1. סימן השאלה בכותרת שובץ כאן כמעט בכל כורחי. ייתכן שמוקדם מאוד להכתיר שחקן צעיר וחדש בהרכב הראשון, ל"כוכב". בקרב אוהדי הפועל קטמון ירושלים שוררת תחושה שמשהו מלהיב מתרחש באגודה, אבל בצדק קיים גם חשש שקבוצות גדולות ועשירות יותר יחמדו אותו. לפחות בינתיים, נוכחותו בקבוצה היא בבחינת נס.
אריאל הדר הוא נער נמוך קומה בן 20, שמגוון הכישורים שלו יוצר אירועים מרגשים על כר הדשא. הוא בועט נפלא לשער, משמש בשעת הצורך גם כקשר הגנתי, מתקל מצוין וראיית המשחק שלו היא מופלאה ביחס לגילו. עוד כמה משחקים כמו אלה שהציג נגד מכבי הרצליה והפועל בני לוד ולא נוכל עוד להסתיר אותו מהתקשורת הארצית. יש לו נתונים של כוכב גדול. אני מקווה שהוא אמנם יעלה כיתה, אבל בבית ספרנו.
נדיר לראות כוח פיזי כזה אצל שחקן כל כך טכני. מבחינות מסוימות הוא מזכיר לי את כוכב העבר שלנו ציון תורג'מן, וזוהי מחמאה ענקית במילון שלי. הדר מבין היטב את השחקנים שלידו, ומשתלב היטב במשחק הקבוצתי. אין לו גינונים של כוכב מפונק ואני מקווה שזה ימשך. הדר מציג אתגר גדול למאמן קטמון בני בן זקן. אם בן-זקן ישכיל לווסת את הכישרון הזה אבל לתת לו לבוא לידי ביטוי, קטמון תשגשג. יש להודות שנוכחותו הפיחה רוח חיים גם באיציק כהן, שמוצא יותר שטח לבעוט לשער.
2. מאמן בית"ר שרון מימר הוא איש צעיר יחסית, נעים הליכות ושאפתני. בכל הנוגע לכישורים הוא לא עולה ולא נופל מאף מאמן בליגה, למעט אולי יוסי אבוקסיס. עם זאת, הוא נוטה יותר לכדורגל התקפי, המתאים יותר לאתוס הכדורגל של עירנו. יש עתה לבית"ר יותר רוח קבוצתית ושמחת חיים. רן בן שמעון מבין אולי בכדורגל אבל הוא ירש מהפטרון שלו אברם גרנט את המורבידיות זעומת הפנים. כדורגל משעמם תחת שרביטו של מאמן משמים, זוהי נוסחה לא מוצלחת.
אנחנו מכירים את בית"ר ואת אוהדיה, ולכן מודעים לכך שחינו של מימר יתפוגג אחרי כמה הפסדים. בינתיים ירח הדבש נמשך, וגם מאמן נחמד הוא נכס.
3. גם אחרי הניצחון היפה של בני יהודה בשבת נגד הפועל תל-אביב יש להודות שהקבוצה מגלה יכולת בינונית ברוב המשחקים. היציעים שלה דלילים יחסית, ורוח הלחימה שאפיינה אותה בעבר נעלמת בהדרגה. חברים מהשכונה מסבירים שרבים מוותיקי האוהדים עזבו אותה לערי הלוויין, ומצאו להם קבוצות חלופיות. בשכונה מסתובבים עתה תושבים חדשים שאין להם מושג מיהי בני יהודה. דווקא בשמשון תל אביב החדשה מתחולל שינוי, אולי אפילו רנסנס, אבל בני יהודה דבקה, ובצדק, במעמד שלה כקבוצת הפרברים המובילה בכדורגל הישראלי. לדעתי יש לשקול חזרה למגרש הישן בשכונה, ואולי למצוא דרך לקרב את התושבים החדשים, בעיקר את הצעירים שבהם, לקבוצה.
