הפינה ההיסטורית: הצייר הסקוטי שהיה לגדול ציירי נופי ירושלים

הצייר הסקוטי דיוויד רוברטס (1864-1796), שערך מסע בארץ ישראל, מצרים לבנון וסוריה, היה לאמן הידוע ביותר שהנציח את נופי הארץ וירושלים בפרט. הוא יצא באוגוסט 1838 מלונדון למסע בן שנה למזרח התיכון. בסוף יולי 1839 הוא שב לאנגליה עם 272 רישומים מדויקים, שאותם הוא עיבד בסטודיו לציורים מרהיבים – האמינים ביותר שראו אור עד אז על נופי הארץ. לא עוד רישומים חפוזים של עולי רגל או ציורים של ציירים שקדמו לו, שבעיקר עסקו בסצנות מקראיות והיסטוריות שהיו פרי דמיונם, אלא תיאור נופי הארץ כהווייתם. הוא צייר תמונות מדויקות והיסטוריות של מבנים מוכרים כמו כנסיית הקבר בירושלים, תוך עיבוד אמנותי מדויק של פריטים ארכיטקטוניים וטופוגרפיים, הטבועים בחותם של ריאליזם. ציוריו עוררו עניין רב והתלהבות באירופה הנוצרית. הם תרמו להתעניינות מחודשת ב"ארץ הקודש" ובאתרים הייחודיים של ירושלים. התמונות עובדו להדפסי אבן (ליתוגרפיות), הופיעו באלבומים מפוארים והקנו לו בשנת 1841 מקום של כבוד באקדמיה המלכותית בלונדון. טרם הדפסתם של איוריו לקהל הרחב, נפגש רוברטס עם המלכה ויקטוריה, שהפגינה עניין רב בהישגי הצייר המתגורר בלונדון. הוא הראה לה את האיורים – והיא לקחה חסותה על פרסומיהם.

הציור 'יציאת מצרים' של דיוויד רוברטס (צילום: מתוך ויקיפדיה)

המסע שערך רוברטס למזרח התיכון היה מפרך ביותר. במצרים הוא צייר לעיתים בחום של 38 מעלות, בעוברו את מדבר סיני מלווה בשיירה של 21 גמלים ו-15 שומרים ערבים, טיפס למרומי מנזר סנטה קטרינה והר סיני. הרכיבה נמשכה עשר שעות מדי יום, תוך סופות חול, עד שהגיע למפרץ עקבה. בהגיעו לפטרה, שם שהה חמישה ימים, השתוללה בה התפרצות אלימות קשה בין שבטי בדואים. בהגיעו לירושלים נאלץ לשהות תחילה מחוץ לחומות, בשל מגפת הדבר שהעיר היתה נגועה בה, אך למרות הכל הוא העיד על עצמו שהיה בר מזל שעמד בכל התלאות. רוברטס נהנה מכך שהיה כבר אמן ידוע ולרשותו עמדו מכתבי המלצה לקונסול הבריטי בקהיר ולמושל ירושלים. כמו כן, היה לו תקציב נכבד מידי המו"ל, שעמד מאחוריו על מנת שיוכל להתמקד במלאכת הציור, בתנאים האפשריים הנוחים ביותר. יחד עם עקשנותו, כישרונותיו ואישיותו החמה – ידע גם לרכוש את לב מלוויו ומארחיו. לתמיכה נלהבת זכה רוברטס גם מהשריף היהודי הראשון של לונדון, דוד סלומונס, שהיה גם לראש העיר.

יומיים לאחר הגיעו ב-27 במרץ 1838 לאזור ירושלים, הוסר ההסגר שהוטל על העיר בשל מגפת הדבר. בעיר החלו אז חגיגות הפסחא הנוצרי, והוא נכח בתהלוכת הנפת ענפי הדקל ובטקסים בכנסיית הקבר. מושל העיר אחמד אגא קיבל את רוברטס בחמימות רבה, והזמין אותו להצטרף אל שיירת עולי הרגל לטבילה בירדן. בחוזרו לירושלים לעוד שבוע, נפתחו בפניו אתרים שלא כל אירופאי זכה להיכנס אליהם. ביניהם היו מבנה כיפת הסלע (שהוא מכנה אותו מסגד עומר) וקברי המלכים. בהיותו בפטרה, ניתן לפמלייתו אשור נדיר לשהייה של חמישה ימים במקום, ולהקמת מחנה אוהלים בתחומו. בהיותו במצרים נפתחו בפניו מקדשים הסגורים לביקור. לא בכדי הוא מציין ביומנו את המימרה "מוטב להיוולד בר מזל מאשר עשיר".

דיוקן של דיוויד רוברטס (צילום: מתוך ויקיפדיה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בנוסף למזל האישי, דיוויד רוברטס הגיע ארצה בתקופה בה ארץ-ישראל נכבשה מידי הטורקים על ידי צבא מצרים בראשותו של מוחמד עלי ואביו איברהים פחה. השלטון המצרי שנמשך עשר שנים (1847-1831), התבטא בשיפור מעמדה של העדה הנוצרית בירושלים. השלטון היה ליברלי יותר מהממשל הטורקי והיה נתון להשפעת מעצמות אירופה ובראשן אנגליה. עובדה זו תרמה לכך, שהתאפשר לרוברטס חופש תנועה וכניסה כמעט לכל אתר מקודש שחפץ. בנוסף לכך השלטון המצרי אכף יותר בטחון וסדר בארץ, רוסנה אלימות הבדואים למטרת גזל והשוד בדרכים פסק. נבלם ההכרח של עולי רגל לירושלים לשלם מס דרכים, שנסחט מהם מכנופייה אלימה באבו-גוש. לרוברטס התאפשר להגיע בביטחון, כאשר הוא מלווה בשומרי ראש מצרים, לנצרת, לעכו, צור ולצידון. הוא אף הגיע לבעל-בק בבקעת הלבנון, שם צייר את המקדשים מהתקופה הרומית. ארץ-ישראל עוררה בו השראה, והתרגשותו בהיכנסו לראשונה לירושלים באה לידי ביטוי ביומנו. לדבריו הביקור בעיר הווה פיצוי עבור כל העמל שהשקיע במסעו. כך כתב: "מאז ימי ילדותי לא הרגשתי רגשות כה עזים כמו הביקור בעיר הקדושה. המוקפת בהרי יהודה ומזיכרונותיי מלימודי ההיסטוריה על עברה".

אולם בדומה לאנשי רוח ואמנים שביקרו בעיר במאה ה- 19 והתפעלו מהטבע הרב-גוני של האתרים, שהחיו לנגד עיניהם את תמונות התנ"ך והברית החדשה, לא יכול היה רוברטס להתעלם מהיותה ארץ דלה, מוזנחת ומוכת מגיפות ולכלוך. בירושלים חיו אז רק 12,000 תושבים, רובם במצב סוציואקונומי קשה. בראותו את אבני הכותל הענקיות שרידי המקדש המפואר, הוא כתב כי זועזע מערמות האשפה, המכסות אתרים קדושים והמצטברות בסמטאות העיר: "כאשר אני מגיע לצייר את פאר העבר – ונאלץ לקפץ על ערמות הזבל – אני שומט את העיפרון שלי מטה בייאוש".

הציור 'חורבן ירושלים' של דיוויד רוברטס (צילום: מתוך ויקיפדיה)

חרף זאת ההספק של רוברטס היה עצום, לעיתים 3-2 רישומים ביום. בחוזרו לירושלים מהטבילה בירדן לשבוע נוסף, הוא ביקר בדרך במנזר מר סבא, ומשם יצא לבית לחם וצייר את כנסיית המולד. נציין כי ביקר גם בחברון, שם צייר את מבנה מערת המכפלה, אך לא הורשה לרדת ולראות את מערת הקבורה של האבות. בנוסף רוברטס ביקר גם בקבר יוסף הסמוך לשכם.

בירושלים דיוויד רוברטס עשה רישומים משער הרחמים ומשער דמשק, והתפעל מאוד ממגדל דוד. הוא ירד לעמק יהושפט לאפיק נחל קדרון, ועמד נדהם מפארם של יד אבשלום, קבר זכריה וקבר משפחת בני חזיר. מצודת דוד ויד אבשלום היו מהאתרים המרשימים ביותר עבורו, והזכירו לו מסורות תנ"כיות. הוא ירד לבריכת השילוח ולבריכת "בית חסדא", הסמוכה לשער האריות. עיקר מרצו הוקדש לתיאור מפורט של כנסיית הקבר על אגפיה השונים. ציוריו של ירושלים מזוויות שונות, בעיקר מהר הצופים, נחרתו על גבי מזכרות רבות והפכו אותו לפופולארי ובעל מוניטין, ואף הזרימו לו כספי הכנסה מכובדים. אלבומיו ראו אור במהדורות רבות ואיוריו היו למבוקשים – לא רק על ידי הוצאות ספרים, אלא גם שולבו בלוחות שנה, כרזות וכלי הגשה בבתים פרטיים, בבתי קפה ומסעדות.

רוברטס היטיב ללכוד את מראות ירושלים ונופי הארץ במכחולו ובדיוקו, כאשר הרבה להשתמש בסרגל ובמד זווית בעת ביצוע איוריו. הוא השכיל לתרגם את ההוד, האור והיסטוריה לשפה חזותית. נציין כי החל מחודש דצמבר 1839, צולמו צילומים ראשונים בארץ עם מצלמה, שיכלה להיות מתחרה לציוריו. שוב התגלה רוברטס כבר מזל, כי צילומים איכותיים מירושלים וארץ ישראל החלו רק משנת 1850, וכך יצירותיו היו בלעדיות בהמחשת המבנים והנופים שצייר.

עטיפת הספר עם אוסף איוריו של דיוויד רוברטס בהוצאת אריאל (צילום: אדם אקרמן)

ציוריו של רוברטס זוכים עד היום לפרסום ולהערכה רבה ומוצגים בתערוכות, במוזיאונים ברחבי העולם. בירושלים תצוין התערוכה שהייתה במוזיאון לאמנות האסלאם. יצירותיו מעוררים גם כיום השתאות, עדות לכך שהוא הצליח לפני למעלה מ-180 שנה לתפוס את יופייה של העיר מזוויות שונות, תוך שילוב ההרים והגאיות סביבה.

לציון מיוחד ראוי הציור גדול הממדים והמרהיב, שרוברטס צייר בשנת 1849 בצבעי שמן על בד קנבס, בו תיאר את המצור על ירושלים בידי הרומאים – טרם החרבתה על ידי טיטוס. בציור הזה הוא הראה את בקיאותו בכתבי ההיסטוריון יוספוס פלביוס, וכן נעזר במראות העיר שהנציח במבט מרחוק בעת שהותו בה. ציור זה, שעליו עבד לסירוגין כשנתיים, הוכן לקראת הצגתו בתערוכה של האקדמיה המלכותית בלונדון בשנת 1850. הציור עורר סנסציה וזכה לכותרות בעיתונות הסקוטית והבריטית כאחד הציורים ההיסטוריים המעניינים ביותר שצוירו עד אז.

ציור שמן נוסף ענק, על בד קנבס, המראה את עניינו הרב של רוברטס בעם היהודי נקרא "יציאת בני ישראל ממצרים". הוא נמצא כיום במוזיאון לאמנות בעיר ברמינגהם.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"