אמא ירושלמית - הטור של מיכל | איך הופכים את הקורונה ללימונדה?

אנחנו חיים את חיינו בשגרה שוחקת. מתלוננים על המטלות הנערמות, על הלחץ שבג'ינגול בין הילדים לבין הבית לבין המשפחה ולבין העבודה. קובעים תוכניות שבועות קדימה. תורים לרופא, פעילויות, ימי הולדת. היומן שלנו מלא במשימות של הסעות, מפגשים, קניות. שגרה, שגרה, שגרה.

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

ואז כמו תסריט אימה, זה תופס אותנו. מגפה. מגפה עולמית. כולנו בבית עם הילדים. לא יודעים מה יהיה מחר, מתפללים שנזכה לראות את מחרתיים. חיים מיום ליום.

אז איך הופכים את הלימון ללימונדה? הכל עניין של גישה. תחליטו שהופכים את זה לחוויה, ותתמידו בשידור ההרגשה, וזה מה שיקרה. (כלומר… בהצלחה).

תתחילו בהסבר לפי גילאי הילדים. בלי להפחיד, בלי להלחיץ. עובדות נקודתיות וממוקדות:

עכשיו כולנו בבית, נקפיד על הניקיון, על המזון ובעיקר על שיתוף פעולה לאווירה טובה. תקראו לזה קייטנה (לקטנים) תספרו על זה שעושים פה היסטוריה (לגדולים). וסדרו לעצמכם את הימים.

הקושי הגדול ביותר הוא השהייה בבית. העובדה שאסור לצאת, להפגש או להתקהל, ולכן הכל יקרה בין ארבע קירות. אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

אפשר לבשל ביחד. פעולה שחייבת להתבצע בכל יום, כמה פעמים ביום. הילדים יכולים לקחת חלק לפי גיל. לערוך, לחתוך, לתבל, לערבב, להגיש, לפנות ולשטוף כלים. אפשר גם רוטציה בין כולם בשלל התפקידים. אפשר לחפש אותם למלצרים, לשפים, למנהלי מטבח. הכל בשם היצירתיות וההפעלה.

אפשר לעשות ספורט יחד. להזיז את הגוף זה מה שחשוב. אז אין צורך לחפש שיעור ספורט מובנה. אפשר ליצור תנועה. מתוך הדמיון.

שורה של כסאות שצריך לזחול תחתיהם. קשים במרחקים שווים שקופצים מאחד לשני. שורת פחיות שרצים ביניהן בזיגזג. קליעת בובות פרווה לסלסלה (על הדרך לסדר את הצעצועים), לקפץ כמו צפרדע, ללכת כמו ברווז, לעופף כמו ציפור. תזכרו – לזוז זו השורה התחתונה, הדרך תלויה בחשיבה.

מה עוד? להכין צנצנת של פעילויות לכל ילד. לוקחים פתקים בשלושה צבעים. כל צבע מאפיין פעילות. לדוגמא:

צבע לפעילות שקטה – קריאת ספר, יצירה, להכין ספר בדיחות, להמציא חבר דמיוני.
צבע לפעילות אנרגטית – עריכת מסיבת ריקודים ביתית, בניית פירמידת ענק מכוסות, ארמון מקשקשים.
צבע לפעילות משפחתית – קריאת סיפור משותפת, צפייה בסרט, משחק קופסא.

המשימות והפתקים ימולאו לפי גיל הילדים. לקטנים מומלץ להכין רשימה יחד ולבחור מתוכה מה עובר לפתק, הגדולים יכינו לבד. וכך בכל פעם שילד מתלונן ש"משעמם לו" הוא מביא את הצנצנת ובוחר לעצמו פתק. אפשר להגדיר את פתקי המשפחה לשעות מסוימות. בכל זאת צריך גם לעבוד….

והטיפ, שהוא ה-טיפ הכי טוב שיש לי לכולם, הוא לנסות לנשום. עמוק ולאט. ולזכור שלא קל, ותקופה לא קצרה לפנינו, אבל בסוף היא תגמר. וכדאי שנשרוד להגיע אל סופה בשלום.

בהצלחה לכולנו, ותודה מראש לכל מי שלוקחים אחריות ועושים הכל למען האחרים.

מיכל

מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)