"כאשר אתה ממסגר תמונה אתה לא צריך לראות את המסגרת לפני התמונה או ההיפך, זה צריך להיראות כיחידה אחת", כך אומר סטיבן סליג, בעל הגלריה והחנות למסגור תמונות La Vie en Rose שפתח בבית הדואר הישן בשכונת ארנונה. בעבורו, פתיחת החנות/גלריה בנובמבר האחרון הוא חלום ישן שהתגשם. סטיבן סליג עלה לארץ בשנת 1990, ומאז חלם להקים מרחב שבו יפעלו ביחד אנשים יצירתיים מכל תחומי האמנות: צלמים, פסלים, ציירים, מעצבי קרמיקה או כל תחום אמנותי אחר. המרחב שעליו חלם סטיבן יאפשר לאמנים לפעול במרחב מוגן, ביתי ומזמין, תוך הפריה הדדית. מעסק זעיר למסגור תמונות בשכונת בקעה, סטיבן החליט לעשות מהפך ולפתוח את החנות שבה גם תהיה גלריה, מהלך המוכיח את עצמו והקהל שוחר האמנות מצביע ברגליים.
סטיבן סליג (צילום: עצמי)
מתי האמנות ואתה נפגשתם?
"תמיד אהבתי והיתה לי משיכה לאמנות, צבע, מרקם, דפוסי התקופה האימפרסיוניסטית. לא היו לי מורי אמנות טובים בבית הספר באירלנד ולא האמינו בי, נאמר לי שלעולם לא אכנס לקולג' לאמנות. המורה שלי כל הזמן הזכיר לי את זה. היה קיץ אחד שבו ביקרתי שלוש או ארבע מכללות לאמנות שונות באנגליה. בסופו של דבר התקבלתי במנצ'סטר. המורה הבוחן הניח את תיקיית האמנות שלי על שולחן נמוך והביט בשקט בכל פיסת אמנות. בסוף הוא הרים את מבטו אלי ואמר, 'ניקח אותך!'. זה היה אחד הרגעים המאושרים ביותר בחיי. בהמשך, אותו המורה בבית הספר שלא האמין בי אמר לי שוב שלעולם לא אכנס למכללה לאמנות. עניתי בחיוך גדול שלמעשה כבר התקבלתי. הוא החליף צבעים. אנשים אמנותיים לא צריכים להתמודד עם אנשים שליליים. זה מוריד אותם למטה ומשפיע לרעה על העבודות שלהם. דחייה זו של המורה לאמנות רק עודדה אותי לרצות לעזור לאמנים נוספים להכיר, לפגוש אמנים אחרים ולמכור את עבודתם. זה מדרבן אותי מאוד וזו מטרת הגלריה".
סטיבן סליג (צילום: עצמי)
אמנות היתה מאז ומעולם האהבה הגדולה של סטיבן. מאז שעלה לארץ, עבד כמדפיס טקסטיל וכממסגר תמונות, אך חלומו הגדול היה להקים מרחב שיאפשר לאמנים להיפגש ולקדם את האמנות שלהם. "לא קל באף מדינה להיות אמן", אומר סטיבן, "אני רוצה לעזור לאמנים וגם להנגיש את האמנות לכולם, לא רק לאנשים שיש להם הרבה כסף. בעיני רוחי אני רואה את האמנים מעניקים השראה זה לזה בתהליך של סיעור מוחות, ואת הגלריה הופכת למקום שמציג ומוכר אמנות נגישה ומקורית לירושלמים".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך תוציא את זה לפועל?
"הרעיון הוא שהגלריה תהיה מקום שבו אמנים, סופרים, מוזיקאים וצלמים יכולים להיפגש כדי להחליף רעיונות, להציג תערוכות של עבודתם ובנוסף גם ללמד אמנות בסטודיו הממוקם מעל הגלריה. אין תחושה טובה יותר מאשר למכור יצירת א
סטיבן סליג (צילום: עצמי)
מנות שיצרת. התחושה היא שמישהו מוכן להכניס אליו הביתה חלק ממך. גלריות דומות המנגישות אמנות לקהל הרחב פועלות בהצלחה ברחבי העולם, וגם בארץ. גלריות אלה יצרו מהפכה בעולם האמנות, ואנשים רבים שאוהבים מאוד אמנות אך לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש יצירות באלפי דולרים רכשו בעזרתן יצירות אמנות. אני מאמין שהגלריה שלי תיצור את אותה מהפכה גם בקרב הירושלמים חובבי האמנות ובקרב האמנים הרבים שפועלים בבירה ובסביבתה ומחפשים מקום להרגיש בו בבית. בחרתי בשם La Vie en Rose, כלומר חיים בוורוד, כביטוי למסר חיובי".
מעבר לשיעורי אמנות, תערוכות ומסגור תמונות אתה מדבר על מפגשים במקום – מה התוכנית?
"למה לדעתך האמנים האימפרסיוניסטים כמו פיסארו, גוגן, סזאן, ואן גוך ואחרים נהגו להיפגש בקביעות בבתי קפה? כי הם דיברו באותה שפה, פשוט הביעו זאת אחרת. יהיו כאן בגלריה תערוכות, לילות שירה, לילות מוזיקליים, שיעורים אמנותיים לאורך כל השנה. הגלריה נפתחה רק בנובמבר וכולם בשכונת ארנונה אוהבים אותה, מרגישים שהיא מוסיפה אלמנט חיובי לאזור. יש לנו רשימה של מורים שמוכנים ללמד כאן, ואם אנשים מעוניינים הם צריכים ליצור איתי קשר דרך דף הפייסבוק של La Vie en Rose Art Gallery ו-Framing Picture. במורים: אביגיל אדלר מהסטודיו הפתוח ונינה ברנר מאירועי 'צבע בישראל'".
סטיבן סליג (צילום: עצמי)
את הגלריה פתח סטיבן בנובמבר 2018, בבית הדואר הישן שבשכונת ארנונה, והעביר את חנות המסגרות שלו מבקעה לגלריה. הלקוחות הנאמנים שלו מגיעים אליו לגלריה החדשה, שם הוא יוצר עבורם מסגרות לתמונות, אבל הפעם הוא רוצה להציע להם גם מרחב שבו יוכלו לפגוש יצירות וגם לרכוש אותן. "כמו בחנויות הספרים שאליהן אנשים נכנסים, מדפדפים בספרים להנאתם, שותים קפה, והכל באווירה נעימה ונינוחה", אומר סטיבן, "זה מה שאני רוצה שירגישו הלקוחות והאמנים שייכנסו לגלריה La Vie en Rose".
באמנים המיוצגים כיום בגלריה: יורם רענן, ירדן קליין, מאיה בטש, צלם אמנותי, מקס ריצ'רדסון.
La Vie en Rose – גלריה לאמנות ולמסגור תמונות
טלפון: 02-6710536
מייל: [email protected]
כתבה שיווקית
