הקרב המאסף על בית"ר צריך להיפתח. יכולים להכריז עליו אלי אוחנה ויוסי מזרחי – הבית"רים האמיתיים האחרונים במערכת. שניהם יחד צריכים להתחיל להרעיש עולמות – נגד ההתנהלות של משה חוגג, נגד המהלכים של הנאמן יצחק יונגר, נגד אוזלת היד של הרשות לבקרת תקציבים.
אין הרבה מה לשנות כרגע על הדשא בנוגע לבית"ר, אבל יש אפשרות למרוד נגד הגזירות. נכון, אוחנה ומזרחי הם שכירים במועדון, אין להקל ראש בפרנסתם, ועדיין – הם יכולים לזעוק בשם רבים אחרים.
כולם יפסידו אם בית"ר תשקע: ההתאחדות לכדורגל תאבד נכס אדיר, הגופים המשדרים כנ"ל. אם בית"ר היתה יורדת ליגה על בסיס ספורטיבי טהור – מילא, אוקיי. אבל להיעלם בגלל בעל בית שמחליט לזרוק הכל באמצע העונה? האסטרטגיה צריכה להיות הפעלת לחץ על חוגג עד שיתעשת, שלא לומר, יתיישר. הוא צריך לחשוב מחדש על הדרישות שלו במו"מ למכירה ולהבין בפשטות – אם בית"ר עומדת להתפרק מנכסיה, תג המחיר שלה צריך להיות אפס, חינם.
ההתאחדות וגופי השידור, בצוותא עם אוחנה ומזרחי, צריכים להבהיר זאת לחוגג. גם שיחת טלפון מקברניטי עיריית ירושלים, לא תזיק – חוגג מביא למחיקת נכס עירוני-תרבותי-חברתי-היסטורי.
גם הרשות לבקרת תקציבים צריכה להזיע בימים הקרובים. חייבים לשים סוף לקרקס הזה שנקרא ארנקים דיגיטליים. אין קוד לפתיחת הארנקים – תגידו, הם רציניים שם בבקרה? איך אף אחד שם עדיין לא הולך הביתה? המסר צריך להיות חד: אם בית"ר תיפול, הבקרה נופלת יחד איתה.
ובינתיים, הסיוט הגדול הוא של האוהדים. השחקנים עוד יכולים למצוא קבוצה אחרת, אבל מה יעשו האוהדים – יעברו בעצמם להפועל חיפה או לחדרה? אלה הם ימים של תקוות קטנות, עניות, ואז שוב ייאוש, ושוב תקווה. כל איזה מלול תורן שצץ, משפיע על מצב הרוח. המועדון המפואר הזה, שסיפק אינספור רגעי שמחה לאוהדיו, מחפש עוד נס אחד, עוד שביב של תקווה.
עכשיו מדברים על התעוררות בקרב קבוצת הרכישה האמריקאית, כמו גם על הקמת עמותה להצלת בית"ר. נשמע די אבוד, אבל זו צריכה להיות הגישה – שומרים על הרוח, לא מוותרים עד לרגע האחרון. ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
