בערב עגום ביותר של ג'רום דייסון וקרטיס ג'רלס (17 נקודות משותפות באחוזים מחרידים של 7 מ־23) ואפס קרדיט שקיבל אמארה סטודמאייר מצד השופטים, לא פלא שהפועל סיימה את המשחק נגד ולנסיה, הראשון בסדרת חצי גמר היורוקאפ, עם 15 הפרש בראש ועוד יותר מטריד, עם ביטחון עצמי ירוד לקראת המשחק השני בסדרה, שיתקיים היום, שממנו אולי יהיה אפשר לחזור למשחק שלישי בוולנסיה, אבל בשביל שזה יקרה הפועל תהיה חייבת להיות בשיאה.
ולנסיה הראתה מדוע היא אחת הקבוצות הטובות ביורוקאפ ובספרד, הבהירה למה ההפסד הבית האחרון שלה היה מקרי נגד הפועל אי שם בחודש אוקטובר בירושלים והוכיחה, לפחות לי, עד כמה הסיכויים נוטים לטובתה. הספרדים עולים על הפועל ברוב הפרמטרים ובהיעדרו של בריאן רנדל הפצוע, ולבטח נוכח כושרו האיום של ליאור אליהו חסר הביטחון, אין להפועל יותר מדי סיכוי וניצחון היום יהיה מבחינתי הפתעה גדולה.
הפועל של אורי אלון רחוקה אמנם סדרה אחת מהופעה בגמר היורוקאפ, שזה יהיה הישג עצום, אולם נדמה שחלומו של אלון להגיע ליורוליג נראה היום רחוק.
הבדלי הכוחות והרמות בין הפועל לבין ולנסיה ברורים ונוטים בגדול לטובת הספרדים, וללא התעלות יוצאת דופן היום העונה האירופית של האדומים תיגמר.
ועדיין, אפשר לקוות להצגה של ממש מצד האדומים ולחיסול של הכוכבים הספרדים, בראשות סן אמטריו, כדי לחזור למשחק שלישי ביום רביעי הקרוב ולנסות לחולל בו את הנס.
שרון מימר, שכל כך הרבה כתרים נקשרו לראשו באחרונה, יהיה – במידה ויפסיד למכבי פתח תקוה במוצאי שבת, במאזן 4:4. הבנתם את זה?
רק נקודה מפרידה בין הקו האדום לבין האדומים מקרית היובל והמפולת של הפועל נמשכת. למישהו בכלל איכפת חוץ מכמה משוגעים שנשארו?
