דעה | הפועל חזרה

העונה של הפועל ירושלים הסתיימה בצורה הכי מאכזבת וצורמת שאפשר. סוויפ חד משמעי של הפועל תל אביב, סדרת חצי גמר אליה הקבוצה של דז'יקיץ' לא הגיעה ושנה נוספת בה הקבוצה מהבירה לא מצליחה להגיע לגמר הפליאוף.
אם היינו מסכמים את העונה של הפועל ירושלים באמצעות הדיווח על סדרת חצי הגמר הזו – היה נראה שמה שהיה, לא השתנה. קבוצה גדולה, השנייה בכדורסל הישראלי, שלא מצליחה למצות את הפוטנציאל שלה. אבל האמת היא, שיודע כל מי שעוקב אחרי הכדורסל הישראלי – שלא כך הדבר. שהשנה הזאת, היא הצהרת כוונות של ממש עבור הירושלמים. כאילו פרשו שלט ענק על גשר המיתרים שאומר – "חזרנו".

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אחרי בעלים שעשו בעיות והערימו קשיים, היעדר יציבות עם מאמנים, חוסר הצלחה באירופה ועונות דשדוש בכל הקשור לקשר עם הקהל הירושלמי – העונה הזאת היא שינוי כיוון. אמיתי. להפועל יש בעלים גלוי שמדבר בקולו ולוקח אחריות על הפעולות, לירושלים הגיע בעל בית בפועל, כזה ששולט ביד רמה בכל מה שקורה במסדרונות הארנה (ומחוצה להם), השדרה הניהולית התחדשה והסתדרה, הקהל הירושלמי חווה גמר אירופי ראשון מזה 20 שנה והשילוב בין עונה הישגית שכזו לבין חבורת הלוחמים ששטפו את המגרש פעם אחר פעם – הקהל הירושלמי חזר להתרגש מהפועל ירושלים. ובגדול.
יש חוויות שמעצבות קהל. שמעצבות קבוצה. האופי בשלב הבתים האירופי, גביע מדינה עם המון באולם הביתי, פרעות אתונה במשחק 2, טן טאוסנד וונסדיי במשחק 3, אלפי אדומים במלאגה. ויותר מהאירועים הנקודתיים, היה זה תהליך ההתבגרות של הקהל. קהל, שהביע בקול רם את חוסר שביעותו מהקבוצה שנבנתה בבירה. זו, גם לא עזרה במיוחד כאשר פתחה את העונה בצורה לא מרשימה במיוחד בלשון המעטה. אבל לאט לאט, עם המון סבלנות, המון אמונה בדרך והמון בגרות – הירושלמים הצליחו להביא תוצאות. ולאט לאט, הקהל הירושלמי למד להתמסר. לא להסכים עם כל החלטה, לא להבין כל מהלך – אבל להתמסר. לסמוך על השחקנים, לסמוך על המאמן, לסמוך על ההנהלה.
כעת, עם הבעלים החדש, המאמן שנשאר, ובתקווה ההמשכיות החריגה בשנים האחרונות בגזרת השחקנים – הפועל ירושלים רוצה עוד. היא חזרה, היא החזירה את הקהל, את האמון, את הרגש. היא נזכרה ולמדה מחדש כיצד להיות הישגית וכיצד לנצח. בדרך הקשה – עם הגנה, עם לחימה, עם אופי. ואחרי שחזרה? היא רוצה עוד. וכשקורה משהו טוב כמו הפועל 22/23, וכשמספיק חכמים כדי לשמור על רובו – אין סיבה שלא יהיה מספיק טוב. למרות אקורד הסיום הצורם, המנגינה כולה, מנגינת הפועל ירושלים – תמשיך לנגן. ובמוקדם או במאוחר, היא תישמע בהרמוניה משגעת ומרגשת. אין בכך ספק.