הימים שבין ראש השנה ליום כיפור אינם רק זמן לחשבון נפש אישי. לצד הבחינה הפנימית של כל אחד מאיתנו, אני מאמין שבעיר מורכבת ויקרה כשלנו – ירושלים – עלינו לערוך חשבון נפש ציבורי: האם אנחנו באמת מצליחים לחיות יחד? האם אנחנו בונים גשר אמיתי של שותפות?
כשאני פוגש את תושבי ירושלים, בין אם הם חרדים, דתיים, מסורתיים או חילונים, אני מגלה דבר פשוט אך חזק, הצרכים של כולנו זהים. כולנו רוצים חינוך איכותי לילדינו, דיור נגיש במחיר הוגן, תחבורה ציבורית אמינה שתאפשר להגיע לעבודה ולחזור בשלום, ורחובות נקיים ובטוחים.
ירושלים היא פסיפס אנושי שאין דומה לו. העיר שמאחדת בתוכה עולמות רוחניים, תרבותיים וקהילתיים שונים, מלמדת אותנו שוב ושוב שהפערים האידיאולוגיים אינם מוחקים את השותפות הבסיסית שלנו. כשאנחנו מתכנסים סביב אותם אתגרים דיור, חינוך, תחבורה, רווחה אנחנו מגלים שהחילוני והחרדי, התושב משכונת גילה וזה משכונת מאה שערים, שואפים לאותן תשובות.
דווקא תקופה זו מזכירה לנו שהמרחק בין אדם לחברו יכול להצטמצם. אם אנחנו מסוגלים לבקש סליחה איש מרעהו, קל וחומר שעלינו להיות מסוגלים לנהל שיח עירוני שמכיר בשותפות הגורל שלנו. ירושלים אינה יכולה להרשות לעצמה להפוך ״לעיר מחולקת". היא חייבת להישאר עיר של שותפות, כי רק כך נבטיח עתיד לילדינו.
בזכות הנהגתו של ראש העיר משה ליאון, ירושלים מצליחה בשנים האחרונות לקיים קואליציה רחבה מקיר לקיר שמוכיחה שאחדות היא לא רק סיסמה אלא מציאות אפשרית. דווקא בעיר המורכבת ביותר בישראל נבנית שותפות סביב אתגרי היום יום, וזהו מודל שמדינת ישראל כולה יכולה לשאוב ממנו השראה.
כאיש ציבור חרדי, אני מביא עמי ערכים של קהילה, ערבות הדדית ועזרה לזולת. אבל בתפקידי כסגן ראש עיר אני יודע שהאחריות שלי היא לכל תושבי העיר. ילד חילוני בבית הכרם, ילד חרדי ברמות וסטודנטית עולה חדשה בקמפוס – כולם זכאים לאותה איכות חיים.
השנה החדשה מזמינה אותנו לא רק לבקש סליחה על מה שהיה חסר, אלא להתחייב לפעול אחרת. לפעול יחד. לשתף פעולה בין שכונות, בין מגזרים, בין קהילות.
שיתוף פעולה זה צריך לבוא לידי ביטוי בפרויקטים קונקרטיים: שיפור מערך התחבורה, קידום פתרונות דיור לצעירים, השקעה בשטחים ירוקים ומרכזי תרבות פתוחים לכולם. אבל מעבר לכך הוא חייב להתבטא בשיח חדש, שמכיר במכנה המשותף ומכבד את הייחוד של כל קהילה.
צחי ברים (צילום: אגודת ישראל)
רוצים להישאר מעודכנים?
ירושלים היא עיר של קדושה והיסטוריה, אך היא חייבת להיות בראש ובראשונה בית ראוי לתושביה ודוגמא לשאר ערי ארצנו. בזה המסר האמיתי של יום כיפור, האחדות אינה רק סיסמה, אלא דרך חיים. אחדות פירושה להבין שהצלחתו של השכן היא הצלחתך שלך. ילדיו של האחר הם חלק בלתי נפרד מהעתיד המשותף שלנו. דווקא בירושלים, שבה הקרבה הפיזית מבליטה את ההבדלים, מוטלת עלינו האחריות למצוא את המאחד לא את המפריד.
אני מאמין בכוחו של שיתוף פעולה. כאשר אנחנו שמים בצד את מה שמפלג ומתמקדים במה שחשוב באמת בהוזלת יוקר המחיה, בשיפור התחבורה, בהשקעה בתשתיות חינוך אנחנו מגלים ששיתופי פעולה אינם רק אפשריים, אלא הכרחיים. ירושלים חייבת להיות מודל של אחריות משותפת: עיר שבה המנהיגות מתייצבת יחד מול האתגרים, ומבינה שהדרך היחידה קדימה היא ביחד.
ביום כיפור הקרוב אני מזמין את כולנו להתבונן פנימה אך גם החוצה. לראות את האחר לא כיריב אלא כשותף. לשמוע את כאבו ואת דאגתו, ולהבין שהיא לא רחוקה משלך. ירושלים יכולה להיות דוגמה ומופת למדינת ישראל כולה, עיר שבה חרדים וחילונים, דתיים ומסורתיים, יודעים לשים את הוויכוחים בצד ולפעול יחד למען טובת ילדינו ונכדינו.
מי ייתן ויום הכיפורים הקרוב יחזק את האחדות בתוכנו, יזכיר לנו שהמשותף בינינו רב על המפריד, ויאיר את ירושלים באור של קדושה, שלום ואחריות משותפת.
טליה חיותמן הפלמ"ח
וצריך מאוד
לחשוב כיצד להקרב. אל העם היושב גם הואכאן בארץ הרי הם. הערבים שהם לא פחות ירושלמיים מאיתמר!!וגם להם העיר חשובה