ברחוב שמריהו לוין בקרית היובל, מעט נחבא, עומד לו אחד מבתי החולים הטובים בעולם לשיקום ילדים ונוער. מדובר כמובן על בית החולים אלי"ן (אגודה לעזרת ילדים נכים), אשר מציין 90 שנה להקמתו.
למעלה מ-90 אלף ילדים טופלו באלי"ן מאז ראה המייסד, ד"ר הנרי קלר, את אלפי ילדי הארץ הנכים כמסוגלים, עם תמיכה מסורה, להיות ל"נכסים בעלי ערך סוציאלי וכלכלי". בשנת 1935 הגיש קלר בקשה לראש מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט להכיר במרפאתו האורטופדית לילדים נכים, אשר שכנה באותם ימים בבניין בו התגורר ברחוב בן יהודה 3, כבית חולים אורטופדי. האגודה שהקים לעזרת ילדים נכים נרשמה כמוסד שמטרתו לסייע לילדים אלו "ללא הבדל בגזע, אמונה או צבע".
ד"ר קלר הגיע ארצה באנייה שהפליגה מניו יורק בשלהי מלחמת העולם הראשונה על ידי היחידה הרפואית של הסתדרות ציוני אמריקה, כשהיא עמוסה במשלוחים רפואיים וכללה 11 רופאים ו-20 אחיות ועובדי מנהל רפואי. המטרה היתה להגיש סיוע מהיר ליישוב היהודי שנפגע קשות ממגפות ורעב בארבע שנות המלחמה, ואוכלוסיית ירושלים קוצצה עד למחציתה. ד"ר קלר שהיה האורתופד והמנתח היחידי במשלחת נרתם לסייע, והיה מזועזע למראה ילדים פגועים, שנזקקו לטיפול אורטופדי דחוף אחרת היו עלולים היו לפתח נכות תמידית. הוא נתקל בקושי להניע את ההורים להביא ילדיהם לטיפול, משום שבקרב הערבים והיהודים רווחה האמונה שמומים פיזיים בילדים הינם עונש אלוהי על חטאי ההורים.
המחלות העיקריות שסבלו מהם ילדי הארץ היו דלקת העצם, שחפת עצמות ושיתוק ילדים. הוא נכח שבתי החולים בירושלים אינם ערוכים לצרכים של ילדים נכים, שהם חסרי מתקנים לרפוי שיקומי של ילדים עם מחלות השלד והשרירים. לאחר שנתקל בסירוב לפתוח מחלקה אורטופדית באחד מבתי החולים בירושלים, פתח מרפאה פרטית. תחילה בפנסיון גולדשמיט ברחוב המלך ג'ורג' 45, שם הוא טיפל ללא תשלום במשפחות עניות מכל רחבי הארץ, ואף שילם מכיסו עבור מכשירים רפואיים. מפעם לפעם חזר לניו יורק לגייס תרומות להגשמת חלומו להקמת בית חולים אורטופדי לילדים נכים.
ד"ר קלר הצליח לגייס עוזרים מסורים למרפאתו, כמו אחות סוציאלית שעלתה מארצות הברית. כמו כן, הוא הכשיר רופא אורתופד, ד"ר אברהם יהודה לוי, שבעת היעדרויותיו מילא בהצלחה את מקומו. קלר גייס גם שלוש אחיות ושילם מכיסו את משכורותיהן. הוא זכה לאהדת הנציב העליון וראש העיר הערבי, אך לא קיבל תמיכה כספית מצד שלטונות המנדט. בהדרגה צרף לצוות שלו שני רופאים קבועים – נוירולוג וכירורג אורטופדי.
באותם ימים המרפאה אלי"ן נהנתה מיועצים רפואיים רבים, רופאים מוכשרים שעלו מגרמניה ותפסו עמדות בכירות בבתי חולים בארץ. למרות אירועי דמים רבים שפרצו בין ערביי הארץ והיהודים ו"המרד הערבי", ד"ר קלר הרחיב כל העת את אלי"ן ופתח מרפאות גם בחיפה וביפו, שביחד עם המרכז הירושלמי, טיפלו בכ-1,000 ילדים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אירעה טרגדיה לד"ר קלר שלקה באירוע מוחי. הוא הפך למשותק ואושפז במרפאה שהקים. קלר נותר צלול, וממיטת שיקומו במחלקה שהקים המשיך להיות מנהל המוסד עד לפטירתו בשנת 1944, בהיותו בן 67. הוא נקבר בהר הזיתים.
בפרוץ מלחמת העצמאות בירושלים עזבו הילדים הערביים את בית החולים. התפוצצויות עזות של מכוניות תופת אירעו בסמוך ל"בית אלי"ן" ברחוב בן יהודה, והן החרידו את הצוות והילדים. הילדים המאושפזים הורדו מהקומה הרביעית העליונה של הבניין לקומה השלישית, ובקומה שהתפנתה הופעל מערך רפואי לטיפול בפצועי הקרבות בירושלים. בבניין היו מאושפזים כ-40 ילדים, 15 מהם נכים בשל פציעות מהמלחמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
עם קום המדינה וגלי העלייה ממזרח וממערב, נוספו ילדים עולים שהגיעו עם מומים שונים. בשלהי שנת 1949 פרצה מגפת הפוליו הקשה הנקראת בשמה המקובל "שיתוק ילדים". המגפה הנגיפית החלה לגרום לילדים שיתוק ברמות שונות וגם למקרי מוות. בשנת 1950 היה שיא של קרוב ל-2,000 מקרי פוליו, ב-1951 התגלו כאלף נפגעים נוספים. קרוב ל-85 אחוז מהנדבקים היו ילדים מתחת לגיל 4 שנים ו-75 אחוז מתחת לגיל שנתיים. ההידבקות הגבוהה ביותר היתה בקרב תינוקות בגילאי 11-6 חודשים. ילדים בוגרים מגיל 10 ומעלה חלו ברובם ללא שיתוק. התברר כי הגורם העיקרי שגרם להידבקות היו חיי צפיפות במחנות העולים והקיבוצים.
הנסיוב המיוחד נגד המגפה שפגעה בילדים במדינות רבות בעולם, פותח ב-1953 על ידי ד"ר יונה סאלק היהודי-אמריקאי. בארץ החיסון ההמוני החל להינתן רק משנת 1957 ופעל מידית לבלימת המגפה. החוקר הדגול סאלק (1914-1995) זכה לפרסום רב וקיבל מדליות זהב מהקונגרס ומנשיא ארה"ב, אך לא הוענק לו פרס נובל. סאלק מיעט לצאת מגבולות ארצו, אך נענה להזמנה לבקר בארץ והוענקה לו תעודת כבוד של המדינה על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון. השנה מלאו 30 שנה למותו של סאלק, שזוכה כיום להוקרה של כל האנושות.
בית החולים השיקומי אלי"ן (צילום: אדם אקרמן)
בתקופת מגפת הפוליו קמו בארץ מחלקות במספר בתי חולים, לטיפול ולשיקום נפגעי שיתוק ילדים. אולם התברר כי בית החולים אלי"ן בירושלים היה בעל הניסיון והידע הרב ביותר בניתוחים אורטופדיים ושיקום ילדים נכים. המרפאה ברחוב בן יהודה לא היתה בנויה לקליטת גל חולי המגפה, ותחילה נשקל להוסיף מבנה ארעי סגור על גג הבניין, אך גברה ההבנה שיש צורך במבנה קבע מרווח יותר. משרד הבריאות שהחל בתקופת המגפה להשתתף בשליש מההוצאה של אלי"ן, איתר ב-1951 את המבנה הנטוש של בית הפטריארך הצמוד למנזר סן סימון. בשנת 1952 נפתח בו בית חולים עם 80 מיטות, כאשר המרפאה ברחוב בן יהודה המשיכה לפעול עם 20 מיטות. משך אשפוז ממוצע של ילדים נפגעי שיתוק, עמד על שנתיים ומשרד הבריאות השתתף בהוצאות האשפוז לכל ילד חולה. במבנה בסן סימון נפתח בית מלאכה, שמטרתו היתה ללמוד מקצוע (כמו נגרות, ליטוש, קליעת סלים, תפירה ועוד). כמו כן פעלו בו בית ספר, גן ילדים וגנון. הניתוחים התקיימו בבתי החולים הדסה ושערי צדק, כפי שקורה גם כיום.
משנת 1962 החלה הנהלת אלי"ן לפעול להקמת בניין מודרני ומרווח, במקום המבנה הלא מתאים של סן סימון. בבניין בסן סימון היתה צפיפות רבה. בחדרים לנו לעיתים עד שבעה ילדים, והמדרגות הרבות בבניין בן שלוש הקומות עם מסדרונות אפלוליים ששימשו לעלייה לחדרים ולכיתות הלימוד הכבידו מאוד על תנועת הצוות והילדים המטופלים.
בשנת 1963 מינהל מקרקעי ישראל הסכים להקצות שטח של 17 דונם לבניית בית חדש לאלי"ן ברחוב שמריהו לוין 84 – הצופה לעבר הר הרצל ויער ירושלים. טקס הנחת אבן הפינה התקיים לפני 60 שנה, במאי 1965, בהשתתפות ראש העיר מרדכי איש שלום, שר הבריאות, הרב הראשי ונשיא אלי"ן מארה"ב. הבנייה ארכה 6 שנים והושלמה ב-1971 בנוכחות התורמים העיקרים – משפחת וולדנברג שעל שמה נקרא הבניין. לבניין הנגיש והמרווח עברה גם המחלקה המשותפת של אלי"ן והדסה לשיקום – ששכנה בבניין "ויצו" בבית הכרם.
בית החולים השיקומי אלי"ן (צילום: אדם אקרמן)
בבניין המפואר, הצבעוני והמשרה נינוחות נמצאים כיום המתקנים הרפואיים המתקדמים ביותר בישראל לטיפול בילדים, וכן בריכה לטיפולים הידרותרפיים. פועל בתוכו מרכז חדשנות המפעיל מערך של פתרונות המיוצרים אישית לילדים, ואגף הפועל בשיתוף עם חברות סטרט-אפ, לפריצת דרך בתחום שיקום הילדים. בזכות רמתו הגבוהה של בית החולים, הוא מושך אליו גם מטופלים מחו"ל. באלי"ן ישנן 100 מיטות, 5 מחלקות ו-11 מרפאות חוץ. מדי יום מגיעים למקום כ-200 מטופלים, רובם לטיפול יום, ומיעוטם נשארים מאושפזים. הצוות מונה כיום 540 איש, ואין ילד הנמצא בין כתליו של המרכז שאינו מקבל שיקום איכותי, מסור, טיפולי וחינוכי. בנוסף לשיקום, אלי"ן דוגל כיום בגישה שאימצה הרפואה המודרנית שמקומו של הילד אינו באכסנייה שמעניקים בתי החולים, אלא בחיק משפחתו. כיום לא מתקבלים ילדים במטרה לגור בבית החולים כתחליף לבית, אלא על מנת להשתקם בעזרת הצוות, שמורכב ממומחים בתחומים שונים ומגוונים של רפואת ילדים. הם מנסים לתת מענה בהתאם לאישיותו של הילד ולשפר את סיכוייו להגיע להישגים ולעצמאות מרבית. ההתקדמות ברפואה מאפשרת הארכת חיים של בעלי מומים מרגע היוולדם ולשפר את איכותם. כך למשל במרפאה של
כיצד קורה שלמרות הרפואה המתקדמת ישנם עדיין ילדים כה רבים הנזקקים לשיקום? הפניתי את השאלה הזו למנכ"לית הנמרצת של אלי"ן ד"ר מורית בארי. לדבריה התשובה היא בכך שכיום בעזרת הגילויים המוקדמים לילדים שנולדו בהריון מוקדם מאפשרים להשאיר בחיים. פגים הנולדים טרם זמנם, ומתקשים לנשום, ניתן להם סיוע מידי לחיזוק הנשימה. התמותה ירדה דרסטית. כיום מתאפשר לאבחן נולדים עם מומים כבר ב"טיפת חלב" ולרפא אותם בגיל הרך. ניתן ביתר יעילות להציל ולהאריך חיים של ילדים שנפגעו בתאונות דרכים, מגידולים ממאירים או מזיהומים קשים. מרפאות החוץ של אלי"ן מתמודדות עם ילדים בעלי נכויות קשות ומורכבות – ילדים עם מומים מולדים במערכות גוף שונות, עוברים כיום ניתוחים כירורגים מתקדמים, המאפשרים להם חיים נורמליים.
באלי"ן מנסים לא רק לרפא את הילד, אלא גם לשמח אותו ולהגביר בטחונו האישי. משקיעים רבות בהעשרתו הרוחנית על ידי פעילויות תרבות ומשתדלים לחזק גופו ושריריו במשחקים שונים. העובדים תומכים ומסייעים למשפחתו לעמוד באתגר הגדול של הכשרתו ליתר עצמאות – תוך התחשבות בגילו ובמגבלותיו.
• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
אירנה מנליס
איזה מרגש לראות את אלי"ן חוגג 90 שנה! אני שמחה מאוד, שזכיתי להיות חלק מהמשפחה הזו, לצידם של אנשים מדהימים עם לב ענק. אלי"ן תמיד יישאר בלב שלי – מקום מיוחד עם נשמה, ערכים ואנשים שלא שוכחים.
ירושלמי
נראה שהמוסד זקוק כבר לשיקום שיפוץ או אפילו החלפה במבנה חדיש יותר בסגנון המבנה של שלווה שגם יותר בטיחותי וצבעוני ומרוהט בסגנון שידבר יותר לילדים.