מתמודד עם מוגבלות ובלי מעצורים: הירושלמי שכובש את הטיקטוק

הוא נולד בצרפת ועלה ביחד עם הוריו לארץ בגיל 10, הישר לשכונת קטמון שם עדיין מתגוררים הוריו, במקביל להוסטל מבשרת ציון שבו הוא מתגורר. כבר חמש שנים שהוא פעיל ברשתות החברתיות, בעיקר בטיקטוק, שם הוא מפרסם סרטוני ריקוד ותוכן שמטרתו אחת: לשמח אנשים.

"החלום שלי להיות מפורסם", הוא מסביר בשיחה עם "כל העיר", "אני ציוני ואוהב לשמח את עם ישראל. אני רוצה להביא אחדות – שכולם יהיו שווים ושיכבדו אחד את השני".

הפריצה הגדולה הגיעה לאחרונה, כשאחד הסרטונים שלו הפך לוויראלי וצבר, כאמור, למעלה מ-1.7 מיליון צפיות – הישג מרשים לכל יוצר תוכן, ובמיוחד עבור מי שפועל מתוך שליחות אישית עמוקה.

ללוש לא מסתפק רק בריקודים. מבחינתו, מדובר במשימה של ממש: "מי שמדוכא בגלל המלחמה, אני מנסה להרים לו את מצב הרוח. כל מי שרוצה יכול להתקשר אליי, אני אשמח אותו. זה התפקיד שלי".

לעמוד הטיקטוק של יונה ללוש

לצד הפעילות ברשת, הוא מנהל שגרת חיים מלאה: עובד בקונדיטוריה במושב אורה, שם הוא מכין עוגות ועוגיות ומתפרנס בכבוד כבר כשנה. "אני בחור שמח שאוהב לעזור – זו השליחות שלי בעולם", הוא אומר. אחת לשבוע או שבועיים הוא גם עולה ללייב בטיקטוק עם מוזיקה ישראלית, מזרחית וקצבית, וממשיך לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב: להפיץ שמחה.

כמו כל דמות ברשת, גם ללוש נחשף לתגובות פחות נעימות, אך הוא מסרב לתת להן להשפיע עליו: "אני מקבל גם תגובות לא טובות, אבל לא מתייחס. אני עושה מה שאני אוהב והולך עם החלום שלי. אף אחד לא צריך לעצור את עצמו בגלל מה שאחרים אומרים. זה מסר חשוב והרבה אנשים שואבים ממני השראה בעניין הזה וגם אומרים לי. אני לא חושש מהתגובות ואף אחד לא יעצור אותי", הוא מבהיר בנחישות רבה ומרשימה.

אוהדי הפועל ירושלים מכירים אותו היטב, ללוש הוא אוהד שרוף, פעיל בפורומים השונים של הקבוצה ומגיע למשחקים. גם שם הוא שומר על אופטימיות זהירה למרות מצבה הלא טוב של האדומים: "נקווה שנישאר בליגה. חבל שלא ניצחנו את ריינה, זו הייתה הזדמנות לברוח מהתחתית. נקווה לסוף טוב".

לסיום, המסר שלו ברור ופשוט, אבל עוצמתי: "לא משנה אם אדם מוגבל, שמן או רזה, צריך לאהוב ולכבד אחד את השני. זו המטרה שלי. שכל אחד יאהב את השני בלי קשר למי שהוא. כולנו שווים".