ברור לכולם כבר עכשיו שהחל מהעונה הבאה הכדורגל הישראלי יצטרך להתרגל לסכומים הרבה יותר נמוכים ממה שהיה עד כה, גם סכומי הכסף שיוציאו הקבוצות עבור רכש וגם המשכורות שיקבלו השחקנים.
לכאורה מצב מפחיד ולא ידוע, אני חושב שתקופה כזאת יכולה להיות הזדמנות עבור בית״ר להתחבר מחדש לשורשים ולערכים הבית״רים. בסיטואציה שאליה עולם הכדורגל ייכנס – שחקני נוער משובחים הם נכס הרבה יותר יקר משהיו עד כה, בית״ר חייבת לחזור ולהשקיע במחלקת הנוער של המועדון שלצערנו רחוקה מאוד מהטופ של מחלקות הנוער בארץ, קטמון ונורדיה נוגסות בחלקים גדולים מדי מן הכישרונות הירושלמים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
תחת משה חוגג הוקמו בתי ספר לכדורגל ברחבי הארץ, וזה צעד מבורך, אבל הילדים הירושלמיים הם הלחם והחמאה של מחלקת הנוער וגם של הקבוצה הבוגרת בעתיד.
יש הרבה כישרונות בקבוצת הנוער או שמושאלים לקבוצות בליגה הלאומית, והם יכולים לעזור לנו בעונת מעבר כמו שאני מאמין שהעונה הבאה תהיה. ואלה שמות:
עוזיאל פרדו, שחקן מאוד כשרוני שמושאל להפועל אשקלון מהליגה הלאומית ועשה שם חיל עד הפגרה; רועי פדידה שמושאל להפועל קטמון והיה לאחד הכובשים המחוננים בנוער; עוז סיטון, שכבר קיבל פירורי דקות בקבוצה הבוגרת ומושאל להכח עמידר רמת גן; הילדים שמשחקים עם הנוער ומתאמנים עם הבוגרת אביאל זרגרי, רוי דוגה, ליאון מזרחי ודוד דגו.
יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)
הזהות הירושלמית היא חשובה ומשמעותית. קחו לדוגמא את אופיר קריאף, דן איינבינדר, דוד קלטינס וטל כחילה – אולי לא מדובר בשחקנים הטובים בארץ, אבל אלו הם שחקנים שלקהל כיף להזדהות ולאהוב אותם. אני חושב שכל אחד מן הארבעה, בדומה לכל יוצא מחלקת הנוער, טוב בבית״ר בשתי רמות מאשר אותו שחקן מחוץ למועדון.
בעולם שאחרי מגפת הקורונה – בית״ר תצטרך לשים לב לשני פרמטרים שיחברו בין הקבוצה לבין הקהל: הראשון, שילוב שחקני נוער בעלי זהות בית״רית, מאסנו בשכירי חרב או בזרים שמתעקשים לא להתחבר למועדון; והשני הוא כדורגל התקפי ומלהיב.
לפי הדיווחים האחרונים רוני לוי אמור להמשיך בבית״ר. רוני מאמן מצוין, אבל לדעתי הוא נמצא בקבוצת המאמנים המצוינים שהסגנון שלהם לא מתאים לבית״ר, לצידם של יוסי אבוקסיס וברק בכר. אם הוא רוצה לשנות את האנטגוניזם כלפיו למרות התוצאות, הוא יהיה חייב לשנות את הגישה ואת סגנון המשחק. בימים אלה גם אני, כמו כולם, מוצא את עצמי רואה תקצירי עבר של בית״ר. ראיתי השבוע את ה-2:4 של בית"ר על סכנין מהעונה של בני בן זקן, ואמרתי לעצמי שהלוואי וככה בית״ר הייתה משחקת כל משחק. אמנם הפקרות הגנתית משוועת, אבל זה דבר שנסלח בקלות ביציעי טדי בתנאי שניתנת לו קונטרה בדמות משחק התקפה חסר פשרות. בית״ר תקפה בחמת זעם עם כל הכלים העומדים לרשותה, כל שער היה יותר יפה מהשני וההזדמנויות לא חדלו לרגע.
הקהל הבית״רי תמיד יעדיף ניצחון 2:4 על 0:1, ואם אנחנו מובילים מול קבוצה חלשה מאיתנו הקהל רוצה לדרוס ולא להסתגר ולשמור על הניצחון הדחוק. אני בטוח שרוני יגיע חכם יותר לעונה הבאה ואם לא הוא יכול להתייעץ עם אלי גוטמן שבוודאי יגיד לו: דברים שנחשבים הצלחה בכל מקום אחר יכולים בקלות להיחשב לכישלון בבית״ר.
