ראש העיר משה ליאון עושה עבודה טובה. יש תנופת בנייה, התחדשות עירונית והשקעה בתשתיות. אבל חשוב לומר ביושר: גם ראש עיר אינו יכול לתקן לבדו מדיניות ממשלתית שקובעת איך ילמדו כאן, מי ישתתף בשירות ואיך תיראה כלכלת העיר בעתיד.
הנתונים צריכים להטריד. בשנת הלימודים הנוכחית, בחינוך העברי, התחילו כיתה א' כ־1,500 תלמידים בחינוך הממלכתי ועוד כ־2,500 בממלכתי־דתי, לעומת כמעט 10,000 בחינוך החרדי. 42 אחוז מתושבי העיר חיים מתחת לקו העוני. ירושלים נמצאת בתחתית הערים הגדולות במספר העסקים ביחס לאוכלוסייה. עסקים מתקשים, משפחות צעירות תוהות אם להישאר, והבסיס הכלכלי שעליו נשענת עיר מתפקדת נותר צר מדי.
אי אפשר להמשיך להציג את זה כעניין מקומי שהעירייה תפתור בעוד תוכנית בנייה. זו שאלה לאומית: האם ממשלות ישראל מתכוונות להמשיך לממן אוטונומיה חרדית נפרדת, בלי דרישה מספקת ללימודי יסוד, לשותפות בשירות ולהשתלבות רחבה בתעסוקה איכותית? זו לא שאלה של עוד תקציב. זו שאלה של עתיד העיר.
הציבור החרדי הוא חלק בלתי נפרד מירושלים. לא הזהות החרדית עומדת לדיון, אלא כללי המשחק שהמדינה קבעה. כשהמדינה משמרת מערכות חינוך נפרדות וחובות שירות לא שוות, כשהעוני גבוה וכשהעסקים מתקשים לצמוח, המחיר משולם בידי העיר כולה. והמחיר אינו תיאורטי: פחות מעסיקים, פחות הזדמנויות, ופחות סיבות למשפחות מהציבור הכללי לקבוע כאן את עתידן.
אני רוצה ירושלים שיש בה מקום לחרדים ולכל תושביה. זה מחייב אחריות משותפת, הזדמנות כלכלית וממשלה שמוכנה לשנות מדיניות. בלי מהלך גדול בלימודי ליבה, שירות, תעסוקה מתקדמת וצמצום העוני, עוד משפחות מהציבור הכללי ירגישו שאין להן עתיד כאן. עיר אינה יכולה לחיות לאורך זמן רק מתקציבי תמיכה וממוסדות ממשלה. היא צריכה אנשים שמייצרים, יוזמים ובונים כלכלה.
ראש עיר יכול לבנות שכונות. רק ממשלה יכולה לשנות את כללי המשחק. בשבוע הבא צאו להצביע למען ירושלים.
- הכותב הוא ירושלמי לשעבר (כיום בנס הרים), יורץ ראש העיר ניר ברקת, ראש אגף אסטרגיה לשעבר בעיריית ירושלים, רשימת 'ישר' בראשות גדי אייזנקוט בבחירות לכנסת
רועי פולקמן (צילום: מפלגת כולנו)
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מטריד מאוד
אילן
ירושלים הופכת להיות בני ברק שני.אין מקום יותר לציבור החילוני.לכן העזיבה הגדולה.
למרות והיא עיר יפה נקיה עם מזג אוויר פנטסטי.חבל