היא מנהלת הסיעוד ב'כללית', מנהלת ההתיישבות, בעלת ותק של 25 שנים כאחות – הכירו את אורנה קול-גוטמן:
אורנה החלה את עבודתה כאחות בשנת 1993 בהדסה עין כרם, שם עבדה 14 שנה בכירורגית לב חזה ובהתאוששות ובמקביל עבדה גם בקיבוצים כאחות קהילה.
עובדת בכללית שירותי בריאות מזה 11 שנה, בתחילה כאחות במרכז בריאות הילד, מנהלת סיעוד במרפאה בבית שמש וכעת מנהלת סיעוד האחראית על כ- 90 אחיות במרפאות במנהלת ההתיישבות במחוז ירושלים. בנוסף, עבדה גם כאחות בלגוס, באפריקה שנתיים וחצי.
מדוע בחרת במקצוע האחות?
זו שאלה מראיון לבית ספר לסיעוד אבל בכל מקרה שאבתי השראה מאחותי הבכורה שהייתה ועדיין אחות בקיבוץ בו גדלתי. ראיתי את העשייה שלה והרגשתי שגם אני נמשכת למקצוע הזה. בנוסף התעניינתי תמיד במקצועות טיפוליים, שדורשים קשר ומגע עם אנשים. השילוב של טיפול עם תחום ביולוגיה ומדע גוף האדם הביא אותי לבחירה. ידעתי גם שיש מגוון אדיר של תפקידים במקצוע ויש אפשרות לבחור ולשנות בין התחומים דבר שלא קיים בכל מקצוע.
האם את נתקלת בקשיים במהלך העבודה?
כמובן שהתמודדות עם מצבים של חולי, אלימות, זקנה וסוף החיים דורשים כלים נפשיים וכוחות רבים. באופן כללי מקצוע הסיעוד נלחם כל השנים על הגדרתו כפרופסיה. המלחמה הזו דורשת כל הזמן בחינה עצמית, מהם תחומי האחריות והעשייה.
כמנהלת אני מרגישה שעליי לבחון עבור האחיות את הציפיות והדרישות שהמקצוע מציב להן. מכוון שאני מאוד מאמינה ביכולות של האחיות ורואה עד כמה הן מסורות וחדורות מטרה חשוב לי לייצג את המקצוע ואת היופי שבו כלפיהן ולייצג את העשייה שלהן כלפי חוץ.
אחד הקשיים הוא דווקא יחס הסביבה והחברה למקצוע. חשוב להבין שמדובר במקצוע בפני עצמו עם דרישות ותחומי אחריות אחרים. לצערי גם הציבור, בעיקר בקהילה, לא מבין זאת וזה מביא לתגובות מזלזלות ולא נעימות שהאחיות צריכות להתמודד עמן.
למי מתאים המקצוע?
העבודה כאחות מתאימה למי שמתעניין/ת בבני אדם במובן האנושי של המילה ויש בלבו\ה חמלה, מושג שכיום אנחנו צריכים, לצערי, ללמד ולהחזיר לשיח בהקשר של המקצוע. ומי שמוכן\ה לעבודה פיזית ונפשית מאתגרת, אך מתגמלת.
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה תכונות לדעתך נדרשות למקצוע האחיות?
קשה לומר תכונה ספציפית. אני מכירה כל כך הרבה אחיות והשונות ביניהן גדולה. כל מקום עבודה דורש מיומנויות ומכוונות אחרת. אבל מעל הכל חשובות האנושיות, החריצות והאכפתיות. לאורך שנות עבודתי תמיד אמרתי לעצמי שברגע שארגיש שאני לא במקסימום רצון לנתינה וסבלנות או אכפתיות אעבור מקום. אסור שנגיע למצב שאנחנו עושים את העבודה החשובה הזו כרוטינה וללא יכולת לראות את האדם שמולנו.
אילו טיפים היית נותנת לאחיות צעירות/ מתחילות או למי שרוצה ללמוד את המקצוע?
בחרתן במקצוע נהדר. עם כל התהפוכות של השנים האחרונות ביחס למקצועות הבריאות בכלל ולמקצוע הסיעוד בפרט, האחריות לבסס את מעמדנו תלויה בנו. ביכולות, במקצועיות וברצון שלנו להתקדם. המלצה שנייה אל תפסיקו ללמוד. הידע הוא מקור כוח משמעותי ביותר. שלישית, אל תחששו לשנות ולעבור בין תחומים ומקומות עבודה. ישנה עשייה מאוד משמעותית הן בבית חולים והן בקהילה. נסו תחומים שונים. זה מעשיר. כאחות בכללית יש גיוון ענק והזדמנות לקידום והתפתחות אישית משמעותית.
מה את הכי אוהבת במקצוע?
מאמינה מאוד במקצוע, אוהבת גם את האתגר שבטיפול דחוף ומידי, את היכולת לאתר ולזהות מצבים פיזיים ונפשיים ולהתאים את ההתערבות, את האפשרות לקשר בלתי אמצעי עם אנשים והטיפול הפיזי. היום אני בתפקיד ניהולי ולכן מחוברת מכוון אחר של הדרכה, הנחייה, כשהחיבור לשטח הוא דרך האחיות במרפאות.
ספרי על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
קשה לי למקד מקרה אחד. בכל כך הרבה שנות עבודה ישנם אינספור מפגשים שנחקקו בזיכרוני. אנשים שליוויתי בסוף חייהם ונוצר קשר מיוחד איתם או עם בני המשפחה. חולים שלצערי יצאו עם סיבוכים לאחר ניתוח ובעיקר נכות משמעותית. מקרה של אלימות כלפי ילדה שזיהיתי בביקורה במרפאה. אישה הרה מוכה שהגיעה למרפאה. אנשים שהגיעו עם אוטם בשריר הלב או הפרעות קצב וטופלו במרפאה ועוד ועוד. בין היתר בעבודתי במרפאה בבית שמש יזמתי פתיחה של מרכז למתן עירויים וטיפול בחולי אי ספיקת לב. כל חולה שטופל במרכז נוצר איתו קשר מיוחד במינו. לא שוכחת אף אחד מהמטופלים.
