זו היתה אמורה להיות חגיגה בית"רית בצהוב-שחור: שבת בצהריים (איך התגעגעתי), 15,000 אלף אוהדים מכל המינים והגילאים – ילדים וטף, משפחות, נערים ונערות, שחשבו שהם מגיעים לעוד חוויה בלתי נשכחת מבית היוצר של ברק יצחקי – אך לאחר 90 דקות יצאו עם הפסד מר ומאכזב להפועל חדרה.
בדרכי לרכב, שמעתי את כאבם של הילדים הקטנים שבכו על ההפסד הכואב, אחד האבות אף סיפר לילדו, שחווה לראשונה משחק כדורגל, כשגם הוא היה ילד קטן הוא חווה הפסד ראשון ולאחריו הגיעו הרבה ניצחונות ותארים. אני מקווה עבור האבא והילד (ועבורנו האוהדים) שהימים והשנים הבאות אכן יהיו ורודים יותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
כרגע, העתיד נראה מבטיח מבחינת פוטנציאל האוהדים, אך העתיד המקצועי עדיין לוט בערפל. ההפסד בשבת להפועל חדרה המחיש עד כמה העונה הזאת של בית"ר היא אכזבה אחת גדולה. בית"ר, עלתה למשחק נינוחה מדי, עם תחושה שהכל יבוא לה בקלות וזה היה נראה ככה במגרש – שחקני בית"ר התנהלו בנונשלנטיות בדיוק כפי שתכנן מאמן חדרה, חיים סילבס להרדים את חניכיו של יצחקי, ובאחת משתי ההתקפות הבודדות שלה, היא הצליחה למצוא באחת מהן את בית"ר במערומיה, כשג'יימס אדניי ניצל שוב את ההפקרות במרכז ההגנה החלש של בית"ר.
שמעתי באחרונה לא מעט דיבורים וקולות שקוראים להשאיר את אורי דהן וגלאבוב בעונה הבאה, ואני תוהה על סמך מה? גלאבוב איטי ומסורבל, דהן מתקשה לקחת (עם הראש, כן?) כדור ראשון בגובה, כשאפילו לא הצליח לנגוח מעל אלעד מדמון נמוך הקומה.
ביום ראשון הקרוב מצפה לבית"ר משחק עונה מול האחרונה הפועל פתח תקוה באצטדיון המושבה, אצטדיון שבדרך כלל מאיר לה פנים. אני מקווה שיצחקי יכין את השחקנים טוב יותר מאשר הוא עשה מול חדרה, כשבית"ר צריכה להתאבד על כל כדור בשביל להישאר בליגה. זה הזמן של דור מיכה וירדן שועה לקחת אחריות, לגלות מנהיגות ולסחוב את בית"ר קדימה.
התחלתי עם הקהל ואסיים איתו: אני מקווה שמנהלת הליגות תבין שאוהדי בית"ר צמאים למשחקים גם בשבת בצהריים, אך יחד עם זאת יש גם אוהדים שהם שומרי מסורת ולכן יש לי הצעה לשתי הירושלמיות שייפגשו בקרוב לדרבי מותח ומסקרן. תנסו לדאוג שהדרבי הירושלמי ישוחק ביום שישי בשעה 15:30 – אמנם שעה של ליגה לאומית, אבל הכדורגל יהיה ליגת העל ומספר האוהדים יזכיר כבר אירופה. קבענו בשישי?
