אישה יושבת ליד המיטה של בעלה בבית החולים. אחרי כמה ימים הבעל מתעורר ואומר לאשתו להתקרב אליו. "אשתי היקרה", לוחש לה הבעל, "תמיד היית לצדי. כשהעסק שלי פשט רגל היית לצדי, כשההורים שלי נהרגו היית לצדי, כשעברתי את התאונה הזאת היית לצדי. אני רוצה להגיד לך שאת כנראה עושה לי מזל נאחס".
רן בן שמעון עזב את בית"ר לפני שלושה שבועות ומשהו בבית וגן השתחרר. בן שמעון מאמן טוב, אבל שוב מתברר שיש דברים שהם מעבר ליכולת האימון. קוראים לזה אנרגיות. אני לא רוצה לומר שבן שמעון היה הנאחס של בית"ר, אבל אני כן אומר ששרון מימר הביא איתו רוח אחרת למועדון. רוח של תקווה. של שינוי.
אני אתחיל דווקא מדן מורי, שעד לא מזמן נחשב סדין אדום בקרב אוהדי הקבוצה. הבלם המושמץ הצליח למרות כל האש נגדו לצאת חזק ומחוזק. יתרה מכך, עושה רושם שהלחץ כלל לא השפיע עליו. ואם כן, אז לחיוב. מורי שיפר את יכולתו פלאים והפך בחודש האחרון לאחד מעמודי התווך של בית"ר. שקט, מדויק, מרשים. תענוג לראות אותו סוגר, מחלץ, מניע ואפילו מגיע למצבים.
השחקן השני הוא איתי שכטר. החלוץ הצליח אף הוא לצאת מתחתית הבור והפך בזמן כל כך קצר למוציא לאור. שכטר בכושר שיא וזה מתבטא בכיבושים, אבל לא רק! שכטר הוא הקלף המנצח של בית"ר. הוא זה שמטריד את הגנת היריבה, מבשל ואף מביא את היתרון של הקבוצה במרכז השדה לידי מימוש בשערים, דבר שהיה חסר לה מאוד בימיו של בן שמעון.
הבא בתור הוא אריק סאבו. הסלובקי שהגיע לבית וגן בקול תרועה ונעלם שם כאילו בלעה אותו האדמה, פורח מאז שהגיע מימר לבית"ר. סאבו מלמד אותנו שיעור חשוב על השתלבות של זרים ועל הסבלנות שאנו חייבים לגלות. שחקן נבחרת סלובקיה כמעט נשלח הביתה בינואר והיום הוא כוח משמעותי במערך של בית"ר. מזל!
נמשיך לזר אחר. קונט. אנטואן קונט! המגן הימני מוסיף לבית"ר שקט הגנתי ועוצמות מטורפות בחלק הקדמי. כבר עכשיו ניתן לקבוע כי הרכש הצרפתי, שהגיע לארץ בחלון ההעברות האחרון, הוא אחד הזרים האיכותיים שנחתו כאן. הוא חזק, מהיר וטכני. הוא בטוח, שקט ואקטיבי. והכי חשוב: הוא מצטרף לכל התקפה כמו פגז שיצא מלוע תותח.
אחרון חביב הוא אלי טביב. הבעלים של בית"ר ביקש השבוע ממוסדות בית הדין שיכירו במשפט "שיישרף לכם הכפר" כגזעני וגרם לי לשפשף את העיניים. אני לא ממש יודע מה האינטרס שלו בקריאה כזאת ובמאבק הזה מול אוהדיו, אבל אני כן יודע שכל עוד טביב נלחם בגזענות, יש כאן הזדמנות לנקות את כל העשבים השוטים ולהחזיר את בית"ר להמונים.
בקיצור, בית"ר עברה במספר שבועות מצומצם שינוי עצום כמעט בכל העמדות. רק דבר אחד נשאר לצערי כפי שהיה. המלחמה הרדודה שמנהל המועדון בתקופה האחרונה ברשתות החברתיות כנגד בני סכנין והשופטים, החזירה אותי לימי הקיפוח של שנות ה־70 וה־80. נכון, צעדים פופוליסטים כאלה יזכו את המועדון באהדת הקהל ובאינספור לייקים, אבל האם הם גם נכונים?
