בין אוצרות העם היהודי לפעילות תרבותית ענפה: שנתיים לפתיחתה של הספרייה הלאומית

לאחר 6 שנות תכנון ו-5 שנות בנייה – באוקטובר 2023 הושלמה בשעה טובה בניית הבית החדש של הספרייה הלאומית.

טקס הפתיחה נקבע ל-17 באוקטובר, אך שבוע וחצי קודם לכן החלה מלחמת ה-7 באוקטובר. מתקפת הפתע הרצחנית של החמאס בשבת השחורה של ה-7/10 הובילה כמובן לדחיית הפתיחה החגיגית.

בסוף אוקטובר, ולמרות שהטקס החגיגי והרשמי לא נערך, הוחלט לפתוח את הספרייה הלאומית החדשה לקהל הקוראים והחוקרים החל מה-29 באוקטובר. היתה זו החלטה נכונה, ואף כי מספר המבקרים בהתחלה לא היה גבוה, הוא הלך והתעצם עם כל חודש שחלף. לאט-לאט הבניין המרהיב והאווירה המזמינה והחמימה הפכו את הספרייה למקור מפלט והתרוממות רוח.

בשנתיים מאז פתיחתו מבקרים בו כחצי מיליון איש מידי שנה, בהם גם גם אנשי מילואים רבים. מעבר לתפקידיה המסורתיים כספרייה לאומית-ממלכתית של מדינת ישראל ושל אוצרות העם היהודי, והיותה גם מרכז מחקר של האוניברסיטה העברית במדעי היהדות, במדעי המזרח ומדעי הרוח הכלליים, הספרייה היא גם משכן להעשרה תרבותית. מארגני פעילותיה השכילו להפוך את המקום למרכז תרבות שוקק עם אירועי שיח ולימוד, פסטיבלים, תערוכות, מופעי מוזיקה ומופעי בידור. זאת, כמובן, לצד סיורים חינוכיים וסדנאות להכרת אוצרותיה הנדירים.

אולם הקריאה בספרייה הלאומית (צילום: אדם אקרמן)

הנצחת החטופים, החללים והנרצחים נעשתה אף היא באופן מעורר כבוד. בכניסה לאולם הקריאה הראשי הוקמה תצוגת כיסאות ריקים עם צילומי החטופים. כמו כן, באולם המפגשים לקראת סיור בספרייה ישנו קיר זיכרון עם מסך ענק, עליו מוקרנים תמונותיהם ושמותיהם של החללים. בחודש שעבר, לפני ציון שנתיים למתקפה הרצחנית, הספרייה הלאומית פנתה לציבור להפקיד מדבקות זיכרון, ספרי הנצחה, הספדים ופריטים אישיים, שיישמרו בארכיון מיוחד שיתעד לדורות הבאים את מאורעות ה-7 באוקטובר והמלחמה.

***

משכן הספרייה הלאומית נמצא, כידוע, בקריית הלאום במפגש הרחובות קפלן ורופין, מול בניין הכנסת ובשכנות למוזיאון ישראל, והכניסה אפשרית משני הרחובות.

בניין הספרייה משתרע על פני שטח של 46 אלף מ"ר, עם 11 קומות – שש מעל הקרקע וחמש מתחת לפני הקרקע. הבניין נראה כמו גוש אבן מאסיבי, צורתו מעין טרפז ועיצובן של האבנים והצבתן מתכתבים עם הכותל. על גגו נמצא פתח חלון אליפטי, שדרכו חודר אור טבעי פנימה שמגיע עד לקומות התת קרקעיות. אור זה חודר גם לאולם הקריאה הראשי שאף הוא בנוי בצורת אליפטית. בבניין נוצר מעין חרוט שעובר בכל הקומות ורק ארבעה אחוזים מהאור שחודר דרכו, מגיע מסונן לחלל האולם הראשי – זאת כדי לשמור על אוצר הספרים מקרינה. ישנם אדריכלים הממשילים את אולם הקריאה הראשי על קומותיו למראה באר של ידע.

בניין הספרייה הלאומית – מבט מבחוץ (צילום: אדם אקרמן)

עלות הקמתו של הבניין, מהמרשימים והמוקפדים שנבנו בארץ, הגיעה לכ-900 מיליון שקלים, שברובם נתרמו על ידי קרן רוטשילד (שתרמה גם לבניית הכנסת ובית המשפט העליון), וכן מסיוע של משפחת גוטסמן ותורמים נוספים מהארץ ומחו"ל. הספרייה תוכננה על ידי אחד ממשרדי האדריכלים המובילים בעולם – המשרד השוויצרי של הרצוג ודה מרון, שתכנן יצירות אדריכליות מפורסמות כגון: מוזיאון הטייט מודרן בלונדון, בניין התזמורת הפילהרמונית בהמבורג, האודיטוריום האולימפי בבייג'ין, אצטדיוני הכדורגל במינכן ובבורדו, מוזיאון ומרכז תרבות במדריד ועוד. אדריכלי העל היו משוויץ, אך מי שליווה את הפרויקט עד פרטיו ובפתרון כל בעיה שהתעוררה תוך עבודת צוות היה משרד האדריכלים הישראלי 'מן שנער'. לדברי אמיר מן: "זהו למעשה פרויקט ישראלי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בבניין ישנם מוטיבים ירושלמים רבים: סמטאות, קמרונות וכן אלמנט של פטיו. הוא בנוי בהידור אך גם בצניעות, יש בו חדשנות אך הרבה משימור העבר. כל עבודות האבן נעשו בידיים ישראליות. החן הישראלי-הירושלמי ניכר גם מהחומרים ומהנוף. יש בו שילוב של שקט, איכות ומרחבים בהם ניתן לכל בני המשפחה לשבת יחדיו, וילדים יכולים גם לשחק בו. המשכן מעניק הרגשה ביתית לעובדים ולקוראים. השימוש הרב בעץ לצפוי הקירות והרצפות, תורם להרגשת החום והאינטימיות.

הספרייה זכתה גם בתקן האמריקאי הגבוה לבנייה ירוקה ואדריכלות סביבתית, זאת בזכות המזגן האקולוגי, החיסכון ושימור באנרגיה ובתאורה, והגן עם צמחייה ארץ ישראלית, העוטף את הבניין סביב. בשונה ממבני ציבור ירושלמיים, משכן הספרייה אינו מוקף בגדרות ונגיש לכל אדם. כאשר יושלם קו הרכבת הקלה הזהוב ותהייה תחנה סמוכה לכניסה אליו, ייווצר חיבור נוסף בינו למרכז העיר ולאתרים תיירותיים. בבניין אין מדרגות נעות, רק מעליות וגרמי מדרגות, שהיפה בהם עולה מקומת הכניסה בצורת האות S.

הרובוטים המעלים ספרים ומחזירים למקומם (צילום: אדם אקרמן)

אולם הקוראים הבנוי, כאמור, בצורת אליפסה ענקית, מכיל 600 מקומות למשתמשים בו. הוא מורכב מ-3 קומות ומאכסן כ-200 אלף ספרים מהשימושיים ביותר, זאת מתוך 4.5 מיליון שמאוכסנים בקומות הקרקע. הם מועלים בהתאם להזמנת הקורא, באמצעות רובוטים אוטומטיים, העולים ויורדים על מסילות. באולם ישנם 21 חדרי לימוד המיועדים לחוקרים. האולם של האוספים המיוחדים ממוקם בנפרד, ומיועד בעיקר למחקר – והכניסה אליו נעשית בהזמנה מראש. בבניין שמורים כ-1,500 ארכיונים פרטיים ושל מוסדות. הארכיונים האישיים הם ברובם הגדול של אישים ידועים – סופרים ומשוררים, אנשי רוח ורבנים ומנהיגים ציוניים.

גאוות הספרייה הם הפריטים המיוחדים, המוצגים לקהל הרחב וביניהם דף בכתב ידו של נפתלי הרץ אימבר – של שני בתים – מתוך המנון "התקווה" שחיבר; הפתק שכתבה חנה סנש ביום הוצאתה להורג; מילות השיר "ירושלים של זהב" רשומות על ידי נעמי שמר בפנקסה; שירה האחרון של רחל המשוררת כתוב בכתב ידה; שירים בכתב ידה של לאה גולדברג; ומכתב שכתב אילן רמון לפרופ' ישעיהו לייבוביץ. מרגש לחזות ב'כתר דמשק' – ספר תורה בן אלף שנה (אחד מתוך 12 כתרי דמשק השמורים בספרייה), ופרוש למשנה בכתב ידו של הרמב"ם.

כתבים יוקרתיים נוספים באוסף הם: עותק ממהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי; הגדת רוטשילד; סידור נשים מסלוניקי משנת 1550; סידור וורמייזא בן 800 שנה; קוראן בן יותר מאלף שנה. באוסף מוצגות אגרות רבנים – של הרב חזון איש (אברהם קרליץ), של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ושל הרב יהודה אלקלעי – תוכנית להקמת בית יהודי בארץ ישראל (שנכתבה 50 שנה לפני תוכניתו של הרצל).

יוצאי דופן באוספים הם הכתבים התיאולוגיים של המדען הבריטי הדגול אייזיק ניוטון, שנרכשו ב-1936 במכירה פומבית בבית המכירות סות'ביז, על ידי חוקר תולדות ישראל אברהם שלום-יהודה, שעם פטירתו הוריש אותם לספרייה הלאומית. כמו כן יצוין האוסף העשיר של הסופר פרנץ קפקא. ייחודי ביותר אוסף מפת עתיקות – שהבולטת בהן היא עותק אורגינלי של מפת "התלתן" המפורסמת משנת 1591 (צוירה על ידי בינטנג מגרמניה), בה ירושלים מוצגת כמרכז שלוש היבשות אסיה, אירופה ואפריקה. בספרייה ישנו גם אוסף מרגש של מוזיקה יהודית וישראלית.

מנכ"ל הספרייה אורן ויינברג (צילום: אדם אקרמן)

***

מזה 25 שנה עוברים האוספים החשובים של הספרייה תהליך דיגיטציה. כמעט כל האוספים החשובים ואלו המוצגים בתערוכות הם דיגיטליים, וכך גם רוב כתבי היד וההדפסים הנדירים. תהליך הדיגיטציה נמשך כל הזמן, והוא חשוב ביותר לספרייה על מנת להתברג בין הספריות המובילות בעולם. היא אינה יכולה להתחרות בכמות האוספים האדירה הנמצאת בספריות הלאומיות בלונדון, וושינגטון, מוסקבה, בייג'יין, אוטווה או פריס – אך בזכות הייחודיות האדריכלית של המשכן בירושלים, המודרניזציה בתהליך הנגשת החומר שבה לקוראים, ובעיקר בזכות האוספים הנדירים בעלי ערך אוניברסלי – היא כבר זוכה לעורר עניין רב בעולם הספרנות.

לספרייה יש פוטנציאל רב, ועם סיום המלחמה והחזרת הרגיעה למזה"ת יכולה להיות מוקד לביקורי התיירים כאשר יחזרו בהמוניהם ארצה.

לוח ענק מאלומיניום מוזהב עם הדפסה שבוצעה עליו בגוון חום, שנמצא בקומת הכניסה מול המעליות, מציג את ציר הזמן ומבליט את הנקודות המרכזיות בתולדות הספרייה הלאומית. בהשראת תצלומים ופריטים מהאוספים מספר לוח זה בצורה ציורית את הכרונולוגיה של 133 שנות קיומה של הספרייה, תוך הדגשת אירועי אבני היסוד בהתפתחותה וקליטתם של אוספים נדירים – ואת החלטת הכנסת שקבעה שבין כתליה יהיה המאגר הרוחני של העם היהודי.

ראשיתה של הספרייה הלאומית היה בירושלים בשנת 1892 על ידי לשכת בני ברית. כאשר נוסדה מלאו 400 שנה לגירוש יהודי ספרד ועל כן כונתה "מדרש אברבנאל" (על שם שר האוצר והחכם שעמד בראש הגולים). הבניין הדו קומתי ברחוב בני ברית 18 בשכונת החבשים, היה סמוך לשכונת זיכרון משה, שבאותה העת היתה מרכזם של המשכילים בעיר.

אולם הקריאה בספרייה הלאומית (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1910 היו בספרייה כ-30 אלף ספרים וב-1920 היא עברה לרשותה של ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1925 הועמדה הספרייה לרשות האוניברסיטה העברית, ושמה הוסב ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי". ב-1930 היא עברה לקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, והבניין ברחוב בני ברית המשיך לשמש שנים רבות כספרייה ציבורית. עם פרוץ מלחמת העצמאות והפיכת הקמפוס למובלעת בתוך שטח ירדני – הועברו אוספי בית הספרים אל בניין טרה סנטה במערב העיר. לקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם עברו האוספים בשנת 1960. הספרייה שכנה בבניין זה משך 63 שנה עד לחנוכת המשכן המודרני בקריית הלאום.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".