צריך להיות אמיתי ולהגיד: הגביע הזה של הפועל ירושלים פתח לי את התיאבון. אני מניח שגם לכם. הרי אם נהיה כנים לרגע, 6 דקות טובות מול הפועל חולון בחצי הגמר ועוד 7 דקות נפלאות מול מכבי ראשון לציון בגמר, הספיקו בשביל החבר'ה הנפלאים של עודד קטש להחזיר לירושלים את הגביע אחרי 11 שנים.
הפועל ירושלים של השנה מציגה כדורסל מעולם אחר. חכם, מהיר, אינטליגנטי ועם לא מעט דקות של שואו. זאת גם הסיבה בגללה 13 דקות בשלושה ימים הספיקו לה בשביל לזכות בתואר. ברמת הכישרון והיכולת, האדומים גדולים על הליגה שלנו. כן, גם על מכבי תל אביב. בטח אם יהושפט יקבל תעודת זהות כחולה ואם כריס ג'ונסון יגיע למאני טיים במאי כשהוא כשיר. כשגיא הראל את אייל חומסקי מדברים על תלכיד חברתי מדהים ואנשים יוצאי דופן – הם צודקים בכל מילה, וזאת הסיבה שבגללה נפתח לי התיאבון.
- גם בהפועל לא מסתפקים רק בגביע
- טיישון תומאס בטוח שהפועל פייבוריטית בגביע
- הפועל כבר סימנה שחקן לעונה הבאה
הגביע, מבחינתי, הוא המנה הראשונה. למנה העיקרית אשמח לקבל את גביע אירופה לאלופות. נכון, זאת כבר משימה יותר קשה, אבל בשביל מנה עיקרית צריך לעבוד. אם הפיינל פור של ליגת האלופות יהיה בארנה, זאת בהחלט משימה אפשרית. אגב, אפרופו אירופה, לי מרגיש שעם סגל כזה, אפשר היה לרוץ רחוק גם ביורוקאפ. לא יודע עם עד הסוף, אבל כמות הכישרון שיש לקטש על הפרקט היתה מספיקה לפחות לפיינל 8 של הגביע השני בחשיבותו בכדורסל. אולי בשנה הבאה?
אסף אפל (צילום: פרטי)
ומה עם אליפות לקינוח? בשביל שזה יקרה – חייב, פשוט חייב, להביא את הפיינל פור לארנה, שזה אומר לסיים את העונה הסדירה במקום הראשון. אם בעבר האדומים הספיקו לפשל באולמם הביתי ברגעי האמת (אליפות וגביע), הרי שהשנה, נראה שהארנה היא כוח בלתי רגיל שיאפשר להפועל לנצח כאן כל קבוצה. יש עוד מספיק משחקים בשביל להבטיח את המקום הראשון בליגה. ותאמינו לי, אם זה יקרה, קבוצות שיעלו לפה לקרב על האליפות יתחילו לשקשק כבר בשער הגיא. ממש כמו פעם.
לסיום, מילה על החגיגות. אז נכון שהיה קצת קר וגשום והתקבלה החלטה לוותר על ספרא, לחגוג בארנה ומשם להמשיך למועדון ירושלמי, אבל "החגיגה" האמיתית היתה זאת של חומסקי, שלקח את הגביע לקברם של האחים הירשנזון. כי כזאת היא הפועל שלנו, קבוצה שגם ברגעים הכי יפים שלה, לא שוכחת את אלה שבזכותם, ואולי אפילו בגללם, אנחנו פה. שאפו.
