לפני כחמש שנים, ערב יום ירושלים 2021, חודשה ונפתחה תעלת הקשר הסודית שחיברה בין השנים 1947 ל-1948 את הר ציון עם מערב העיר. הר ציון נכבש על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח ב-18 במאי 1948, כחלק מהמאמץ לחבור לרובע היהודי המנותק ולהצילו. הרובע נפל בסופו של דבר בידי הלגיון הירדני, אך הר ציון נותר בתחום ישראל, על מקומותיו הקדושים כמו קבר דוד, חדר הסעודה האחרונה וככנסיית הדורמיציון. הר ציון היה למובלעת נצורה, והקשר עמו בזמן המלחמה, ובמשך 19 שנה עד איחוד ירושלים ב-1967, היה כרוך בקושי רב.
העלייה במדרגות להר הייתה מייגעת ותלולה, וכדי לעלות להר ציון היה צורך לחצות את גיא בן הינום, שחלקו היה בשטח ההפקר. הירדנים שישבו על החומות יכלו לחסום באש את הגישה להר. כך עלה הרעיון הנועז לחפור תעלת תת-קרקעית סמויה בסמוך למדרגות הנקראות עד היום "מעלות בוני" – על שם בני מהרשק, איש הפלמ"ח שהיה קצין התרבות וההסברה של "גדוד הפורצים" שכבש את ההר.
התעלה הייתה צרה, מדופנת בבטון ומכוסה בפחים שעליהם פוזרה שכבת אדמה דקה להסוואה. הירדנים לא הרגישו בתעלה החבויה, שדרכה הוברחו להר עד 1967 נשקים, אספקה ותגבורת ללוחמים. סמוך למנהרה ניתן להבחין עד היום בשרידי המדרגות, ששימשו עולי רגל במיוחד בחג השבועות כדי לטפס בדרך קשה ותלולה להר ציון, שהוא לפי המסורת יום פטירתו של דוד המלך, שגם לפי אמונה זו קבור בהר.
הכניסה לתעלת הקשר (צילום: אדם אקרמן)
פרויקט השיקום שמתחבר לגיבור המיגונית
התעלה נחפרה בין ימין משה ומשכנות שאננים ועד גרם המדרגות "מעלות בוני", ומשם עד הכניסה לבית הספר גובאט (כיום הקולג' האמריקאי "ארץ הצבי"), שעל מורדותיו המערביים של הר ציון. אורך התעלה המקורית היה 160 מטר. לאחר מלחמת ששת הימים נהרס חלקה הראשון של המנהרה, ממשכנות שאננים ועד צומת הרחובות חטיבת ירושלים, דרך חברון ומעלה השלום. החלק הנותר, מהצומת ועד להר ציון, באורך של כ-50 מטר, התמלא בעפר וחלקו קרס.
בפרויקט השיקום בעלות של למעלה מ-2 מיליון שקל, שהושקעו על ידי משרד ירושלים ומורשת והחברה לפיתוח ירושלים (פמ"י), סוכם לשמר ולשפץ את התעלה. הוחלט לפתוח את המעבר הסודי שנותר ולהפכו לאתר מורשת גבורה, הממחיש את המציאות הירושלמית המורכבת בתקופת "הקו העירוני", כאשר העיר הייתה מחולקת.
למתכנן שיקום התעלה נבחר האדריכל הירושלמי משה שפירא, שתיכנן בשנת 2023 גם את גשר החבלים מעל גיא בן הינום. יצוין כי משה שפירא הוא אביו של ענר שפירא ז"ל, גיבור המיגונית מה-7 באוקטובר 2023, שסיפורו הפך למורשת עוז ותעצומות נפש כאשר הדף בידיו שמונה רימונים שנזרקו לעברו בפתחה של המיגונית בה נמלט, והציל את חבריו עד שנהרג מירי RPG.
במסגרת העבודה הנוכחית הוכשר בכניסה לתעלה מקום להתכנסות והסבר לקבוצות מטיילים. גופי תאורה הוצבו בפנים, ריצפת התעלה יושרה ליצירת מדרך בטיחותי והותקנו מאחזי יד. על גג הברזל שהותקן במקום הפחים נחתכו שמות ורשימות שונים, כך שאור השמש החודר דרך השמות המגולפים מרצד על הקירות ומקשט אותן. על מנת לאפשר הליכה גם בחשכה, הוארה התעלה בתאורה מיוחדת המבקיעה בלילה כלפי חוץ דרך שמותיה של העיר.
השלט בכניסה לתעלת הקשר (צילום: אדם אקרמן)
ה"רכבת האווירית" הסודית מעל הגיא
המעבר בתעלה ב-1948, שהיו בו זוויות פנים חדות, לא היה קל וחלקו נעשה בכפיפה ובקצב איטי. עד מהרה התברר שהתעלה בלבד אינה מספקת לשמירת קשר רצוף עם המוצב הלחוץ בהר ציון. קצין ההנדסה של חטיבת עציוני, אוריאל חפץ, תכנן פתרון מבריק ויצירתי: רכבל חשאי עם קרונית מעל לגיא בן הינום, שחיברה בין העמדה הצבאית בבית החולים למחלות עיניים הבריטי סנט ג'ון (כיום מלון הר ציון) לבין העמדה בביה"ס גובאט.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקרונית שיכלה לשאת 250 ק"ג, עברה מרחק של 200 מטר בגובה רב מעל לגיא, במשך שתי דקות בלבד, כאשר שלושה חיילים מכל צד הפעילו ידנית את הגלגלת. על מנת שהירדנים לא יבחינו בכבל, הוא הורד מדי בוקר לקרקעית הגיא והקרונית הוכנסה פנימה והוסתרה. בשעות החשיכה נמתח הכבל מחדש למעבר הקרונית. כך נוצרה "רכבת אווירית" סמויה מעין, שפעלה חצי שנה, ובין השאר שימשה לפינוי פצועים, העברת נשק וחומרי ביצור וציוד למגיני ההר.
מ-1948 ועד מלחמת ששת הימים ביוני 1967, נשמר קיומו של המתקן והקרונית כסוד צבאי מוחלט, מתוך מחשבה לעשות בו שימוש חוזר במידת הצורך. רק בשנת 1972 פורסם קיומו של המתקן ונפתח "מוזיאון הרכבל" בתוך מלון הר ציון (בשל שיפוצים והרחבת המלון, המוזיאון סגור כעת, אך ניתן מבחוץ לראות את הקרונית התלויה באוויר).
אוריאל חפץ קיבל את פרס ביטחון ישראל על המצאותיו המתוחכמות, שבראשן היה הרכבל. בשנת 1987 במסגרת פסטיבל ישראל, זכה הרכבל לפרסום עולמי כאשר לוליין צרפתי, במופע ששודר בתחנות טלוויזיה רבות, הצליח לעבור על כבל נוסף שנמתח במקביל לכבל המקורי, ותוך החזקת מוט לשיווי משקל חצה את הגיא המפחיד.
הרכבל מעל לגיא בן הינום (צילום: אדם אקרמן)
הסליקים של "ההגנה" וגבורת אסון מעלות
במלחמת העצמאות בנה אוריאל חפץ סליקים עבור ארגון "ההגנה" להחבאת נשק מפני שלטונות המנדט. בתום המלחמה הוטל עליו לתכנן באמצעים דלים גידור למובלעת בהר הצופים שנותרה בשטח ממלכת ירדן. הוא הקים במובלעת מפעל מאולתר לגדר תיל, באמצעות רכיבים קטנים שהוברחו בדפנות כפולות על אוטובוס שהעלה "שוטרים" אל ההר אחת לשבועיים.
במסגרת עבודתו כקצין הנדסה בצה"ל, תכנן רכבל מסווה בצידו המערבי של הר הסוסיטא ברמת הגולן, ובמאי 1972 עם חטיפת מטוס סבנה, הוא נמנה על ממתכנני הפריצה הנועזת של סיירת מטכ"ל למטוס. במלחמת יום הכיפורים פעל בחזית רמת הגולן בהעברת אספקה ללוחמים ובפינוי פצועים.
בליל 15 במאי 1974, בעת שהותו בירושלים, שמע חפץ על הפיגוע הנורא במעלות, בו השתלטו מחבלים על בית ספר והחזיקו בעשרות ילדים כבני ערובה. הוא התנדב מיד ונסע עם ציוד פריצה בכדי לעזור. כאשר ראה את הקשיים בפעולת החילוץ והבחין בילדים בחלון הקומה השנייה המנסים להימלט, קרא להם לקפוץ אליו, ותפס אותם במו ידיו תחת אש והבריח אותם למקום מבטחים. כך הצליח לחלץ 17 ילדים.
פנים התעלה (צילום: אדם אקרמן)
אחד המחבלים שהבחין בפעילותו זרק לעברו רימון. חפץ נפגע קשה מאוד ונותר משותק בחלק גופו התחתון עד מותו בטרם עת בשנת 1976, בגיל 56. על מעשה זה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שבו נכתב: "על גילוי רוח ההתנדבות, אומץ לב ותושייה רבה". אוריאל חפץ זכה להוקרת ירושלים כדמות מופת, וסמטה קטנה במרכז העיר – סמוך לבית הקפה שבו הגה את רעיון הרכבל להר ציון – נקראה על שמו "נתיב הרכבל".
תעלת הקשר והרכבל הם סיפור יוצא דופן של חשיבה מחוץ לקופסה, אומץ ותעוזה שהבליטו את היצירתיות של חיל ההנדסה כבר בהיווסדו. כיום, התעלה פתוחה לקהל בכל שעות היום לסיור עצמי חופשי, בעוד שביקור עתידי במוזיאון הרכבל דורש תיאום מול בית המלון.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
אנטיוכוס
קבר דוד לא בהר ציון . זיהוי הקבר בהר ציון מאוד מאוחר . כאשר כתוב במלכים א' פרק ב' בערך כך . וישכב דוד עם אבותיו בעיר דוד . ולא בהר ציון . שבתקופת דוד , היה ""מעבר להרי החושך"" .