השחקנים שנותרו בבית"ר מקנאים ודאי באיתמר ניצן. הם תקועים בתוך אזור של תופת כלכלית, חוששים, חסרי כל ביטחון תעסוקתי, ומנגד, ובכן, ניצן מראה להם מהי הצלה גדולה. המצב בבית"ר הוא של שחקנים שבויים. מקס גרצ'קין, למשל. הפוסט שלו על הסיטואציה העלובה והבזויה בבית"ר נראה כמו יומן שבי.
זה לא שגרצ'קין לא היה רוצה לשחק בבית"ר. העניין הוא שבית"ר היא כבר לא בית"ר. זו קבוצה חנוקה שמקרטעת כל הדרך אל עונה משפילה. אין סגל, וכמו שזה נראה, גם לא יהיה. נשארו בסגל כמה עלי תאנה – גרצ'קינים. בית"ר היא כאילו קבוצה. למעשה ההישג יהיה להירשם לעונה הבאה, להתקיים על הנייר. ועל הדשא? טוב, זה כבר פחות קריטי למשה חוגג.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
לבעלי בית"ר חשוב בעיקר להשאיר את הנכס חי. ולא בגלל אהבה לנכס, כמובן. פירוק משמעותו הפסד ענק של חוגג, והוצאת בית"ר לחופשי. אז חוגג עושה מה שהוא יכול כדי לשמר. גם אם זה לחיות מכוער. אפשר לקרוא לזה – סאסיזם.
הכעס של שחקני בית"ר על הבקרה התקציבית מוצדק: לקצץ בשכר באופן כל כך משמעותי באמצע העונה זו כותרת גדולה בתקשורת, אבל מאחורי הדרמה הזו מסתתרות משפחות. יש ילדים לפרנס, יש חשבון בנק, הוצאות, התחייבויות. הבקרה אמורה היתה להיות תרופה. אבל היא לא.
הסאסיזם לא יעבור לחוגג מרצונו. הוא ימשוך את זה ככל שיוכל. "הרוכש המיליארדר" שאולי הוא מפנטז שיגיע ויפדה מידיו את בית"ר, נשמע כמו ההיסטוריה עם "תוכניות הבנייה במגרש בקרית היובל". חלומות על אקזיט. ובינתיים, כולם סובלים. השחקנים, האוהדים. כמה משפילה היא הפנטזיה של הבעלים על אקזיט. זו דרך שמייסרת אוהדים, גורמת לעבר המפואר לשקוע במסלול מביש. החלום של הבעלים, הוא הסיוט של האוהדים.
נדמה כי כל מי שיוכל בקרוב לעזוב את בית"ר, יעשה זאת. מילא אם אפשר היה לסמוך על הבקרה, אבל השחקנים מבינים שגם השנה הם עלולים להגיע לינואר ושוב לשמוע שעליהם לקצץ דרמטית. מי יגן עליהם? הבקרה התגלתה כגוף חלש עם ארנק דיגיטלי שלא נפתח. לכן, כל מי שיוכל, יעזוב. ולכן, ניצן כבר בנתניה. ורק האוהדים מסכנים – הם לא יכולים לעבור לנתניה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
