הפינה ההיסטורית: המאבק לשימור פנינת האדריכלות הירושלמית

מוזיאון רוקפלר, שבנייתו הסתיימה בשנת 1935, הוא יצירה מרשימה ביותר. יש הטוענים כי מדובר על אחד המבנים היפים בירושלים. הבניין נועד לשמש כמשכן הראשון המודרני, לממצאים ארכיאולוגים שנתגלו ונאספו בארץ ישראל, מהתקופה הפרהיסטורית של תרבות האדם ועד שנת. בנוסף, הוא משמש כבית למוצגים שנחשפו בחפירות, שהתנהלו באתרים היסטוריים-מקראיים מראשית המאה ה-20 ועד תום תקופת המנדט ב-1948.

המוזיאון נפתח רשמית רק ארבע שנים לאר סיום הבנייה, ב-1939, ונקרא על שם ג'ון רוקפלר הצעיר, אייל ההון האמריקאי, שתרם 2 מיליון דולר לשם הקמתו ותחזוקתו של המוזיאון. ממשלת המנדט תרמה את הקרקע, המשתרעת על פני 32 דונם, מול הפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה ובסמוך לשער הפרחים (המכונה גם שער הורדוס). נוף נהדר נשקף מהמקום אל העיר העתיקה, לעבר רכסי ארמון הנציב והר הזיתים. תכנון הבניין הופקד בידי האדריכל הבריטי אוסטין הריסון, שהיה בארץ בין השנים 1937-1922. הוא שימש כאדריכל ראשי של הממשל הבריטי ועמד בראש הצוות שתכנן, בנוסף למוזיאון רוקפלר את ארמון הנציב. בשני הבניינים שילב הריסון מרכיבים ארכיטקטוניים מזרחים ומערבים – בסגנון הקרוי אקלקטי. הוא הקדיש זמן רב ללימוד תכנון של מוזיאון מודרני לעתיקות. בשני המבנים שתכנן האלמנט הבולט הינם מגדלי הצריח, המתנשאים מעל לכניסה הראשית, והחצר הפנימית, שבה שקועה בריכת נוי.

חצר בריכת הנוי המוזנחת (צילום: אדם אקרמן)

המגדל (צריח) ברוקפלר הוא מתומן, ומעניק למבנה כולו מראה של מבצר, בעוד החללים שיצר בתוך המבנה, מזכירים כנסיות וקתדרלות אירופאיות. המראה החיצוני בכללותו של בניין רוקפלר עם המגדל שאינו גבוה מידי, ואינו מאפיל על צריחי מסגדים או כנסייות בעיר העתיקה הסמוכה הוא מכובד ומאופק ובולט באצילותו. הכל נבנה בתכנון בריטי מוקפד, תוך הבנה מעמיקה של ההקשר האורבני, התרבותי והאקלימי של ירושלים. בבניין זה ניתן למצוא את שלמות העיצוב ואיכות הביצוע, כפי שניתן לראות רק בעוד שני בניינים מתקופת המנדט: ימק"א וארמון הנציב. לצורך בנייתו  נפתחה מחצבה מיוחדת בסמוך ליריחו, לאבני ציפוי לבנות ("אבני הריסון"). בולטים בבניין הקמרונות הצולבים, ציפוי הכיפות, קשתות רחבות, הדלתות העשויות מעץ אגוז תורכי, רצפות השעם לשמירת השקט והחלונות הגבוהים לחדירת אור טבעי. בבניין הוצב ריהוט מכובד, נבנתה ספרייה מפוארת והוקם אולם ישיבות מכובד. מסגרות החלונות ועיצוב הידיות והמנעולים בבניין נעשו בלונדון, נברשות הזכוכית עוצבו מצלעות רבות וכדורי בדולח ביניהם.

מעל לכל, הבריכה היא יצירת מופת מעוררת השתאות, גם בשל המוצגים סביבה ואריחיה הצבעונים. בריכת הנוי והחצר עוצבו בהשראת ארמון בגרנדה שבספרד. בקצה הבריכה מצויה אכסדרה (מבנה חצי עגול פתוח למחצה), שקירותיו מחופים באריחים של קרמיקה ארמנית מעוטרת, שעיצב אומן הקרמיקה דוד אוהנסיאן. ברצפת האכסדרה הותקנה מזרקה, שמימיה מילאו בריכה מתומנת קטנה. בפטיו המקיף את הבריכה נמצאים מוצגים מתקופות שונות, בעיקר מהתקופות הצלבנית, היוונית והרומית, ביניהם ישנם ארונות קבורה ופסלים המרשימים בגודלם שנתגלו בארץ. משני עברי החצר נקבעו על קירות קשתות (ארקדות) עשרה תבליטי אבן המתארים את עשר התרבויות, שהשאירו יותר מכל את חותמן על תולדות ארץ ישראל: כנען, יהודה, מצרים, פניקיה, אשור/בבל/פרס, יון, רומא, הצלבנים והאסלם.

הספרייה שרוקנה מאלפי הספרים (צילום: אדם אקרמן)

הודות לציוריותה והמראה המיוחד שלה משמשת הבריכה לא פעם כמקום להפקת סדרות סרטים היסטוריים. כך למשל מספר מערכונים של הסדרה "היהודים באים" צולמו בחצר הפנימית. מקום נוסף בבניין המעורר עניין ומרשים מאוד הוא חדר הישיבות המתומן, שבמרכזו שולחן מעוגל וכתובת יוונית מצויה על גבי אריחי קרמיקה, בחלקו העליון של הקיר הסובב את החדר. הכתובת בולטת באותיותיה הגדולות, ועליה רשום האזכור ההיסטורי הראשון של המילה "ארכיאולוגיה". הכתובת היא ציטוט מאפלטון, המביא קטע משיחה שניהל סוקרטס עם אחד מתלמידיו ובה השתמש לראשונה במילה ארכיאולוגיה, לתאר את תולדות ימי קדם.

עושר ארכיאולוגי

גם דלת הכניסה הראשית למוזיאון היא יצירת אמנות, שבמרכזה תבליט מתנשא של עץ גדול המבטא את מקומה של ארץ ישראל, כנקודת מפגש בין שתי התרבויות המרכזיות של העולם הקדום – מסופוטמיה ומצרים. גזע העץ עולה מן הקרקע ומתפצל לענפים רבים, המרמזים שמארץ זו צמחו והתפתחו תרבויות ואמונות שהשפיעו על העולם המודרני. משני צידי העץ ישנן מסגרות מלבניות, ובכל אחת תבליט המתאר תרבות אחרת שפעלה בארץ או השפיעה עליה. הדלת מהווה מבוא למבקר למסע הכרונולוגי, בין אלפי שנות ההיסטוריה של האדם בארץ ישראל. המוזיאון מהווה משכן לממצאים ארכיאולוגים מתקופת האדם הקדמון, שהועברו אליו ממערות הכרמל. בממצאים גולגולות ושלדים, שהם בעלי חשיבות רבה למחקר האבולוציה של האנושות. ממצאי המוזיאון ממחישים גם כיצד התרחש המעבר מחיי הציידים-לקטים, לבין ראשית החקלאות וההתיישבות הקבועה.

מוזיאון רוקפלר (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מקום נרחב ישנו במוזיאון למוצגים שנחשפו מהתקופה היוונית והרומית בארץ, עד לתגליות שהיו מראשית המאה ה-20 באתרים מקראיים. נזכיר את האוספים מחפירות מיריחו, מגידו, לכיש, גזר, שומרון, בית שאן, בית שמש, תל עלי ותל בית מכסוס (ליד חברון שמייחסים אותו לדביר העתיקה). בעלי חשיבות היסטורית רבה והד לאירועים מקראיים הם הפסל של רעמסס השלישי – שהתגלה בחפירות בית שאן, ושבר של אסטלת ניצחון של שושנק הראשון (שישק) שהתגלה בתל מגידו. הם מהווים את העדות היחידה שנמצאה בארץ למסע המלחמה של פרעה שישק, והתקופה בה פרעה רעמסס שלט בארץ באמצעות נציבים.

בין המוצגים הנוספים הבולטים: פסל האדם מיריחו בן 9000 שנה, שנהבי מגידו מגולפים, מכתבי לכיש, תכשיטי זהב מתקופת הברונזה, סרקופג האמזונות מתל מבורך וסרקופגים (ארונות קבורה מאבן) עם שמות עבריים מתקופת רומא. שלושה מוצגים הם הכרח לכל מבקר: משקופי שיש מפוארים שהוסרו בשנת 1929 מכנסיית הקבר, ממצאים מארמון הישאם ביריחו ולוחות העץ המקוריים ממסגד אל אקצה מן המאה ה-8 (שהתברר שאחדים מהם היו בשימוש משני בבית המקדש השני). במוזיאון מופקדים גם כלי חרס ממערות קומראן שבהם נתגלו מגילות ים המלח, אשר הובאו לבדיקות ומחקר, והיו מופקדות במקום עד הקמת היכל הספר בשנת 1965.

אולם ההרצאות (צילום: אדם אקרמן)

הסיבות לירידת קרנו של המוזיאון

עם סיום המנדט, ומתוך רצון לשמור על אופיו המיוחד של המוזיאון, מינה הנציב העליון מועצת נאמנים בינלאומית לנהל את המקום. יצוין כי החבר הישראלי מטעם היישוב היה פרופ' אליעזר סוקניק, שלא זכה להשתתף באף ישיבה. בפרוץ מלחמת העצמאות כבש הלגיון הירדני את המקום, ירדן החליטה להלאים את המוזיאון.

תחת השלטון הירדני המוזיאון קפא במקום. דבר לא חודש בו וממצאים שהתגלו מהגדה המערבית הועברו למוזיאון בעמאן. הספרייה העשירה לא עודכנה יותר ולא נוספו מיצגים נוספים. עם כיבוש המוזאון בידי כוחות צה"ל ביוני 1967 הגיעו אליו ארכיאולוגים ישראלים ומצאו שהמקום כמעט ולא ניזוק מהקרבות. כחלק מתהליך איחוד העיר, הועברו לבניין משרדי אגף העתיקות, והוצגו בו תערוכות מתחלפות. מוזיאון ישראל הופקד על הפעלתו.

מאז מגפת הקורונה, וההמשך מלחמת "חרבות ברזל", חלה צניחה חדה במספר המבקרים ברוקפלר. מיקומו באזור הפחות מתוייר על ידי ישראלים ובעיות חנייה באזור הרתיעו ישראלים להגיע אליו. מעבר מטה רשות העתיקות ב-2023 מהבניין לקריית הלאום החדשה, גרם למוזיאון רוקפלר למעשה להסגר. מחסור בכספים גרם לכך שלא נפתחו בו תצוגות חדשות – ולא התחדשו בו דבר משנות ה-30. המבנה זקוק לריענון כמו הקמת קפיטריה, והוא נבנה גם ללא הסקה לימות החורף הקרים. בצידו האחורי של הבניין נטעו עם פתיחתו עשרות עצי זית שהובאו מאזור בית לחם, ובנטיעות ביניהם שולבו פרחי בר במגוון עשיר. כיום בין העצים צומחים רק קוצים ואין יד מטפלת להחזיר לגן את יופיו. גם רחבת כיכר החזית, שהיתה תמיד מטופחת, מוזנחת היום ומלאה בעשבים שהצהיבו.

חדר הישיבות (צילום: אדם אקרמן)

חרף חסרונות אלו והזנחתו החיצונית, ערכו האדריכלי של המוזיאון ועושר התצוגה שבין כתליו לא יסולא בפז. ההצעה של משרד האוצר להפכו ליעד למלונאות, עוררה זעם רב בקרב ארגון אדריכלי ישראל ושוחרי תרבות בכל הארץ. כולם מסכימים שהבניין זקוק לשימור קפדני ולהמשך פעילותו ויש להנגיש אותו ולרענן אותו. הסגירה הממושכת מזה שלוש שנים, פוגעת בהקשר ההיסטורי שהוא מגלם מראשית המחקר הארכיאולוגי, התצוגה בו היא אבן יסוד של הארכיאולוגיה בארץ ישראל.

נסכם בתשובתו של יוסי חביליו סגן ראש העיר לתרבות: "מבנה מוזיאון רוקפלר הוא מבנה מדהים שחובה לשמרו. אני סבור שהמבנה צריך להמשיך לשמש כמוזיאון, בתוספת שימושי תרבות או אמנות נוספים. הוא צריך להיות מנוהל על ידי המדינה או מוזיאון ישראל או מוזיאון מגדל דוד, או גוף ציבורי אחר שיוקם לצורך זה. אסור למכור את המוזיאון לגורמים פרטיים עסקיים ואסור להעבירו לעמותות או גופים פוליטיים".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"