הפינה ההיסטורית: המחזוריות המפחידה של רעידות אדמה בירושלים

ירושלים בשל סמיכותה (רק 25 ק"מ) לשבר הסורי-אפריקאי – המכונה בשפה המדעית "העתק ים המלח" – מועדת לפורענות של רעידות אדמה תכופות. למעשה, במין ריטואל קבוע – נדמה שיש מחזוריות ברורה לאירוע רעידת אדמה קטלנית בעיר הקודש – אחת ל-100 שנה. ואם לוקחים בחשבון שהרעידה הקטלנית האחרונה אירעה בשנת 1927 – העניין הופך לקצת מפחיד.

השבר הסורי-אפריקאי הוא אחד השברים העמוקים והגדולים בקרום כדור הארץ, וכאשר עוצמת רעידת האדמה היא חזקה במיוחד, הוא מסכן ערים נוספות בארץ וכך נפגעו קשות במהלך ההיסטוריה המתועדת גם יריחו, טבריה, צפת, בית שאן, חברון ושכם. מתוך כ-1,000 ק"מ לאורך שקע זה בקרום כדור הארץ, שעובר בכיוון צפון דרום דרך בקעת הלבנון, עמק הירדן, ים המלח, הערבה ומפרץ אילת עד למרכז ים סוף – אורכו בישראל 420 ק"מ ורוחבו כ-20 ק"מ בלבד.

רעידות האדמה בירושלים מתועדות, כאמור, לאורך ההיסטוריה. החל מתקופת המקרא. כך למשל, בספר בראשית מסופר על החרבת העיר סדום, כנראה במאה ה-22 לפנה"ס. אולם העדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות המצטברות, מורות על מיליוני שנים של רעידות אדמה עוצמתיות ותכופות, שעיצבו את פני ארץ ישראל.

ההרס שנגרם ברעידת האדמה בירושלים בשנת 1927 (צילום: באדיבות מחלקת הצילומים של אמריקה קולוני)

הרעידה האחרונה

במכון הסיסמוגרפי המודרני הנמצא בבניין הגיאולוגיה בגבעת רם נמדדות מידי יום מספר רעידות אדמה בעוצמת עד 4.5 בסולם ריכטר, שברובן אינן גורמות נזקים, אך אחת למאה שנה מתרחשת רעידת אדמה הרסנית בעוצמה העולה על 6 בסולם ריכטר – ואחת לאלף שנה בעוצמה של 7 ומעלה.
רעידת אדמה כזו ארעה ב-11 ביולי 1927. המוקד שלה היה בצפון ים המלח ועוצמתה 6.5 בסולם ריכטר. היתה זו רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה במאה ה-20 בארץ, והיא גבתה כ-300 קורבנות וגרמה לפציעתם של 900 בני אדם משני עברי בקע ים המלח. מלבד ירושלים נפגעו קשות הערים טבריה, שכם, לוד ורמלה, ומבנים רבים בערים אלו התמוטטו וקברו תחתיהם את דייריהם. בעבר הירדן נגרמו נזקים כבדים לעמאן, א-סאלט ומדבא.

רעידת אדמה זו היתה לא רק אסון טבע קשה, אלא גם הפכה לציון במחקר הסיסמולוגיה, כי היתה הראשונה שנקלטה במכשירים מדעיים בארץ, והראשונה שתועדה בצילומים – בעיקר על ידי צלמי המושבה האמריקאית בירושלים. הרעידה נמשכה 7 שניות בלבד והתרחשה 90 שנה לאחר הרעידה הקטלנית ביותר הידועה בתולדות ארץ ישראל – שארעה ב-1837 ובמהלכה נהרגו כ-4,000 מתושבי צפת, ונספו בה כרבע מתושבי טבריה.

על הרעש מספרת ברטה סספורד – בת למייסדי המושבה האמריקאית: "בשנת 1927 היתה רעידת אדמה עזה – רכס הר הצופים והר הזיתים המתנשאים מעל לבקע הירדן ניזוקו קשות. בניין הממשל הבריטי (הכוונה לאוגוסטה ויקטוריה) ניזוק כה קשה עד שנבצר מהנציב העליון, הלורד פלומר, להמשיך ולהתגורר בו. באבו דיס ממזרח לירושלים – לא נותר אף בית שלא נפגע".

ההרס שנגרם ברעידת האדמה בירושלים בשנת 1927 (צילום: באדיבות מחלקת הצילומים של אמריקה קולוני)

סספורד לא מספרת גם על החורבן שהתרחש בבתי הרובע היהודי והמוסלמי, שנגרם בשל בנייה צפופה וללא חיזוקי ברזל. היא מציינת את הגעתו לירושלים של ד"ר ביילי ויליס, פרופסור ידוע לגיאולוגיה מארה"ב, שעקב אחרי רעשים בכל חלקי העולם וחזה כי בירושלים עומדת להתחולל רעידת אדמה.

אולם, ויליס החמיץ את הרעידה במספר שעות, וכאשר הגיע היה מזועזע מעוצמתה. הוא הופתע ממידת הנזק שנגרמה למקומות קדושים כמו מסגד אל אקצה (שנבנה על קשתות ואדמות מילוי מימי הורדוס) – וגם לנזקים – אמנם קלים – בכנסיית הקבר והפגיעה באוגוסטה ויקטוריה. הוא ראה את הנזק שנגרם לבימת העץ ולארון הקודש בבית הכנסת "החורבה" (בשל נפילת נברשת כבדה עליהם). ויליס נדהם גם מההרס העצום של בתים בעיר העתיקה.

ויליס נשא הרצאה חשובה במושבה האמריקאית, בנוכחות הנציב הבריטי, על הצורך בשינוי הסטנדרטים של בנייה בירושלים. הרצאתו הפכה למסמך מכונן עבור הממשל הבריטי למזעור נזקים בהתרחשות הבאה של רעש אדמה בעיר. מאותה שנה ואילך החלה הדרישה לבנות בבטון מזויין, תוך חיזוק מיוחד ליסודות ושימוש במוטות ברזל. הבנייה המסורתית של קירות כפולים מאבנים גדולות, הממולאים בסיד ואבנים קטנטנות נזנחה, וכך תם עידן בניית הכיפות הציוריות. המהנדסים הבריטים נוכחו לדעת שמבנים היסטוריים בירושלים, שחוזקו באמצעות עוגן מתיכה (מוט ברזל העובר דרך המבנה ומעוגן באמצעות אומים גדולים משני צדדים), לא התמוטטו. אי לכך השלטונות חייבו בעת הקמת בתים חדשים, לשלב בהם מוטות ברזל או עוגני מתיחה להגנה מפני רעידת אדמה.

נדגיש כי רעידת האדמה הקשה של 1927 היתה אחד הגורמים שהניעו את התושבים היהודים בירושלים לעזוב את העיר העתיקה, ולבנות בתים חדשים מחוזקים בשכונות מחוץ לחומות.

ההרס שנגרם ברעידת האדמה בירושלים בשנת 1927 (צילום: באדיבות מחלקת הצילומים של אמריקה קולוני)

מערכת ההתראה

המכון הגיאולוגי לישראל הוקם על בסיס המכון הגיאולוגי של ממשלת המנדט, והוא כיום מוסד מחקר ממלכתי. תחילה הוא שכן במחנה שנלר, ורק בשנת 2019 המכון עבר למשכנו המרווח בגבעת רם. בשנת 2020 עבר האגף לסיסמולוגיה מהמכון הגיאו-פיסי (גם חברה ממשלתית), והצטרף לאנשי המכון הגיאולוגי בבניין בגבעת רם. קדמה למעבר החלטה על הקמת מערכת התרעה ארצית ("תרועה"). הקמת מערכת זו ארכה כ-5 שנים (2022-2017), והיא כללה שדרוג של 25 התחנות המקוריות של הרשת הסיסמית לישראל – והוספה של תחנות חדשות. סך הכל נפרשו ברחבי המקומות הרגישים לרעידת אדמה 120 תחנות סיסמיות (יצוין כי בשנת 1927 היו שתי תחנות בלבד). מערכת "התרועה" היא אוטומטית (הבקרה אנושית) והיא אמורה תוך מספר שניות להעביר לפיקוד העורף התרעה על פרוץ רעידת אדמה, ואז מופעלת הצפירה של צופרי האזעקה לשעת חירום מלחמתית, ונשלחת הודעה באפליקציות לכל בעלי הטלפונים הניידים. נוצרת תחרות בשניות אלו, בין היכולות להעביר מידע, והפעלת האזעקה שתגרום לציבור לנטוש את בתיהם, לבין מהירות התפשטות גלי ההדף של הרעש. הכל מתרחש בפחות מדקה, ובאם ההתפרצות תהיה באזור צפון ים המלח ההתרעה לתושבי ירושלים היא 3 שניות, לתושבי תל אביב 18 שניות ולתושבי חיפה 24 שניות.

במוקד של חדר הבקרה הבקרה באגף לסיסמולוגיה נמצא תמיד עובד תורן העוקב משך כל שעות היממה אחרי הרישומים הסיסמוגרפים. בעבר תנודות הרעידות נרשמו על נייר, כיום, כמובן, הכל מתבצע באופן דיגיטלי.

ד"ר איתי קורזון במוקד הבקרה במכון הסיסמולוגי (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

חרף התקדמות המדעית העצומה, נותר חיזוי רעידות האדמה רק בגדר סבירות בלבד. לאיתני הטבע המתפרצים מתוככי האדמה אין חוקיות. חרף המידע הרב כי רעידות האדמה חוזרות ונשנות על אותו "העתק ים המלח", לא ניתן להסתמך על העבר לשם חיזוי, כי המחזוריות אינה מוסדרת בזמן.

בשני העשורים האחרונים, רוב רעידות האדמה התרחשו באזור מפרץ אילת. זהו הקטע הפעיל באחרונה – ושיאו היה ב-1995 ברעידת אדמה שעוצמתה היתה 7.1, אולם למרבה המזל היא אירעה כ-100 ק"מ דרומית לאילת והנזקים היו מזעריים. לרעידת אדמה חזקה ישנן רעידות מחזוריות "מקדימות", אך רובן מתגלות רק בדיעבד. האם צפויה רעידת אדמה חזקה בשנים הקרובות, שמקורה יהיה באזור ים המלח? תשובתם של החוקרים היא שקיימת סבירות גבוהה לכך. כיצד להיערך נגדה? התשובה היעילה ביותר היא במיגון הבניינים. מהנדסים בני ימינו יודעים היטב לבצע את מלאכת חיזוקם של בנינים ישנים והקמת חדשים העומדים בתקנים הנדרשים.

תחנה של הרשת הסיסמית (צילום: באדיבות האגף לסיסמולוגיה)

בירושלים ישנם למעלה מ-600 מבנים המוגדרים כמסוכנים, ורובם נבנו בשלושת העשורים הראשונים למדינה. הם ללא ממ"דים, ללא חיזוקים וחסרי שלד חזק. בעיקר גרוע המצב בעיר העתיקה ברובעים שמתגוררת בהם אוכלוסייה מוסלמית, בהם בתים עם תוספות לא חוקיות.

במחלקה למבנים מסוכנים בעירייה, מקיימים מעקב מתמיד אחר מבנים אלו ומטפלים בחיזוקם. צוותי הרשות לכבאות ולהצלה מתרגלים לעיתים קרובות קריסת מבנה ופנוי נפגעים. יצוין כי דווקא המגדלים הרבים המופיעים בשמי העיר נבנים תוך יכולת להתנדנד בעת רעידת אדמה, והם ניחנים בגמישות לספיגת רעידות. כמו כן, הפרויקטים החשובים של פינוי-בינוי ותמ"א 38 המבוצעים בעיקר בשכונות שקמו עם קום המדינה, ובמסגרתם נבנים בניינים העומדים בתקן הנדרש, מפחיתים את הסכנה ומידת ההרס שעלולה להתרחש בעת רעידת אדמה חזקה.

בניין המכון הגיאולוגי בגבעת רם (צילום: אדם אקרמן)

הרעידות במקרא

ירושלים וארץ יהודה ידעו רעידות אדמה קדומות שנחרטו בזיכרון הלאומי, ומוזכרים בדברי נביאים מימי בית ראשון והיסטוריונים של בית שני. הבולטת והאימתנית שבהן התרחשה במאה השמינית לפנה"ס – בימי המלך עוזיהו (בשנת 760 בערך), כ-220 שנה לפני חורבן הבית הראשון בידי הבבלים בשנת 586. הנביאים עמוס וזכריה מזכירים אותה, ועמוס מציין כי החל נבואתו "שנתיים לפני הרעש". מעריכים כי זו היתה רעידת אדמה בין 8-7 בסולם ריכטר. יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" מתאר רעידת אדמה הרסנית ביותר שהתרחשה בשנת 31 לפנה"ס: "בשנת שבע למלכות הורדוס היה רעש בארץ היהודים, שכמוהו לא נהיה מעולם. הרעש גרם להרג רב בבהמות בארץ ועד כשלושת ריבואות אנשים נהרגו (כ-30 אלף) תחת המפולת".

בעת רעידת האדמה הזו, מספר ההיסטוריון האישי של הורדוס, ניקולאוס איש דמשק, כי הורדוס שהה ביריחו בראש צבאו והתכונן לקרב בעבר הירדן. קרה מעשה פלא, כאשר הורדוס ומפקדיו הקרובים ניצלו ממוות או מפציעה קשה בהתמוטט תקרת האולם, בו ערכו משתה שעה קודם לכן. מאז הורדוס ראה עצמו "חביב אלוהים". בהתקרב צבאו לירדן חששו חייליו לחצות אותו בשל רעידת האדמה אותה חוו, והורדוס נאלץ לשכנעם רבות שזו היתה תופעת טבע ולא אות משמים.

בתקופות קרובות יותר לימינו בולטות מספר דוגמאות: בשנת 748 לספירה (כמאה שנה לאחר כיבוש העיר על ידי הערבים) בעת שלטונם של חליפים מבית אומיה, נפגעה ירושלים ברעידת אדמה מן הקשות שפקדוה אי פעם. מרכזה היה בקרבת יריחו, שם קרס ארמון הישאם ונהרסו בית שאן וסוסיתא. בירושלים נפגע במיוחד אזור הר הבית ונהרס הארמון שבנתה השושלת האומיית למרגלות הר הבית. כיפת מבנה כיפת הסלע התמוטטה וכן קירותיה ממזרח וממערב. מסגד אל אקצה נפגע בחלקו. רבו ההרוגים והפצועים ורבים מתושבי העיר ברחו לשדות ולנקיקי מערות, ונשארו בהם למעלה מחודש.

בהתפרצות בשנת 1033 נהרסה רמלה, נגרמו נזקים ביריחו ובירושלים – וצונמי פגע בחופי עכו. בשנת 1160 רעידת האדמה הרסה את מנזר יוחנן המטביל ליד יריחו ואת מנזר מר אליאס בדרום ירושלים. בשנת 1546 רעידת אדמה שהתרחשה בבקעת הירדן ליד גשר אדם – גרמה לצונמי שפרץ בים המלח – ונזקים נגרמו בירושלים, חברון, שכם ורמלה. בשנת 1834 רעידת אדמה הסבה נזקים בירושלים, בית לחם ולמנזר מר סבא במדבר יהודה – וצפו בים המלח גושי אספלט שנעקרו מתחתיתו. ואזי הגיעו שתי הרעידות הקטלניות ביותר של שנת 1837 ו 1927 שאותן הזכרנו. בשנת 2004 רעידת אדמה בעוצמה לא גבוהה (4.8) – שמוקדה היה בים המלח – הורגשה בכל הארץ ללא קורבנות – וגרמה להתמוטטות סוללת העפר של גשר המוגרבים הסמוך לכותל.

לסיכום, בכל רעידות האדמה המסוכנות לרכוש בארץ – לא "נגרע" חלקה של ירושלים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".