כשאהדה גוברת על זהות: פוליטיקאים מחפשים לייקים במקום משמעות

השאלה הזו מעסיקה אותי יותר ויותר בימים האחרונים: איפה סדר העדיפויות שלנו? אני תוהה לגביה כשאני עד לתופעה מוזרה ומקוממת במרחב הציבורי. פוליטיקאים מקומיים ממהרים להציע יוזמות להנצחה עירונית של צ'ארלי קירק ז"ל, איש תקשורת אמריקאי, שנרצח בארצו. ההתמקדות בו, בעיניי, ממחישה את עליית הפופוליזם אל מול הרציונליזם ומקורה בהתמכרות של נבחרי ציבור לציד לייקים ופופולריות ברשתות החברתיות. אין ספק שקירק ז"ל היה חייל חשוב בצבא ההסברה, אולי אפילו מ"פ, ויש שיאמרו אף בדרגת אלוף, ודאג להשמיע קול תומך לישראל וציונות. אלא שמנגד, היו לו גם דעות קשות בנושאים אחרים כמו מגדר ועוד. הוא לא ישראלי, לא יהודי, וההתמקדות בו, דווקא כאן בישראל, מריחה בעיקר מפופוליזם זול.

בירושלים, בירת ישראל, הגיעה ההצעה הזו לשיא אבסורדי כאשר חבר מועצת העירייה הציע לקרוא רחוב, כיכר או מוסד חינוכי על שמו של קירק ז"ל. כשאנו רואים יוזמות כאלה, קשה שלא לתהות: האם שכחנו לרגע איפה אנחנו חיים? האם שכחנו את מלחמת "חרבות ברזל" ואת המחיר הכבד ששילמנו?

מעל 900 נופלים, גיבורות וגיבורים, שאיבדו את חייהם למען ביטחון המדינה שלנו. אלו בנים ובנות של העם שלנו, שמותיהם חקוקים בזיכרון הלאומי ובליבן של משפחותיהם השכולות.

אני, כאדם חילוני שאינו מתפלל, מוצא את עצמי נושא תפילה אחת בכל יום: תפילה להצלחתם של עשרות אלפי חיילי צה"ל בשדה הקרב. תפילה שינחיתו את המכה הסופית, שיכריעו את האויב אחת ולתמיד וישובו בשלום לביתם.

הנצחה ראויה, הולמת ומכבדת, צריכה להתחיל בבית. היא צריכה להתרחש בעירייה שלנו, בכיכרות שלנו ובבתי הספר של ילדינו. שם, במרחב הציבורי, ראוי להנכיח את זכרם של הנופלים שלנו, אותם אלו שהגנו בגופם על הבית, ולא של מישהו מחו"ל, יהיה חשוב ככל שיהיה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הביקורת צריכה להכות בחוזקה גם על דלתות השלטון המרכזי. כאשר הקרקס הפוליטי עסוק בוויכוח המביש על חוק הגיוס, הכאב של הציבור נדחק לשוליים. במקום להשקיע משאבי עתק בקרבות פנים, היתה זו חובתם המוסרית והלאומית של נבחרי הציבור לנתב את האנרגיות להנצחת הנופלים ולדאגה לפצועינו. ההנצחה היא אינה רק קריאת רחוב, אלא צו השעה לאומי שמתחיל ונגמר באחריות השלטון, שנדמה כי איבד אותה מזמן.

מסקנה: דרך הפילטר הנכון – לא דרך הפילטר של הסטורי באינסטגרם

סדר העדיפויות הלאומי שלנו מוצב בפנינו בבירור: הנצחה אינה מותרות, אלא חובה מוסרית. הצעות כמו קריאת רחוב על שמו של צ'ארלי קירק ז"ל לא רק מחטיאות את המטרה, אלא גם פוגעות בזכרם של אלו שבאמת ראויים להכרה. אדוני ראש העיר ירושלים, הגיע הזמן להתנגד בתוקף להצעות פופוליסטיות אלו ולפעול למען הדבר הנכון. ירושלים, העיר ששילמה את המחיר היקר ביותר ומספר חלליה הוא הגדול בארץ, צריכה להוביל את המאמץ הלאומי. הנצחתו של כל חלל וחלל היא משימה שלעולם לא תגיע לסיומה, ועל כן עלינו להנציח אותם כמה שיותר ובכל דרך אפשרית. יפה שעה אחת קודם.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

• הכותב הוא ירושלמי, יועץ תקשורת, התמודד בעבר למועצת העיר