הפועל קטמון שמה את המיני משברון מאחוריה, ואם הדברים נכתבים דווקא אחרי התיקו המאכזב מול בני סכנין זה אומר הרבה.
נכון, ביום שני הקבוצה של זיו אריה יכולה היתה לעלות למקום השני על חשבון עירוני ראשון לציון, שלאחרונה מראה נסיגה ביכולת ובתוצאות (הפסד לקטמון, תבוסה למכבי פתח תקוה), אבל גם צמצום הפער לנקודה אחת בלבד הוא בשורה טובה עבור אוהדי קטמון ואולי אף טובה יותר. נכון להיום חלום העלייה שריר וקיים, גם אם הוא לא המטרה העיקרית המוצהרת, והמקום השלישי מונע לחץ מיותר.
העובדה שקטמון נמצאת בצמרת ולא בחלקים המשעממים יותר של הטבלה, נותנת תקווה ועניין לאוהדים גם בעונה שבה קטמון הפחיתה משמעותית את התקציב והורידה את רף הציפיות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
התוצאות, אם כן, בהחלט משביעות רצון ומעודדות, אבל היכולת הרבה פחות. הכדורגל שמציגה קטמון הוא לא מהמשובחים, גם לא בסטנדרטים של הליגה הלאומית. הדגש בקטמון הוא בעיקר על הגנה והדבר בולט ומשפיע מאוד על משחק ההתקפה – שלמרות כישרון לא מועט בחלק הקדמי לא בא כמעט לידי ביטוי. מעבר לכך, התפוקה של וילי אגאדה וההשפעה שלו על המשחק ירדה משמעותית, וזה חומר למחשבה עבור המאמן והמועדון כולו.
הגישה של זיו אריה, כאמור, היא הגנתית ואפשר לראות את כל השחקנים ללא יוצא מן הכלל משתתפים במאמץ. המטרה של קטמון היא קודם כל לא לספוג שער כשהנתונים הסטטיסטיים מגבים זאת, כשהקבוצה ספגה עד כה 12 שערים בלבד, 0.7 שערים בלבד ממוצע ספיגה למשחק – הנמוך בליגה. לכך אחראי במידה רבה השוער הניגרי המצויין אדלאיי אדביו, שממשיך להפגין יכולת טובה.
האג'נדה של אריה, מובילה לכך שלא פעם כשקטמון מוליכה היא נסוגה לאחור, מסתגרת ובעיקר מנסה לשמור על שערה ועל שער היתרון. הפחד לאבד את היתרון משתק אותה או לכל הפחות מונע ממנה לצאת קדימה. בסיטואציה הנוכחית שבה נמצאת קטמון, על זיו אריה לנסות ולחרוג מהתפיסה הנסוגה ולהעז יותר – אני לא מצפה לכדורגל אטרקטיבי במיוחד, אחרי הכל מדובר בליגה הלאומית, אבל אריה צריך לאפשר לשחקניו לצאת יותר קדימה, ללחוץ גבוה ולשלוח יותר שחקנים לחלק הקדמי. כך או כך, אפשר להעריך את קטמון שבשלב הזה של העונה נמצאת במאבק העלייה, גם אם לפעמים נדמה שהיא יותר נקלעה לסיטואציה מאשר יצרה אותה וכוונת העלייה לא ממש נמצאים שם.
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
חלון ההעברות של ינואר מתקרב, ומיטב קבוצות ארצנו אוהבות לשנות את סגל השחקנים, לשחרר ולהחתים שחקנים. בחלון שעבר הוחתמו בקטמון שחקנים שעשו הרבה יותר נזק מתועלת.
אני יודע שעל הצוות המקצועי יש לחץ מצד אנשי מפתח במועדון לחזק את הקבוצה בצורה משמעותית, אחרי הכל בקטמון, למרות הפחתת התקציב יש את האפשרויות הכלכליות, אבל אני כלל לא בטוח שנכון להיכנס למלכודת הזאת ולהחתים שחקנים בכירים. אם הצוות המקצועי חושב שיש לחזק חלק מסוים, וממה שאני מבין ישנו רצון לחזק את הקישור האחורי, הרי שאפשר לעשות "החתמה נקודתית", אבל רצוי שלא תהיה נוצצת מדי שתמשוך אש, אלא שחקן שישתלב בתוך המרקם העדין והצעיר שבנו השנה שי אהרון וזיו אריה.
