אתרים נסתרים בירושלים: אנדרטת הנצחה ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

בסמוך לבית הקברות לחללי צה"ל בהר הרצל הוקם אתר זיכרון מרשים המוקדש לזכרם של כ-4,000 יהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל. יהדות אתיופיה, המכונה גם "ביתא ישראל", שילמה מחיר כבד בדרכה לארץ. את האתר המרשים, שעלותו היתה 3.5 מיליון שקל, מימנו ההסתדרות הציונית העולמית, המשרד לקליטת עלייה ומשרד הביטחון. האתר בהר הרצל נחנך בשנת 2007, ומאז בכ"ח באייר, ב'יום ירושלים', מתקיים בו מדי שנה טקס אזכרה ממלכתי.

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

האתר בהר הרצל נותן ביטוי מרגש לטרגדיה שפקדה את העדה האתיופית בדרכה למימוש חלום רב-דורות לשוב לירושלים – היא ציון – ולהתאחד עם שאר קהילות ישראל. בשנת 1979 עזבו אלפים בחשאי את כפריהם באתיופיה. הם התארגנו בחופזה למסע לישראל, ובדרכם, שעברה בסודאן, נספו כ-4,000 מהם ברעב, במחלות ובהתקפות של שודדים. הם עברו ברגל מרחק של כ-600 ק"מ במסלול הררי ומדברי, בשמש קופחת ובקור מקפיא. קהילה שלמה, בנעריה ובזקניה, טיפסה על הרים וחצתה נהרות. מתים רבים נקברו לצדי הדרך. הם הגיעו לסודאן חסרי כל, ושהו במחנות ארעיים, באוהלים עלובים ומתפוררים. ההמתנה הארוכה בתנאי תברואה קשים גרמה אף היא לתמותה רבה. בשנת 1983 היו במחנות מגפות קטלניות. בשנת 1984 התקיים "מבצע משה", מבצע ממלכתי שבמסגרתו הועלו 8,000 מיהודי אתיופיה ארצה ברכבת אווירית של מטוסים ישראליים. בגלל פרסום המבצע בטרם עת משפחות רבות נשארו מאחור, קרועות ומפולגות. ב"מבצע שלמה", שהיה בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, הגיעו ארצה עוד כ-15 אלף מהם ברכבת אווירית נוספת.

האנדרטה בהר הרצל תוכננה על ידי האדריכל הירושלמי גבריאל קרטס, בהתייעצות עם נציגי העדה האתיופית. בתהליך התכנון הוא התבסס על סרטי וידאו של עולים מאתיופיה, שחזרו לבקר את הכפרים שעזבו. האנדרטה מדמה כפר אתיופי, מספרת סיפורים נוגעים ללב על סבלות הדרך, ומאפשרת הזדהות עם ציבור גדול שעזב חיים כפריים פשוטים ושקטים ונקלע לסבל לא יאומן.

בכניסה לאתר ההנצחה ניצב לוח אבן המגולל בשלוש שפות – עברית, אמהרית ואנגלית – את סיפורה של העדה האתיופית, שמאז גלות בית ראשון היתה מונעת על ידי חלום השיבה לציון, עד שגמרה אומר לקום ולעלות. במבואות האתר נטועה קבוצת עצי זית המייצגים את הכמיהה לירושלים. האתר כולו משוקע במדרון עם טרסות טבעיות. בתחתיתו ישנה רחבה להתייחדות עם הנספים, ובחלקו העליון נבנה תיאטרון עם מושבי אבן לכנסים.

הצמחייה המקיפה אותה היא "עשב פאמפס" בעל תפרחת גבוהה ומכסיפה דמוית צמחי קנה וסוף, ויוצרת אפקט של כפר אפריקאי שהיה ונעלם. בתי הכפר הריקים שנעזבו נראים אטומים. תלוליות האבן מועצבות בהשראת
קבריהם של אלה שמתו בדרך ובסודאן. הבקתה המרכזית, שהיא ביתן הסיפורים האישיים, נבנתה כחצויה, והפנים החלול שלה מועצב כבית מגורים מסורתי באתיופיה. על קירותיו ועל גבי לוחות אבן חקוקים סיפורים אישיים שלוקטו מהעולים. ארבעה סיפורים חקוקים שם: ילד המתאר את היציאה לדרך מכפר אתיופי, עדות אחד מראשי הקבוצה על תלאות הדרך, תיאור החיים האיומים בסודאן המכונה "זיכרונות של אימא", והתרגשותו של 'קייס' בעת העלייה למטוסים לישראל. האיורים נעשו על ידי מעצב גרפי ממוצא אתיופי.

עמודי הזיכרון באנדרטה להנצחת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

14 עמודי האבן השחורים הפזורים ברחבה שבחזית ביתני הכפר נוטים באלכסון, כסמל לבני העדה, שיצאו בזקיפות קומה מאתיופיה לכיוון ירושלים, אך בדרך שחה קומתם בשל הסבל שעברו. על עמודי הבזלת חקוקים שמות הנספים. וקרובי משפחתם מניחים עליהם חלוקי נחל לבנים, המבליטים את הקשר שלהם לאדמת הארץ המובטחת.

הקמת אנדרטת ההנצחה היא חלק מהמאמץ לקרב את סיפור יהדות אתיופיה למורשת התרבות בישראל. במטרה זאת הוקם גם המרכז הממלכתי למורשת קהילה זו בירושלים. סופרי העדה ופעיליה מקדמים באמצעות המתנס"ים פרויקט הנקרא "סיפור על הדרך".

ד"ר אקרמן הוא מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים", "ירושלים המסתורית – 99 אתרים חבויים"