתחושת אשמה, בלבול ופחד. יש בהן נשים משכילות ומצליחות, עתירות ממון ובתפקידים בכירים. הן מתביישות. לא מאמינות שיאמינו להן. לעיתים הן חושבות שאולי הן מדמיינות את המצב. אבל זה בדיוק המקום שבו אלימות רגשית משתלטת: שליטה מוחלטת בנפש, שלילת עצמאות, ניתוק מהעולם".
מה שמציל את הקורבנות הללו, לדבריה, הוא הליווי הרב-מקצועי: "אני לא עובדת לבד. אני תמיד משלבת בעבודתי גורמים טיפוליים – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, כלכלנים, חוקרים פרטיים, אנשי טיפול בתחום הפגיעות המיניות – זו מעטפת שלמה. זה לא רק ההיבט המשפטי, זה הרבה מעבר. תהליך גירושין ממערכת יחסים המאופיינת באלימות הוא קודם כל מסע. אם עוברים אותו נכון – אפשר לצמוח ממנו. פרידה במצבים קשים כאלה היא הרבה מעבר לגט. זו חזרה למסלול החיים, חזרה לנשום ולצמוח".
"הצלחתי להחליף פנצ'ר לבד"
סיפור נוסף שחרוט בזיכרונה של ד"ר אורון הוא של אישה שעלתה לארץ מתרבות שבה אלימות במשפחה היא נפוצה ומקובלת, אבל מושתקת. "מדובר באישה שבמשך 30 שנה סבלה מאלימות. זה התחיל עוד לפני החתונה. המכות הקשות שספגה הפכו עניין שבשגרה, ולבעלה הייתה שליטה מלאה עליה. הוא נטע בה את התחושה שאף אחד אחר לא ירצה בה, שהיא תיזרק לרחוב אם תעזוב אותו. לא הייתה לה משפחה בארץ, והפחד הכי גדול שלה היה שייקחו לה את הילדים, שאחד מהם עם צרכים מיוחדים. הוא כל הזמן איים להרחיק ממנה את הילדים. שנות חיים שלמות עברו עליה בהסתרה, בחשש, בהכחשה. אפילו כשהייתה עדה לאלימות פיזית כלפי אחד הילדים ואזרה כוח כדי לדווח, הוא איים עליה שתסגור את התלונה, והדברים התמוססו. הטרור מבית המשיך שנים רבות. והיא הלכה וקמלה".
מה ששבר את הדינמיקה ההרסנית היה תהליך של ביסוס זהיר: "עבדנו בזהירות, לאט-לאט", מספרת ד"ר אורון. "אספנו חומרים, הפעלנו אנשי מקצוע, עשינו תהליך של משא ומתן ארוך עם הצד השני, ובסוף הצלחנו לסיים את ההליך בהסכם. זה לקח זמן, אבל זה היה שווה כל רגע. היא נשארה עם הילדים בבית, הצליחה להשתקם – והיום היא אישה מאושרת. יום אחד היא התקשרה אליי בהתרגשות ואמרה: 'שירי, היה לי היום פנצ'ר, והצלחתי להחליף גלגל בעצמי'. עבורה זו הייתה חוויית שיא בעצמאות. משהו קטן, אבל בשבילה, זה היה הכל. פתאום היא הרגישה שהיא יכולה, שהיא שווה, שהיא חיה בזכות עצמה ולא תלויה באיש".
רוצים להישאר מעודכנים?
לא רק נשים. גם גברים
לד"ר אורון חשוב להדגיש שהיא מלווה לא רק נשים, אלא גם גברים שנפלו קורבן לאלימות. "לגברים קשה פי כמה להוכיח שהם נפגעים, בעיקר בגלל סטריאוטיפים חברתיים. הרשויות לא תמיד מאמינות להן. במשרדנו מיוצגים גברים רבים שחוו אלימות מיטלטלת. הם עוברים תהליך נפשי פרטני בד בבד עם התהליך המשפטי-טיפולי. ולעיתים הם גם עוברים תהליך קבוצתי עם גברים נוספים, כולם נפגעי אלימות, ואנחנו מלווים אותם עד סוף התהליך עד שהם מתגרשים, ולפעמים גם מקימים משפחה חדשה".
על השאלה מהו המוטו שמוביל אותה, היא משיבה בכנות: "יש מחירים לא פשוטים לעיסוק בתחום הזה, בפרט כשזה נוגע לזכויות נשים, ואני אומרת את זה בפרספקטיבה של חוקרת מגדר – עדיין אין באמת שוויון, לא במערכת ולא בחברה, לא בזכויות ולא בהזדמנויות. כשאין שוויון וכשקשה להבין שהתופעות האלה של אלימות הן תופעות חברתיות – ולא אישיות – אנחנו כחברה ממשיכים לאפשר להן להתקיים. אחד המחקרים שלי עוסק בדיוק בזה – עוולות בתוך המערכת, ובפרט אלימות שקופה שהמערכת לא רואה. בלי להאשים איש, יש המון תחנות בדרך שבהן צריך רק מישהו אחד שיראה ויחבר בין הדברים – ואין אחד כזה. גם התקשורת לא ממש יכולה לסייע, כי הרבה תיקים אי אפשר לחשוף מפאת חיסיון. לא פעם היינו דקה לפני עלייה לאייטם חשוב, ואז ברגע האחרון זה ירד בגלל לחצים, איומים, הפחדות".
הצלקות שבנשמה
העיוורון הממסדי, אומרת ד"ר אורון, עלול להוביל להחמרה קשה במצב הקורבנות: "תחשבי על תיק שבו אבא חטף את הילדים מהאם, בניגוד להסכם משמורת. יש החלטות ברורות, יש צווים, אבל המשטרה אומרת 'אין לנו צו ספציפי לביצוע', ואז הכל נופל על ביורוקרטיה. בינתיים, הקורבנות – אלה שכבר מראש היו מוחלשים – מודרים עוד יותר. אישה שהייתה סופר-מתפקדת, עם קריירה ומשפחה – מוצאת את עצמה בשבר טוטאלי, עד כדי אשפוזים פסיכיאטריים, פשוט כי היא לא הצליחה לעמוד בעוול שעברה".
אלימות, היא חוזרת ומדגישה, היא לא בהכרח סממנים כחולים על הגוף. "הבעיה היא שהמערכת מצפה לראות סימן על הגוף – אבל הצלקת בנשמה הרבה יותר קשה וכואבת. קול אחד יכול לעשות הבדל של חיים, וזה הקול שבחרתי להשמיע. זה לא הניצחון המשפטי שמניע אותי, אלא הידיעה שמישהי או מישהו קיבלו בחזרה את החיים שלהם. זו השליחות שלי".
אורון ושות' עורכי דין ונוטריון | משרד ראשי – הכלנית 72, מבשרת ציון
טל': 02-6234282
אסף
אכן אישיות מיוחדת.עו"ד עם נשמה כזו באמת אין.
אסף
אישיות מיוחדת….עו"ד עם נשמה כזו אין היום..
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
רותי דהן.
בס"ד.
אין לי מילים…
הלוואי שהילדים שלך ימשיכו את דרככם שלך ושל אבא.
אסור לעצור שרשרת כזאת של אכפתיות,ערכיות,חמלה ועזרה לאחר,לזה שנעשה לו עוול.
שיריאהובה אני ממש בוכה,אני מתרגשת,
איזו זכות ניתנה לי להכיר אותך,להיות המטופלת שלך.
אני מרגישה שנעשתי אדם טוב יותר מאז הקשר שלי איתך.
תבורכי בכל הברכות שבעולם יקרה שלי.