בשלהי שנת 2023, כ-20 שנה לאחר שממשלת ישראל אימצה את החלטה להקים אתר הנצחה לחיילים יהודים, שלחמו במלחמת העולם השנייה בצבאות ובמסגרות שונות – הושלמה בנייתו של המוזיאון המרגש, אשר שופך אור על פרק חשוב בתולדות העם היהודי.
המוזיאון ממוקם בין ירושלים לתל אביב – בסמוך ל"יד לשריון" בלטרון – וניתן לבקר בו כרגע בתיאום מראש בלבד (כי טרם היתה פתיחה רשמית). המוזיאון מושקע מאוד ומשתמש במיטב החידושים הטכנולוגים, דבר אשר מעניק למבקר חוויה מעשירה ובלתי נשכחת.
המוזיאון חושף את סיפור לחימתם העלום של מיליון וחצי יהודים, שכ-250,000 מהם נפלו בקרבות, ומשכיח במעט את המלה "שואה", שהיתה למאפיינת את הטרגדיה של ששת המיליונים, שנספו באסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי. לא רק מובלים כצאן לטבח – אלא סיפור שהוא פרי מחקר רב-שנים מעמיק ומפורט, שזוכה גם לתצוגה חזותית ולרוחב יריעה, של הלוחמים והלוחמות היהודים מעשרות מדינות ומהיישוב היהודי בארץ ישראל, שתרמו לניצחון על כוח הרשע של גרמניה הנאצית.
הכניסה למוזיאון הלוחם היהודי (צילום: אדם אקרמן)
במוזיאון מוצגים סרטונים דוקומנטריים, בצד המחשה מדהימה עם מיצג, טבלה או תמונה – שהמבקר נוגע בו ומיד הוא מקבל העשרה והסברים מושקעים ומפורטים. הקמת המוזיאון משלימה פרק שהיה לוקה בחסר על תרומת העם היהודי למיגור האויב הנאצי, והתגייסותו לכל זרועות צבאות בעלות הברית וליחידות הפרטיזנים ולמחתרת. הצטרפותם של הלוחמים למערכות הצבאיות, היתה באופן יחסי למספר היהודים בעולם בשיעורים גבוהים ביותר.
חיצונית הבניין המאסיבי של המוזיאון, הבנוי על שטח של 2.3 דונם ומוקף בגן ייחודי התואם את תוכנו, לא מגלה את הדרמה ואת הפוטנציאל הטמונים בו. המוזיאון מספר את סיפור המלחמה באופן כרונולוגי ומורכב משישה אגפים, מראשית ספטמבר 1939 עם הפלישה הגרמנית לפולין, ועד לכניעת יפן בספטמבר 1945. שש שנים אלו, המבליטות את חלקם והשתתפותם של הלוחמים היהודים במערכות המכריעות, מתועדות בצורת סיפורים אנושיים ונוגעי לב של לוחמים גיבורים ידועים, אך גם של החיילים היהודים מן השורה. כולם היו נכונים לכל משימה להקרבת חייהם, ובלבד שיזכו לקחת חלק במיגור האויב הנאצי שהכריז מלחמה על האנושות כולה – ובעיקר לשאיפתו להשמדת העם היהודי. הצעידה באגף המבואה מכניסה את המבקר במסדרון ספירלי לאווירת המלחמה, דרך 'מעלית הזמן', שמביאה אותו בהדרגה לפרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939.
פינה במוזיאון לזכרו של הבריגדיר הרמן קיש (צילום: אדם אקרמן)
בסצנה הראשונה על מסך תלת ממדי, צופים המבקרים בחיים התוססים והשוקקים, של אחת מכיכרות ורשה, בה חיו כ-370 אלף יהודים (כשליש מתושבי הבירה). נראית ילדה חמודה מתרוצצת ומוכרת עיתונים, כאשר הכותרת מספרת על פלישה גרמנית לפולין. עוברים ושבים מתבוננים בילדה, כאשר לפתע מופעים בשמי העיר מפציצים גרמנים ומטילים פצצות. לפתע המראה הופך להרס ומהומה, והעיתונים מתפזרים מסל הילדה המבוהלת. מראה חרדתי זה, נחרט בלב הצופה בשל האכזריות הגרמנית ושל התוקפנות הברוטלית ללא עילה, ומלווה אותו לאורך כל הסיור במוזיאון.
מ'מעלית הזמן' עוברים לאגף השנים הראשונות למלחמה (1942-1939). האגף מבליט את סיפור לחימתם של היהודים בכל הצבאות שסייעו לבנות הברית. מלבד ארצות אירופה – בריטניה , צרפת, פולין, הולנד, בלגיה, נורבגיה ויוון – ישנו ייצוג לאוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה וקנדה. כ-3,000 יהודים שירתו גם בצבא ההודי הבריטי. באגף השלישי, המוקדש לברית המועצות, מסופרות המערכות הקריטיות – מוסקבה, סטלינגרד, לנינגרד – ולבסוף כיבוש מזרח אירופה, שחרור מחנות ההשמדה והקרב על ברלין. קרוב לחצי מיליון יהודים שרתו בצבא האדום, והם הצטיינו בכל הקרבות העקובים מדם. מתועדים 148 שמותיהם של אלו שזכו בתואר "גיבורי ברית המועצות". למעלה מ-300 גנרלים יהודים פיקדו על כוחות יבשה ותותחנים. ארצות הברית, לה מוקדש האגף הבא, הצטרפה למלחמה רק ב-1941 וקרוב ל-550,000 יהודים שרתו בכל ענפי הצבא האמריקאי. הם לחמו בכל החזיתות באירופה, צפון אפריקה ובאוקיאנוס השקט. כ-11,000 חיילים יהודים נהרגו, ו-25 הגיעו לסגל הפיקוד הבכיר. המפתיע הוא שרק 5 קודמו לדרגת גנרל או אדמירל. בצבא הבריטי שרתו 65,000 וכ-3,000 מהם נהרגו. בצבא פולין שרתו 150,000 יהודים, בצבא קנדה נמנו 17,000, כ-10,000 התגייסו לצבא דרום אפריקה וכ-4,000 שירתו בצבא האוסטרלי והניו-זילנדי.
פינת הנצחה לפרטיזנים (צילום: אדם אקרמן)
שני האגפים הנוספים במוזיאון – 'הפרטיזנים ולוחמי המחתרות, מורדי הגיטאות ומחנות הריכוז', ו'התנדבות היישוב היהודי בארץ ישראל והתקומה' – קרובים לליבו של המבקר הישראלי. מספרם הכולל של המתנדבים בצבא מהיישוב היהודי בארץ לצבא הבריטי מוערך ב-38,000. הבריגדה היהודית היתה חטיבה, שכולה הורכבה מיהודים שענדו סמלים ציוניים. היא השתתפה בהבקעת קו ההגנה הגרמני האחרון בצפון איטליה. אחרי קרבות קשים, במשך שלושה שבועות באביב 1945, החיילים המשיכו בתום הלחימה –בסיוע לניצולי שואה, ארגנו את הבריחה ודאגו לעלייתם ארצה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלו הם המספרים היבשים של התצוגות העיקריות במוזיאון, אך עוצמתה של החוויה הנגרמת למבקר היא לא בנתונים, אלא בפן האישי של הצגת סיפורם של לוחמים נועזים ודמויות שהיו לגיבורים. עמל מחקרי רב הושקע כדי להאיר את דמויותיהם של הבריגדיר (תת אלוף) והמנהיג הציוני פרדריק קיש, שלחם תחת פיקודו של גנרל מונטגומרי בצפון אפריקה. הוא היה מפקד חיל ההנדסה והקצין היהודי הבכיר ביותר בצבא האנגלי (נהרג כאשר עלה על מוקש באפריל 1943); גנרל יעקב קרייזר, היהודי בעל הדרגה הבכירה ביותר בצבא הסובייטי, מפקד ארמיות שהגנו על מוסקבה וסטלינגרד, שבלם את כוחות השריון הגרמני; גנרל מוריס רוז – הקצין היהודי הבכיר ביותר בצבא ארה"ב, פיקד על דיביזיית שריון שהיתה הראשונה שהבקיע את הביצורים בגרמניה לאחר הפלישה בנורמנדי; ארקדי תימור היה אלוף משנה, מפקד פלוגת טנקים בצבא האדום – שנפצע ארבע פעמים ובכל פעם כאשר החלים, חזר ליחידתו. אחרי עלייתו ארצה ב-1960, התנדב להתאמת טנקים רוסים – שנפלו שלל במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים – לצורכי צה"ל; בנימין זיגל – שהיה לקצין היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר ביחידות הקרביות הפולניות (ששירתו בצבא האדום תחת פיקוד פולני). זיגל זכה ב-13 אותות גבורה על פעילויות נועזות מאחורי קווי האויב. אחרי עלייתו ארצה ב-1948 התגייס למשטרת ישראל והגיע עד דרגת ניצב (נודע במאבקו הבלתי מתפשר בשחיתות).
הנצחת הנשיא חיים הרצוג (צילום: אדם אקרמן)
תקצר היריעה לספר על עשרות גיבורים נוספים ופחות ידועים, וביניהם הראשונים שהגיעו לבניין הרייכסטאג בברלין או לבונקר בו התאבד היטלר, והיו גאים בכך שראו את חורבן הרייך השלישי.
בחדר התצוגות המתחלפות מושכת את העין תערוכת צילומים של חנה סנש (שלא זכתה לראותם), ומזכירה את פרשת התנדבותם של 32 מבני היישוב לצניחה באירופה הכבושה, כדי לעשות למען הצלת אחיהם היהודים. כמו כן מוצג ומעורר תשומת לב, אוסף הפרחים המיובשים, שקטף הבריגדיר קיש בעת שהותו בצפון אפריקה. שחזור בקתת פרטיזנים ביער עבות בבלארוס, מרתקת ומחייה את עוז רוחם והסתכנותם.
ביגוד וציוד של קצין בריטי במלחמת העולם ה-2 (צילום: אדם אקרמן)
המוזיאון נקרא על שם הנשיא חיים הרצוג. הירתמות בניו – יצחק (הנשיא המכהן) ומיכאל (מייק – שגריר ישראל בארה"ב) – לגיוס הכספים להשלמת שלד הבניין, בשיתוף עם העמותה שניהלה את הפרויקט (ובראשה האלוף חיים ארז ותת אלוף צביקה קן-תור), הצליחו לשים קץ לסחבת רבת שנים. הממשלה אישרה ב-2018 את קריאתו של המוזיאון על שם חיים הרצוג, והקציבה סכום כספי השווה לזה שגייסה העמותה ו"יד הרצוג". במוזיאון מוקדשת פינה לפועלו של חיים הרצוג, שהתגייס ב-1942 לצבא הבריטי ושירת כקצין, הוא השתתף בפלישה לנורמנדי ובשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן. כמו כן סמלי, שהרצוג היה קצין המודיעין של חטיבה 7, שלחמה בלטרון ב-1948.
הקמת המוזיאון עלתה 20 מיליון דולר, כאשר מחציתו גייסו העמותה ומשפחת הרצוג – ומחציתו הממשלה. העיכוב הרב בהקמתו של המוזיאון מנע ממרבית הווטרנים (הלוחמים והפרטיזנים) לראות בהגשמת הפרויקט – כי רובם כבר נפטרו. ברם, הם זכו לפחות להשתתף בטקס המרשים של חנוכת אנדרטת הפרטיזנים באפריל 2008, בסמוך למוזיאון. האירוע היה בהשתתפות שר הביטחון אהוד ברק, שגרירי מדינות ונספחים צבאיים מהמדינות בהם פעלו הפרטיזנים ולוחמי הגיטאות והמחתרות. האנדרטה עוצבה על ידי האמן והפרטיזן לשעבר אלכסנדר בוגן. האנדרטה מבטאת במבנה האופקי שלה את ההנצחה לנספים, והאובליסק המתנשא לגובה, מסמל את הניצחון, התחייה והתקומה של העם היהודי.
נראה כי עם הסברה נכונה ופרסום הולם, המוזיאון יהיה לאחד מסמליו הלאומיים של העם היהודי, וראוי להתווסף על מפת כל מבקר בישראל.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
