גילוי שרידי מצודת חקרא בשנת 2015 בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים, על ידי הארכיאולוגים דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ פיצח תעלומה בת כמאה שנה, אשר ליוותה את המחקר הארכיאולוגי בירושלים.
מקור השם "חקרא" הוא במילה היוונית "אקרא", שמשמעותה "מורם", ופירושו מצודה בראש ההר. חשיפת מערכת הביצורים של המצודה היוונית בצידה המערבי של גבעת עיר דוד שופכת אור על הוויכוח שהיה במשך השנים בין מומחים שהעלו הצעות שונות באשר למיקומה של המצודה האבודה. סיפור המצודה העיב על הניצחון המפואר על היוונים, כי היא נשארה בלתי נכבשת ארבע שנים נוספות והיוותה פרק כאוב בהיסטוריה של מרד המכבים. חוסר הוודאות משך למעלה כ-1750 שנה מאז שהמכבים הצליחו לבסוף להחריבה, נבע מאי הידיעה באשר למיקומה המדויק.
בסיס מצודת חקרא (צילום: באדיבות רשות העתיקות)
מעטים היו השרידים שניתן היה לשייך לנוכחות היוונית בעיר ומהמורכבות של הטופוגרפיה של ירושלים ההלניסטית, ועוד יותר מעטים היו המקורות שתיארו במדויק את מקום המצודה. ארץ ישראל נכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו בשנת 323 לפנה"ס – יורשיו תלמי וסלאוקוס – ניהלו ביניהם מאבקים ומלחמות בלתי פוסקות במשך מאה שנה (200-300 לפנה"ס). תחילה שלטו בארץ התלמים (בית תלמי שמושבו היה באלכסנדריה), ומשנת 200 עד שנת 141 לפנה"ס (בין השנים 166 – 141 הושג השחרור של ירושלים וארץ יהודה מעול היוונים) – שלט בית סלאוקוס שמרכזו היה בסוריה ובירתו אנטיוכיה.
ירושלים "היטלטלה" בין שני הבתים ההלניסטים, עד שאנטיוכוס השלישי הביס את בית תלמי. בשנת 201 לפנה"ס הוא נכנס לעיר, אישר את זכותם של היהודים לחיות בהתאם ל"חוקי האבות" והבטיח לשפץ את המקדש ואת החומות שנפגעו במלחמות היווניות. הצרות של היהודים החלו בשנת 170, כאשר אנטיוכוס הרביעי, בדרכו חזרה מפלישה למצרים, חדר לירושלים והתערב במאבקים בין המתייוונים לבין עצמם. בעזרת מנלאוס הכהן הגדול המתייוון הוא נכנס לבית המקדש ושדד את כליו יקרי הערך לצורך מימון הקרבות שלו. בגבור התמרמרות העם ביהודה נגדו ונגד המתייוונים בהם צידד, אנטיוכוס דרש שהיהודים יעלו לו זבחים במקדש וקרא לעצמו "אפיפנס" (התגלמות האל). סירובם של היהודים להכיר בו כאל גרם להתנגשות בינו ובין העם היהודי, להרג ולגזרות שמד שנועדו לבטל את הדת היהודית.
גזירות אנטיוכוס נועדו להפיץ את התרבות ההלניסטית. היהדות נראתה לו דת נחותה, שפוגעת באחדות האמונה שניסה להשליט בתחומי מרחב שלטונו. הגזרות שלו שאפו לקעקע את הדת היהודית. לכן הוא אסר על העלאת קורבנות בבית המקדש, ציווה להקריב קורבנות טמאים ולחלל את החגים והשבתות. הוא אסר על ברית המילה ודרש לאכול מאכלים לא כשרים. היהודים הוכרחו להשתתף בתהלוכות של האל דיוניסוס (אל היין והמשתאות), ובימי ההולדת של המלך. גזרות שמד אלו היו אירוע יוצא דופן בתולדות הדת המונותאיסטית לדת ההלניסטית. הגזירות היו המניע המיידי לפרוץ המרד.
איור טבח שביצע אנטיוכוס אפיפנס ביהודים (ציור של מישל פרנסואה דאנדרס משנת 1,700 – מתוך ויקיפדיה)
בשנת 167 לפנה"ס פרץ אנטיוכוס את חומות העיר ובנה את מצודת חקרא. בתוכה היו מאגרי אוכל ונשק כבירים. המצודה, ששכנו בה מתייוונים קיצוניים וחיל המצב הסלאוקי של חיילים שכירים, היתה לסמל השלטון היווני בעיר והחזיקה מעמד מול ניסיונות עזים של המכבים לכבוש אותה. היא נבנתה על גבעת עיר דוד מדרום להר הבית על מנת לשלוט על העיר ועל בית המקדש.
מאז ראשית מרד המכבים בשנת 166 לפנה"ס נגד גזרותיו של אנטיוכוס אפיפנס וגם לאחר טיהרו של בית המקדש על ידי יהודה המכבי (בשנת 164), נעשו ניסיונות להשתלט על חקרא. לוחמי המצודה הציקו לתושבי ירושלים, וחייליהם היו פושטים מהמצודה על המתפללים במקדש ועל עולי הרגל ופורעים בהם. יהודה המכבי לא הצליח לכבוש את המצודה וגם אחיו יונתן נכשל בכך. בשנת 141 לפנה"ס הצליח שמעון החשמונאי לכבוש את המצודה, וזאת לאחר מצור והרעבת השוכנים בה. הוא הרס את המגדלים ואת הביצורים, והותיר רק חצרות פנימיות ואת ביצורי החומה, זאת כדי שיתקיים האיסור הדתי לא לבנות בסמוך לבית המקדש בניין הגבוה ממנו. יום הכיבוש, כ"ג באייר, סימן את סופו של השלטון הסלאוקי בעיר והיה ליום חג שנחוג בירושלים בשמחה רבה.
ידיות כדים שנחשפו במצודת חקרא (צילום: באדיבות רשות העתיקות)
רוצים להישאר מעודכנים?
מציאת שרידי מבצר חקרא היתה למשאת נפשם של הארכיאולוגים, אך תיאורו של יוסף בן מתתיהו, כי המבצר נבנה דרומית להר הבית והיה רם ונישא על פני המקדש, הקשתה על זיהויו המדויק של המקום. ברם, כבר בימי ההיסטוריון לא עמד המבנה על תילו, בשל ההרס המוחלט שלו בידי שמעון החשמונאי. מרבית הארכיאולוגים נטו בעקבות יוסף בן מתתיהו, שבדרך כלל דייק מאוד בתיאוריו, לחפש אחר השרידים בדרום הר הבית ולמרגלותיו. לעומתם היו ארכיאולוגים, בראשם דורון בן עמי, שגרסו כי יש להסתמך על הכתוב בספר מקבים א', שם מתוארת החקרא כמצויה בעיר דוד התחתונה: "…ואת אשר בעיר דוד ועשו להם חקרא" (יד, 36). ומסופר גם על אנטיוכוס: "ויבצר את עיר דוד בחוכמה גדולה חזקה להם חקרא" (יד, 36).
יונתן המכבי, אחרי שלא הצליח לכבוש את המצודה מידי היוונים, החליט לבודד אותה ו"להגביה את חומות ירושלים ולהרים רמה גדולה בין חקרא והעיר ולהבדילה מן העיר, למען תהיה בודדה".
בחפירות בחניון גבעתי התברר כי מגדל המצודה לא צפה מגובה על הר הבית, אלא היה בעיר דוד התחתונה, ושלט על מדרונותיה התלולים של גבעת עיר דוד. בראש הגבעה הקימו היוונים מערכת ביצורים מרשימה, שכללה חומה איתנה, אשר שולבו בה מספר מגדלים על מצוק סלע גבוה – וכך שלטו מקרוב על דרכי הגישה אל הר הבית. בחפירות נחשפו עדויות רבות למצודת חקרא. בין הממצאים קטע של חומה מוצקה, בסיס מגדל שמידותיו מרשימות – רוחבו כ-4 מטר, אורכו כ-20 מטר וגובהו (לפי ההשערה) כ-10 מטר – והיה בנוי מאבני גזית גדולות.
חיצי היוונים שהתגלו במצודה (צילום: באדיבות רשות העתיקות)
ממצאים נוספים חשובים שנחשפו באתר: מבנה הגנתי משופע ה"חלקלקה", שניבנה בסמוך לחומה ולמגדל. זהו שיפוע המורכב ממספר שכבות מילוי מהודקות של עפר, גיר, טיח ואבנים שנועד להקשות על התוקפים ולהרחיקם מבסיס החומה. במקום ה"חלקלקה" נתגלו מטבעות סלאווקים, המתוארכים לימי אנטיוכוס הרביעי (164-175 לפנה"ס).
מציאתם של אבני הבליסטראות שעליהן הוטבע קלשון, שהיה סמל שלטונו של אפיפנס, אבני קלע מעופרת וראשי חיצים דו-כנפיים מנחושת שכולם מטיפוס הלניסטי – היו עדות אילמת לקרבות שהיו במקום כאשר ניסו החשמונאים להשתלט על המבצר. שוכני המצודה נהנו מקנקני יין מובאים, שעשרות ידיות מהם נתגלו בתוך מילוי ה"חלקלקה", ותיארוך ההטבעה עליהן מורה שהיו מהתקופה התלמית והסלאוקית. ממצא נדיר נוסף, שנחשף בסמוך למקום שבו נתגלו שרידי חקרא, היא קערת אבן מהתקופה החשמונאית, שעליה נחרטה בעברית הכתובת "הרקנוס". האם הקערה היתה שייכת לאחד משני שליטי יהודה מבית החשמונאים שנקראו "יוחנן הורקנוס" – זאת לא ניתן לקביעה.
חניון גבעתי, שנחפר מאז 2007 מהווה אחת מהחפירות החשובות שמתקיימות בתחום עיר דוד. השם ניתן לו בעקבות פיגוע טרור שהתרחש במקום ב-1986 – נגד חיילי גבעתי שסיימו טקס השבעה בכותל ובני משפחותיהם. המקום שימש כחניון לבאי הכותל – ובתום הטקס בחזור המשתתפים לכלי רכבם – הם הותקפו בידי שלושה מחבלים שזרקו רימונים לעברם (היה הרוג אחד ו-63 פצועים).
מטבעות זהב שנתגלו בוילה ביזנטית במתחם החפירות בחניון גבעתי (צילום: באדיבות רשות העתיקות)
חשיבות החפירות של חניון גבעתי, בנוסף לגילוי מצודת חקרא, הוא בריבוי הממצאים שנשמרו הודות לכיסויים בשפכי עפר של שכבות היסטוריות רבות, עד לעומק של 9 עד 15 מטר. ניתן לראות את סימני השריפה של תקופת החורבן על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס ושל שריפת העיר על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ועד התקופה המוסלמית הקדומה. בימי בית שני שימש המקום גם למגורים – וגם היה חניון לעולי הרגל שעלו בזמן הרגלים לעיר. החפירות באתר גבעתי, שהוא מהגדולים בארץ ושטחו למעלה מ-3 דונם, תרמו רבות לחקר הידע על ההתיישבות הקדומה בעיר דוד התחתונה. בין התגליות הבולטות הוא גילוי שרידי וילה רומית מפוארת, וביתו של פקיד ביזנטי עשיר, שבתוכו התגלו 264 מטבעות זהב. מטבעות אלו נושאות את דיוקן הקיסר הרקליוס, ששלט בין השנים 610 עד שנת מותו בשנת 641, ונודע במלחמותיו נגד הפרסים שכבשו את ירושלים בעזרת היהודים, ולאחר כיבושו חזרה את העיר – התנקם בהם קשות.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
תגובות