המשחק מול מכבי תל אביב ביום שני האחרון הבהיר סופית – גם לפנטזיונרים שבינינו – שאליפות בית"ר לא תיקח השנה. זה לא רק העובדה שהפער ממכבי תל אביב נותר כשהיה, אלא בעיקר מדובר בדרך, ביכולת, בדמויות שישבו על הספסל הבית"רי.
רוני לוי, כנראה בשל הזיכרון הכואב מהתבוסה הביתית למכבי בסיבוב הקודם ובשל החיסורים של שחקני מפתח, בחר בגישה הגנתית – שלא לומר תבוסתנית. "בית"ר בניגוד לחיפה לא באה לנצח", אמר בסיום מאמן מכבי ולדימיר איביץ' וצדק בכל מילה. רוני לוי חיפש לצאת בשלום מהמשחק הזה – והצליח יחסית.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אבל הסוגיה הבוערת והכואבת ביותר מהמשחק ביום שני לא היה הבונקר של בית"ר וגם לא התוצאה הסופית – את הכותרת תפס גדי קינדה. האם הפרסומים השונים בנושא קינדה, שהביאו חששות מתוך בית"ר על כך שקינדה העדיף שלא לסכן את עצמו בשל אפשרות המעבר לחו"ל, נכונים?
קינדה, ואת זה חשוב לומר, סוחב פציעה. במהלך כל השבוע האחרון, עוד לפני שאופציית מכירתו כבר בינואר הקרוב עלתה, היה ספק באשר לשיתופו. ועל כן עולה השאלה האם הפרסומים הללו נכונים. בכל מקרה, ראשי בית"ר חייבים לזמן את קינדה לשיחה נוקבת כדי להבין את הדברים.
אם הפנים של קינדה הם באמת לעזיבת בית"ר כבר בינואר, אז הוא צריך לבוא ולומר את זה כמו גבר. לשים דברים על השולחן ולא ללכת סחור-סחור. בית"ר נתנה לו השנה את הבמה, הוא פרץ בזכותה, ועל כן מגיעה לקבוצה קצת יותר כבוד.
***
סוגיה נוספת שמטרידה מאוד את ראשי בית"ר קשורה למיעוט הקהל במשחקי הבית. זה צורם לעין וזה עצוב וכואב. אחת הבעיות המרכזיות היא שחלק גדול מהקהל של בית"ר כיום הוא לא ירושלמי, ואני תוהה לאן נעלמו הירושלמים? איפה הימים שבהם תושבי העיר היו ממלאים את טדי?
רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)
אמנם ישנן נסיבות מקלות – דרכי ההגעה לטדי ובעיות החניה באזור זועקות לשמיים. מספיק לראות את התגובות של האוהדים והתקשורת אחרי משחקים של נבחרת ישראל בטדי כדי להבין עד כמה המצב קשה. במשחקים של בית"ר נוצרים פקקים מטורפים לפני ואחרי המשחק, אין חניה מסודר ומספקת, ניתנים דוחות על חניה מהמשטרה וכל זה ביחד מרחיק אוהדים מהמגרשים. ולמרות זאת – הקהל חייב לחזור ולמלא את היציעים, בלי להתפנק וגם אם זה אומר ללכת קצת יותר ברגל. הרי פעם, בימי ימק"א העליזים, כמעט אף אחד לא היה מגיע עם רכב. כולם היו מגיעים ברגל וממלאים את המגרש בכל מזג האוויר.
גם לבית"ר כמועדון יש מה לעשות. למשל, הענקת כניסה חינם לילדים עד גיל 13. מהלך כזה יביא אלפי ילדים ליציעים, ואותם הילדים של היום הם האוהדים שימלאו מחר את היציעים.
בנוסף, ניתן ליצור קשר עם המתנ"סים העירוניים, לחלק לילדים ולמשפחות הירושלמיות כרטיסים, אפילו לסדר להם הסעה משכונות מרוחקות (בשיתוף העירייה) וכך למלא עוד יציע. ישנם עוד הרבה דרכים שיווקים להחזיר את הקהל הירושלמי למשחקים, הנהלת בית"ר צריכה רק להרים את הכפפה. כרטיס בית"ריסט זה נחמד, אבל הצהובים-שחורים חייבים לחזק את הקשר עם הקהילה, עם השכונות, שפעם היוו את בסיס הכוח הגדול של המועדון.
